אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ער״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 275
א׳פר"ח זצ"ל וסוגיא דשמעתין לת"ק דמתני' בין הלוהו מעות בין הלוהו פירות. וה"ה בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה ונקיט עליה משכון שומר שכר הוא עליה וקיימא לן כוותיה. דהא ר' עקיבה קאי כוותיה ופטור מן האונסין וחייב בגניבה ואבידה עכ"ל. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. לימא ר' עקיבה ור' אליעזר בדלא שוי משכון שיעור זוזי קמיפלגי וכדשמואל דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי דסבר וקביל לגוביינא. דר' אליעזר לית ליה דשמואל דכיון דלא שוי לזכרון דברים בעלמא הוא דנקיט ליה ושומר חנם הוא. ור' עקיבה אית ליה דשמואל דאמ' סבר וקביל בתורת משכון וכל כמה דלא הדר ביה לא ליגבי. לא בדלא שוי משכון שיעור זוזי דכולי עלמא לית להו דשמואל ולרבי אליעזר לא מפסיד מידי. ולרבי עקיבה לא מפסיד אלא כנגד המשכון. והכא בדשוי שיעור זוזי קמיפלגי וכדר' יצחק דאמר ר' יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנ' ולך תהיה צדקה אם אינו קונה משכון צדקה מנין מיכן לבעל חוב שקונה משכון לימא דרב יצחק תנאי היא. ותסברא אימור דא"ר יצחק היכא דמישכנו שלא בשעת הלואתו דהא קרא מיירי בממושכן על ידי שליח ב"ד דכתב לעיל מיניה בחוץ תעמוד ומוקמא לקמן בשליח ב"ד וההוא ודאי קני דלגוביינא יהבי ליה ב"ד משכנו (שלא) בשעת הלואה מי אמר. אלא מישכנו שלא בשעת הלואה דכולי עלמא אית להו דר' יצחק והכא במשכנו בשעת הלואתו ובשומר אבידה קמיפלגי. דאיתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם ורב יוסף אמר כשומר שכר לימא דרב יוסף תנאי היא. לא בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף. והכא במלוה הצריך למשכון להשתמש בו ולפסוק עליו ולהיות פוחת והולך מן החוב קמיפלגי ר' עקיבה סבר אפי' הכי מצוה קא עביד. ור' אליעזר סבר לא מצוה קא עביד. מסקנא דשמעתין משכנו שלא בשעת הלואה כ"ע אית להו דר' יצחק והוי שומר שכר. ובדלא שוי שיעור זוזי כ"ע לית להו דשמואל כי פליגי שמשכנו בשעת הלואה ובצריך למשכון. אבל אין צריך למשכון כ"ע הוי שוכר כדר' יוסף שהמצוה שכר היא. ובצריך למשכון הלכה כר' עקיבה. הילכך הלוהו על המשכון לא שנא מעות ולא שנא פירות לא שנא בשעת הלואה לא שנא שלא בשעת הלואתו לא שנא צריך למשכון לא שנא אין צריך למשכון בכולהו הוי שומר שכר. כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל והא דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא אבוד אבד אלפא דזוזי ליתיה אלא נגנב או אבד כיון דשומר שכר חייב בגנבה ואבידה איהו נמי חייב ומאי דפש ליה בתר דמי משכונא שקיל ליה מיניה דילי' . ואי באונס אבד דשומר שכר פטור איהו נמי פטור ושקיל ליה לכולי חוב דיליה מיניה דלוה עד גמירא. עכ"ל. והרב ר' אלחנן זצ"ל כתב בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל דהילכתא כשמואל דאמר אבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי. דרב נחמן ונהרדעי סבירא להו כוותיה בשבועות ולא אשכחן שום אמורא דפליג עליה. וזה לשון ר"ת זצ"ל שהגיה בפי' בשבועות פר"ח זצ"ל מתניתין בדלא פריש כי קאמר שמואל כדפריש ונראין דבריו. ומה שפסק דלא כשמואל לא ידעי' מנא ליה. עכ"ל. ולר' נראה האי דפסק ר"ח הכי זה עשה משום סוגיא דשמעתין דלא אתיא כשמואל דאמר דכולי עלמא לית להו דשמואל. ושוב מצא כן בהדיא בספר המנוי שעשה ר"ח ואין זו ראיה לדחות דברי שמואל כיון שאין שום אמורא חולק עליו שכן דרך התלמוד לדחות דכולי עלמא לית להו דשמואל אע"פ שהלכה כמותו. כיון שאין יכול לדחות ולומר דכולי עלמא אית להו דשמואל. אלא ודאי קיימא לן כדשמואל ועוד דבמסקנא אליבא דרבה דקיי"ל כוותיה כדפרי' באלו מציאות ליכא למימר דכולי עלמא לית להו דשמואל. אלא ודאי בדשמואל קמיפלגי כדפרי' התם. ור' עקיבא דאוקמא מתני' כוותיה אית ליה דשמואל וא"כ כשמואל קיימא לן. ועוד בפ' הזהב דאע"פ שאינו שוה אלא פלג לר' יוחנן דעירבון ובפ' שבועות הדיינין מדמי ליה לדשמואל קתא דמנלא משמי' דר' יוחנן דפליג בעירבון על רב סבר לה כשמואל בקתא דמגלא וקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ואם נפשך משם להביא ראיה דאין הלכה כשמואל דמדמי לבריית' דאינו שוה אלא פלג מילתייהו דר' יוחנן דעירבון ודשמואל בקתא דמגלא א"כ רב דפליג אדר' יוחנן בעירבון פליג נמי אמילתא דשמואל ורב לענין איסור מי שפרע איתמר ורב ושמואל הילכתא כדב באיסורי וכשמואל בדיני כדאיתא פ' יש בכור ומ"מ בהא הילכתא כרב. הא לאו מילתא היא דהא הכי נמי קיימא לן כשמואל בדיני ודשמואל קתא דמגלא לענין דינא איתמר. ועוד דרב נחמן קיימא לן כוותיה בדיני לגבי כולי עלמא סובר כשמואל גם מוסיף על דבריו. ועוד דרב ודר' יוחנן הלכה כר' יוחנן. עכ"ל:
1