אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ער״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 278

א׳פר"ח זצ"ל יש מי שאומר רבא עצה טובה אמר להו למה לכו לאישתבועי זילו אייתו ראיה והפטרו למימרא הא דתני איסי בהאי או אהא סלקא. ויש מי שאומר אטו עד האידנא לא ידעינן דמאן דמייתי ראיה למירחק שבועה דאיכא עליה. דינא בהדיא ומאי אתא איסי לאשמועינן אלא איסי הא אתא לאשמועי' דכל היכא דשכיחי אינשי בההוא אתרא ויכול לברורי טענתי' דטעין לא פשעתי לית תמן דין שבועה כלל. אלא או יביא ראיה לדבריו או ישלם ומשום הכי איצטריך למידק בגמ' כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כאיסי. ואנן לא איתבריר לן למיעבד עובדא. מיהו אמרי טעמא דהאי בתרא טפי חריף ודייק ותוב דייק מדא"ל רב לרבה בר בר חנה דתברו ליה חביתא דחמרא ושקל גלימייהו וא"ל אהדר להו גלימייהו וא"ל דינא הכי ולא א"ל אין דינא הכי אלא א"ל למען תלך בדרך טובים ואף לא א"ל שבועה הוא דאית לך עלייהו ולא ממונא ש"מ דבמקום שיש ראיה הוה מעשה ואמר להו רבה בר בר חנה אייתו ראיה ואיפטירו ואי לא שלימו והודה לו דדינא הכי. ואי אפשר לומר משום דסבר שוכר לעולם משלם. דאי הכי קשיא ליה דרבא ומדמתרץ רבא אליבא דר' מאיר ש"מ דהילכתא כוותיה. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל:
1
ב׳הדרן עלך פרק השוכר את האומנין
2
ג׳פרק השוכר את הפועלים
3
ד׳[שם]
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן. פשיטא לא צריכא בטפא להו אאגרא מהו דתימא האי דאיטפאי לבו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי קמ"ל דאמרי ליה האי דאטפת לן אדעתא דעבדינן לך עיבדתא שפירתא. פר"ח זצ"ל השוכר את הפועלים סתם ואחר כך אמר להם. וכן פי' הר' רבינו יצחק זצ"ל וכגון ששכרן סתם. אבל אם התנה עמהם הכל לפי תנאו ואמר להם דקתני לא שאמר להם בשעת התנאי אלא לאחר שהתנה:
4
ה׳[שם ע"ב]
אמר רשב"ל פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר תזרח השמש יאספון. יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. פירש"י זצ"ל בכניסתו לעיר לערב משלו צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו וביציאתו למלאכתו בבקר משל בעל הבית אינו צריך להקדים אלא עם הנץ החמה עכ"ל:
5