אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ער״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 276
א׳כתב רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל בתשובה כפי כן לבי כאשר פירשתי הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכונו עליהם במשכנו שלא בשעת הלואתו ולתקן הלכה ולישבה פירשתי כן מימים רבים ועיינתי בה"ג של אספמיא בהלכות שבועות ומתוך דבריהם יש להבין שכמו כן היו מפרשות כדבריי כי פירשו ההיא דר' יצחק דבעל חוב קונה משכון שלא בשעת הלואה אבל בשעת הלואה לא קני ה"מ דכתב שטרא דלא סמך על המשכון אבל לא כתב עליה שטרא משקל מיניה משכון בשעת הלואה קני והוי עליה שומר שכר וכי אמר ר' יצחק דמשכון בשעת לא קני כדכתב שטרא ולא סמך אמשכון דאזלי בתר אומדנא דעתא והיכא נמי דאוזפיה וכתב עליה שטרא ולבתר הכי שקיל מיניה משכון הוי עליה שומר שכר והיינו דר' יצחק כל זה כתוב בה"ג. ומתוך דבריהם יש ללמוד שהיו מעמידות אלף זוז בשטר והניח לו משכון. דברייתא במשכנו שלא בשעת הלואתו בסיום דבריהם. כי לפי דבריהם אי אפשר להעמידו בע"א. מיהו בתחילת דבריהם שפירשו שבשעת הלואה נמי קני כי ליכא שטר. אבל אי איכא הוא דלא קני. ולדבריי כל בשעת הלואה שוה בין בשטר בין שלא בשטר עכ"ל. ונראים בעיני דבריהם דאי בשעת הלואה לא קני כלל אפילו כי ליכא שטרא א"כ ר' יצחק דלא כר' עקיבה אלא ודאי קני. מיהו שפירשו ההיא דהלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם דהיינו במשכון שלא בשעת הלואה לא ידענא מנא להו ולדברי רש"י משמע אפי' משכנו בשעת הלואה לפי טעמא דפרישי' לעיל. פרש"י זצ"ל בההיא דר' יצחק דאמר בע"ח קונה משכון שקונה לכל מילי ולהתחייב באונסין. ובה"ג שכתבתי משמע שאין מחייבות אותו באונסין דהא קרו ליה שומר שכר. וכן פר"ח זצ"ל הא דאמר ר' יצחק בעל חוב קונה משכון לאו לחייוביה באונסין הוא דקאמר אלא דאי קדיש ביה דהוו קידושין כדאמרינן דהמקדש במשכון מקודשת ואוקימנא במשכון דאחרים וכדר' יצחק עכ"ל. וגם רב האיי גאון זצ"ל בחיבור דיני השבועות עשאו כשומר שכר ופטרו מן האונסין. וכך פי' המלוה על המשכון ואבד המשכון הדין על שני דינים. האחד אם קיבל המשכון בשעת הלואה אנו סומכי' אותו בדרך זה לזכרון דברים ואינו מתחייב המלוה באחריותו אם אבד מפני שהוא שומר שכר. והשני אם לקח המשכון אחר עת הלואה אנו סומכין אותו בדרך זה כגון שומר שכר שלקחו שלא יאבד מעותיו לענין דרך אפותיקי למלוה וקנאו למשכון והוא באחריותו אם נגנב או נאבד הרי חייב בגניבה ואבידה. אם קיבל המשכון בשעת הלואה הא ודאי ליתא אלא שומר שכר הוא אפילו בשעת הלואה כדפרישית לעיל. מתני' אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר לאחרים משכונו של עני שבידו להיות פוסק עליו שכר והולך תמיד ופוחת מן החוב מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים:
1
ב׳[דף פ"ב ע"ב]
אמר רב חנן אמר שמואל הלכה כאבא שאול. ואפילו אבא שאול לא אמר אלא מר פסל וקודרום הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פוחתייהו:
אמר רב חנן אמר שמואל הלכה כאבא שאול. ואפילו אבא שאול לא אמר אלא מר פסל וקודרום הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פוחתייהו:
2
ג׳[שם]
