אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״נOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 250
א׳מיהו מה שפי' מו' הרב האי דשמעתין כשקונה מהם חבילתם לא משמע הכי מלשון רבי' ש"י זצ"ל אלא נראה בעיני שזהו כמו משיכת תספורת דפרק הזהב שאז אינו יכול לחזור בו ונמצא שהטעהו:
1
ב׳[שם]
מתני' השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר אפי' זו עשרת מילין וזו עשרת מילין חייב כשהוליכה בהר בראש ההר אף על פי שהדרך ישר וחלק חייב:
מתני' השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר אפי' זו עשרת מילין וזו עשרת מילין חייב כשהוליכה בהר בראש ההר אף על פי שהדרך ישר וחלק חייב:
2
ג׳[שם]
מאי שנא דלא מפליג בין החליקה להוחמה. מאי שנא סיפא דמפליג דקתני סיפא השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור שבהר היא ראויה להחליק יותר שראש ההר חד ומשופע לצדדין. ואם הוחמה חייב שהבקעה מעלה הבל לפי שההרים סביב לה ואין האויר שולט בה. בבקעה והוליכה בהר אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור. ואם מחמת המעלה הוחמה בעלותה מרגלי ההר לראשו חייב שהמעלה גרמה לה והוא שינה להוליכה בהר. אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שמתה מחמת האויר ולא הוחלקה ולא הוחמה ומתה. ומעתה הואיל ושינה בה יכול לומר לו לא מתה אלא מחמת אויר לא היתה לימודת ליגדל באויר הר וקשה לה. או לא היתה לימודת ליגדל באויר בקעה וקשה לה. ר' יוסי בר חנינא אמר כגון שהכישה נחש. רבא אמר כגון שמתה מחמת אובצנא עייפות שיגעה ממשאה. הוליכה בהר יכול לומר לו עייפות שעלתה לראש ההר הועילה מתחילתה על כן עייפוה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלק ויגעה תחת משאה ומתה. ואם שינה להוליכה בבקעה אע"פ שראינוה מזעת ולא היום חל יש לומר אילו הלכה בהר היה האויר שולט בה שם ונותן בה כח ולא תיגע תחת משאה ובבקעה לא שלט בה האויר והיא היתה חסירה כח ויגעה לה. ר' חייא בר אבא אמר הא מני ר' מאיר היא דאמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן וקמה לה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן היא. הי ר' מאיר אילימא ר' מאיר דצבע. דתנן נתן צמר לצבע כל דילמא שאני התם דקנייה בשינוי מעשה. אלא ר' מאיר דמגבת פורים דתנן מגבת פורים לפורים. מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה. אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות ושוחטין ואוכלין אותן והמותר יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח ממנו רצועה לסנדלו אלא א"כ התנאה במעמד אנשי העיר דברי ר' יעקב שאמר משום ר' מאיר ור"ג מיקל. דילמא התם אדעתא דפורים הוא דיהיב ליה אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה. אלא הא ר"מ דתניא רשב"ג אומר משום ר' מאיר הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק וכו':
מאי שנא דלא מפליג בין החליקה להוחמה. מאי שנא סיפא דמפליג דקתני סיפא השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור שבהר היא ראויה להחליק יותר שראש ההר חד ומשופע לצדדין. ואם הוחמה חייב שהבקעה מעלה הבל לפי שההרים סביב לה ואין האויר שולט בה. בבקעה והוליכה בהר אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור. ואם מחמת המעלה הוחמה בעלותה מרגלי ההר לראשו חייב שהמעלה גרמה לה והוא שינה להוליכה בהר. אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שמתה מחמת האויר ולא הוחלקה ולא הוחמה ומתה. ומעתה הואיל ושינה בה יכול לומר לו לא מתה אלא מחמת אויר לא היתה לימודת ליגדל באויר הר וקשה לה. או לא היתה לימודת ליגדל באויר בקעה וקשה לה. ר' יוסי בר חנינא אמר כגון שהכישה נחש. רבא אמר כגון שמתה מחמת אובצנא עייפות שיגעה ממשאה. הוליכה בהר יכול לומר לו עייפות שעלתה לראש ההר הועילה מתחילתה על כן עייפוה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלק ויגעה תחת משאה ומתה. ואם שינה להוליכה בבקעה אע"פ שראינוה מזעת ולא היום חל יש לומר אילו הלכה בהר היה האויר שולט בה שם ונותן בה כח ולא תיגע תחת משאה ובבקעה לא שלט בה האויר והיא היתה חסירה כח ויגעה לה. ר' חייא בר אבא אמר הא מני ר' מאיר היא דאמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן וקמה לה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן היא. הי ר' מאיר אילימא ר' מאיר דצבע. דתנן נתן צמר לצבע כל דילמא שאני התם דקנייה בשינוי מעשה. אלא ר' מאיר דמגבת פורים דתנן מגבת פורים לפורים. מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה. אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות ושוחטין ואוכלין אותן והמותר יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח ממנו רצועה לסנדלו אלא א"כ התנאה במעמד אנשי העיר דברי ר' יעקב שאמר משום ר' מאיר ור"ג מיקל. דילמא התם אדעתא דפורים הוא דיהיב ליה אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה. אלא הא ר"מ דתניא רשב"ג אומר משום ר' מאיר הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק וכו':
3