אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רמ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 249
א׳בפ"ק דקידושין אמר רבא אמר ר"נ אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון אינה מקודשת מאי טעמא מנה אין כאן משכון אין כאן. וכתב לשם מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל מפריש. מיכן נראה לי כשרוצין לעשות שידוכין לא יאמר אם אני חוזר בי אני אתן לך כך וכך והרי משכון שהרי כיון שלא נתחייב לו כלום אין המשכון משועבד מנה אין כאן משכון אין כאן אלא יאמר לו אם אני חוזר בי אתן לך כך וכך ויקנה לו בקנין גמור ואחר כך יתן משכון שאז יחול השעבוד על המשכון. וכן הנותן מתנה לחבירו ואינה עכשיו לפניו לא יאמר לו כך וכך אתן לך והילך המשכון דהא אין המשכון משועבד כלום אלא יקנה לו בקנין גמור ואחר שיקנה לו יתן המשכון שאז יחול השעבוד על המשכון. מיהו יש מפרשים דבמתנה לא אמרינן מנה משכון אין כאן אלא הוי משיכת המשכון במקום משיכת המטלטלים. דדוקא גבי קנין אשה וקנין עבדים אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן לפי שאין ניקנים אלא בכסף והכסף שרוצה עתה ליתן אינו בעין ואין המשכון יכול להיות תחתיו דלא שייך משכון לכסף. אבל מתנה משיכת מטלטלין הויא שפיר תחת משיכת המתנה. וראיה לדבר מפרק השוכר את האומנין דבאת חבילה לידו פי' כלי אומנתו דשוכר עליהן עד כדי דמיהן. אלמא קני ליה משכיר חבילה ואע"ג דהתם בדבר האבד מיירי. ומשמע אי לאו דבר האבד לא הי השוכר עליהם היינו דוקא ביותר מכדי שכרן אבל לכל הפחות קנה עד כי שכרם. מיהו יש לחלק בין מתנה לדבר הנקנה בכסף כי בכולם אין המשכון משועבד כלום. וההיא דהאומנין איירי כשקנה מהם חבילתם בקנין גמור ולא מיירי מידי עכ"ל. והרב ר' ברוך בר יצחק מריגנשבורק זצ"ל כתב בשם רבינו תם זצ"ל שאם נתן לו משכון על מנת שיתן לו מנה יעכב המשכון עד שיתן לו. ונראה בעיני דאין מיכן ראיה לשידוכין. דהתם מיחייב כדפרי' לעיל בפ' איזהו נשך מיהו לענין מתנה ודאי ראיה היא מיכן דלא קניא:
1