מתני' המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע שלא פשע ויפטר דברי ר' מאיר אמר ר' אלעזר אף אני שמעתי מרבותיי כר' מאיר אבל אני תמיה אם יכולין זה וזה לישבע ויפטר. ת"ר המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שומר חנם ישבע שומר שכר משלם. אמר ר' אלעזר תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע. למימרא דסבר ר' מאיר נתקל לאו פושע הוא ורמינהי נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה ר' מאיר מחייב בהיזקן וחכמים אומרים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן דבנתקל פושע פליגי. אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ואתא ר' יהודה למימר שומר חנם ישבע נושא שכר משלם האי כי דיניה והאי כי דיניה דנתקל לאו פושע הוא ונושא שכר משלם דאי נמי לא פושע הוא דיניה לשלומי. ואתא ר' אלעזר למימר אין גמרא כר' מאיר מיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע. בשלמא שומר חנם נשבע דלא פשע אלא שומר שכר היכי משתבע כי לא פשע נמי לשלומי בעי ואפי' שומר חנם תינח במקום מודרון דאיכא למימר קרוב לאונס הוא שלא במקום מודרון מי מצי משתבע הא ודאי פושע הוא ואפי' במקום מודרון נמי תינח היכא דליכ' ראיה היכא דאיכא ראיה נייתי ראיה וניפטר דתני איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת י"י תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר. ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם חד תנא הוא ונתקל ודאי פושע הוא והכא היינו טעמא דנפטר בשבועה שבועה זו תקנת חכמים היא ליפטר בה שאם אי אתה אומר כך דנפטר בשבועה מתשלומין כשנתקל אין לך אדם המעביר חבית ממקום למקום שדואג שלא יכשל וישתבר. היכי מישתבע פירש"י זצ"ל היכי מישתבע לר' חייא בר אבא אליבא דר' מאיר ודאי פושע הוא אמ' שבועה שלא בכונה שברתיה:
מתני' המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע שלא פשע ויפטר דברי ר' מאיר אמר ר' אלעזר אף אני שמעתי מרבותיי כר' מאיר אבל אני תמיה אם יכולין זה וזה לישבע ויפטר. ת"ר המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שומר חנם ישבע שומר שכר משלם. אמר ר' אלעזר תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע. למימרא דסבר ר' מאיר נתקל לאו פושע הוא ורמינהי נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה ר' מאיר מחייב בהיזקן וחכמים אומרים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן דבנתקל פושע פליגי. אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ואתא ר' יהודה למימר שומר חנם ישבע נושא שכר משלם האי כי דיניה והאי כי דיניה דנתקל לאו פושע הוא ונושא שכר משלם דאי נמי לא פושע הוא דיניה לשלומי. ואתא ר' אלעזר למימר אין גמרא כר' מאיר מיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע. בשלמא שומר חנם נשבע דלא פשע אלא שומר שכר היכי משתבע כי לא פשע נמי לשלומי בעי ואפי' שומר חנם תינח במקום מודרון דאיכא למימר קרוב לאונס הוא שלא במקום מודרון מי מצי משתבע הא ודאי פושע הוא ואפי' במקום מודרון נמי תינח היכא דליכ' ראיה היכא דאיכא ראיה נייתי ראיה וניפטר דתני איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת י"י תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר. ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם חד תנא הוא ונתקל ודאי פושע הוא והכא היינו טעמא דנפטר בשבועה שבועה זו תקנת חכמים היא ליפטר בה שאם אי אתה אומר כך דנפטר בשבועה מתשלומין כשנתקל אין לך אדם המעביר חבית ממקום למקום שדואג שלא יכשל וישתבר. היכי מישתבע פירש"י זצ"ל היכי מישתבע לר' חייא בר אבא אליבא דר' מאיר ודאי פושע הוא אמ' שבועה שלא בכונה שברתיה:
3