אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ער״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 279
א׳כתב הרב ר' אלחנן זצ"ל בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל פועל בכניסתו לביתו אחר שעשה מלאכתו משלו בשעה שהוא שלו . א"ר דהיינו אחר צאת הכוכבים יש לו לילך לביתו ולא קודם צאת הכוכבים שעד אותה השעה חייב לעשות מלאכתו של בעל הבית ואין לו ליבטל מן המלאכה לילך לביתו עד צאת הכוכבים. וביציאתו מביתו למלאכתו משל בעל הבית דיומו של בעל הבית מתחיל מהנץ החמה ומאותה שעה ואילך יש לו לילך מביתו למלאכתו ואין צריך לילך קודם כדי שיתחיל גוף המלאכה בשעת הנץ החמה וטעמא רבה איכא שכשיוצא מביתו למלאכתו היציאה היא ממלאכתו של בעל הבית ולכך אין צריך לילך עד הנץ החמה. אבל בכניסתו לביתו לערב אינה ממלאכתו של בעל הבית אין בעה"ב צריך במה שילך לביתו ולכך אינו רשאי לצאת ממלאכתו עד צאת הכוכבים דדין יומו שלם של פועל מהנץ החמה עד צאת הכוכבים כדמשמע ביומא במשנה אמר להם הממונה דקתני ר' יהוד' אומר האיר כל המזרח עד שבחברון ויצאו כל העם לשכור פועלים שבאותה שעה היו מקריבים התמיד ולא היו נכנסין עדיין למלאכה עד הנץ החמה. ואע"ג דבעזרא כתיב שפועלים של בית המקדש היו מעלות השחר עד צאת הכוכבים הנהו הוו מקדמי טפי משום כבוד בית המקדש כדאמ' בפ"ק דברכות . והכי משמע נמי בפרק קמא דפסחים דיומו של פועל משעת הנץ החמה עד צה"כ. ואמרי' התם הפועל אסור לעשות מלאכה משעת הנץ החמה עד צה"כ בערבי פסחים ומאי שיעור הוא אי לאו משום שפועלים רגילין להתחיל אז במלאכתן עכ"ל. וזה לשון פר"ח זצ"ל פועל של תורה משיזרח השמש עד הערב כדכתיב תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. וזה שמשכים הפועל ועושה מלאכה של בעל הבית קודם זריחת השמש חסד עושה ומשלו הוא מוסיף לבעל הבית או שמניח בעל הבית הפועל מקודם מבעוד יום קודם הערב חסד עושה עמו ומניח משלו וכן מפורש במדרש בבראשית רבה בפרשת ויצא יעקב מן השדה בערב עכ"ל. וזה לשון בראשית רבה תמן תנינן השוכר את הפועל ופסק עמו להשכים ולהעריב כו' א"ר מנא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד הוא שתהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה משל פועל. הוצאה משל בעל הבית מנין דכתיב תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון ומיכן ואילך יצא אדם לפעלו. הכנסה משל פועל מנין דכתיב ולעבודתו עדי ערב. והיינו ממש כרש"י זצ"ל ורבינו יצחק זצ"ל שפירשו צריך לוותר משלו אצל בעה"ב ולהחשיך אצלו. ולפי' רבינו יצחק זצ"ל אין זה ויתור אלא דינא הכי הוא. ותימא הוא על פי' ר"ח זצ"ל שהביא טענה זו לראיה לדבריו. והיא פליגא עליה כי הוא כתב וזה שמשכים הפועל ועושה מלאכ' שמים קודם זריחת השמש עושה חסד עם בעל הבית. ובראשית רבה לא איירי בזה הכלל שעושה מלאכה עם זריחת השמש. אלא אדרבה לאחר זריחת השמש הולך לעבודתו. ונראה שלא הביא מדרש דב"ר כ"א לראיה שיומו של פועל מזריחת השמש עד הערב. ומה שפי' שעושה חסד עם בעל הבית כשמשכים למלאכתו קודם זריח' השמש היינו מילתיה דרשב"ל פי' דבכך איירי רשב"ל. ובירוש' בשמעתין ר' אמי בשם ר' יהודה בר' תנאי בית דין הוא שתהא השכמה משל פועלים והערבה משל בעל הבית מה טעם תשת חשך ויהי לילה וגו' תתן להם ילקוטון תזרח השמש יאספון וגו' ולעבודתו עדי ערב ערבי שבתות בין בהשכמה בין בהערבה משל בעל הבית עד היכן עד כדי למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דגה ולהדליק לו את הנר. מתני' מקום שנהגו לזון פועלים יזון. לספק מתיקה פי' ליפתן יספיק הכל כמנהג המדינה:
1
ב׳[דף פ"ו ע"א]
הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגין למיכרך ריפתא ולמשתי אנפק ומיזל לדברא דאי אמר להו אקדימו ואתו לאו כל כמיניה. סתם לן תנא הכא דאזלינן בממונא בתר מנהגא ותנן נמי לקמן רשב"ג אמר לא היה צריך הכל כמנהג המדינה. ואמרי' בגמ' לאתויי מאי. לאתויי הא דתנן השוכר את הפועל וא"ל כאחד או שנים מבני העיר נותן לו בפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אומרים משמנין ביניהם פי' לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה בבינוניים. ולעיל נמי פרכי' אדרשב"ל פועלים ליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה. וניחזי מהיכא דקא אתו בנקוטאי. אלמא שמעינן דסבירא ליה לסתם דתלמודא דאזלי' בממונא בתר מנהגא. ושמעינן נמי מהתם היכא שיצאו מבני העיר לדור במקום אחר דיש להם ללכת בממון אחר מנהג העיר שיצאו משם כל זמן שלא ישבו וקבעו להם מנהג אחר לעצמם. ולעיל נמי באיזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה מקום שנהגו לחלוק את הולד מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדילו. ותניא בתוספתא דמכילתין ס"פ אין השואל רשאי להשאיל מקום שנהגו להטיל מים למחצה לשליש ולרביע יטיל ואין משנין ממנהג המדינה. ות"ר באיזהו נשך מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין להעלות לשכר עמלו ומזונו מעלין ואין משנין ממנהג המדינה. ותניא בתוספתא דמכילתין פ' קבל הימנו מאה צאן השם מחבי' בהמה עד מתי חייב ליטפל בה בדקה ל' יום ובגסה חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה יותר על כן בכולו אם היה חלקו של בעה"ב שם עליו ואין משנין ממנהג המדינה. ותו תניא פ' השוכר בית מחבירו המקבל שדה תאנים מחבירו מקום שנהגו קציעות עושה אותן קציעות גרונרות עושה אותן גרוגרות דבילה עושה אותן דבילה ואין משנין ממנהג המדינה. ותו תניא המקבל שדה ירק מחבירו מקום שנהגו למכור בשוק ימכור בשוק בשדה מוכר בשדה ואין משנין ממנהג המדינה. ותו תניא התם קבלה הימנו לשבע שנים מקום שנהגו לזורעה פשתן אפי' חמש שנים זורעה שנה שניה פשתן. ותו תניא התם המלוה את חבירו סתם אין פחות מל' יום ובמדינה שהיא נוהגת פחות מיכן או יותר אין משנין ממנהג המדינה. ותניא פרק הבית והעליה מקום שנהגו שתי דיוטות עושה שלש עושה ואין משנין ממנהג המדינה. ותנן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפסים לבנים בונין הכל כמנהג המדינה. ואמרינן בגמ' הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגי בהוצא ודפנא. ותנן בפ' הכותב הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה ואמ' בגמ' ש"מ כותבין שובר כו' עד אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיני' דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה במקום שכותבין ואמר לא כתבת לי עליה להביא ראיה ופי' רבינו ש"י זצ"ל ואמר כתבתי ואמר ירא אני שמא תחזור ותוציאנה עליו להביא ראיה. ואי מייתי ראיה עדים שכתב לא גביא. ואי לא מייתי ראיה דתני' מתני' גובה כתובתה ואינו נאמן לומר שניתי את מנהג העיר. ותניא בתוספתא שלהי בבא קמא השוכר את הפועל לנקף עמו בהיגין ולזמור עמו במזמרות מקום שנהגו להיות שלו הרי אלו של בעל הבית ואין משנין ממנהג המדינה. ותנן בפ' המוכר פירות לחבירו המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה בתאנים מקבל עליו עשר מתלאות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים. בשמן מקבל עליו עשר פיסטות למאה. וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל הני שיעורי כולהו באתרא דליכא מנהג אבל אי איכא מנהגא כמנהנא עבדינן דקיי"ל דכל כי האי גוונא הכל כמנהג המדינה. מכל אלו שמעינן דהולכין בממון אחר מנהג המקום. וההיא דאיזהו נשך דאמר רב פפא הילכתא ספינתא אגרא ופגרא נהגו בני כופרא אגרא בשעת משיכה נותנין אותו מיד ואע"פ שקיבל שכרה נותן לו פגרא בשעת שבירה. ופרכי' אטו במנהגא תליא מילתא דקאמר נהגו. ושנינן משום דמתני' תנא מנהגא התם הכי פירושא היכי שבקינן להו לקבל שכר הואיל וסופו לקנונה כולה הויא לה מלוה גביה ושכירות הוי ריבית ומשני משום דמתני' תניא מותר כדקתני שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה נהוג מנהגא. ואמר בבראשית רבה א"ר מונא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד הוא שתהא הוצאה מבעל הבית כדפרי' לעיל. ולקמן בפירקין אמ' בירושלמי שהמנהג מבטל הלכה כדפרי' לקמן:
הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגין למיכרך ריפתא ולמשתי אנפק ומיזל לדברא דאי אמר להו אקדימו ואתו לאו כל כמיניה. סתם לן תנא הכא דאזלינן בממונא בתר מנהגא ותנן נמי לקמן רשב"ג אמר לא היה צריך הכל כמנהג המדינה. ואמרי' בגמ' לאתויי מאי. לאתויי הא דתנן השוכר את הפועל וא"ל כאחד או שנים מבני העיר נותן לו בפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אומרים משמנין ביניהם פי' לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה בבינוניים. ולעיל נמי פרכי' אדרשב"ל פועלים ליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה. וניחזי מהיכא דקא אתו בנקוטאי. אלמא שמעינן דסבירא ליה לסתם דתלמודא דאזלי' בממונא בתר מנהגא. ושמעינן נמי מהתם היכא שיצאו מבני העיר לדור במקום אחר דיש להם ללכת בממון אחר מנהג העיר שיצאו משם כל זמן שלא ישבו וקבעו להם מנהג אחר לעצמם. ולעיל נמי באיזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה מקום שנהגו לחלוק את הולד מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדילו. ותניא בתוספתא דמכילתין ס"פ אין השואל רשאי להשאיל מקום שנהגו להטיל מים למחצה לשליש ולרביע יטיל ואין משנין ממנהג המדינה. ות"ר באיזהו נשך מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין להעלות לשכר עמלו ומזונו מעלין ואין משנין ממנהג המדינה. ותניא בתוספתא דמכילתין פ' קבל הימנו מאה צאן השם מחבי' בהמה עד מתי חייב ליטפל בה בדקה ל' יום ובגסה חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה יותר על כן בכולו אם היה חלקו של בעה"ב שם עליו ואין משנין ממנהג המדינה. ותו תניא פ' השוכר בית מחבירו המקבל שדה תאנים מחבירו מקום שנהגו קציעות עושה אותן קציעות גרונרות עושה אותן גרוגרות דבילה עושה אותן דבילה ואין משנין ממנהג המדינה. ותו תניא המקבל שדה ירק מחבירו מקום שנהגו למכור בשוק ימכור בשוק בשדה מוכר בשדה ואין משנין ממנהג המדינה. ותו תניא התם קבלה הימנו לשבע שנים מקום שנהגו לזורעה פשתן אפי' חמש שנים זורעה שנה שניה פשתן. ותו תניא התם המלוה את חבירו סתם אין פחות מל' יום ובמדינה שהיא נוהגת פחות מיכן או יותר אין משנין ממנהג המדינה. ותניא פרק הבית והעליה מקום שנהגו שתי דיוטות עושה שלש עושה ואין משנין ממנהג המדינה. ותנן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפסים לבנים בונין הכל כמנהג המדינה. ואמרינן בגמ' הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגי בהוצא ודפנא. ותנן בפ' הכותב הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה ואמ' בגמ' ש"מ כותבין שובר כו' עד אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיני' דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה במקום שכותבין ואמר לא כתבת לי עליה להביא ראיה ופי' רבינו ש"י זצ"ל ואמר כתבתי ואמר ירא אני שמא תחזור ותוציאנה עליו להביא ראיה. ואי מייתי ראיה עדים שכתב לא גביא. ואי לא מייתי ראיה דתני' מתני' גובה כתובתה ואינו נאמן לומר שניתי את מנהג העיר. ותניא בתוספתא שלהי בבא קמא השוכר את הפועל לנקף עמו בהיגין ולזמור עמו במזמרות מקום שנהגו להיות שלו הרי אלו של בעל הבית ואין משנין ממנהג המדינה. ותנן בפ' המוכר פירות לחבירו המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה בתאנים מקבל עליו עשר מתלאות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים. בשמן מקבל עליו עשר פיסטות למאה. וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל הני שיעורי כולהו באתרא דליכא מנהג אבל אי איכא מנהגא כמנהנא עבדינן דקיי"ל דכל כי האי גוונא הכל כמנהג המדינה. מכל אלו שמעינן דהולכין בממון אחר מנהג המקום. וההיא דאיזהו נשך דאמר רב פפא הילכתא ספינתא אגרא ופגרא נהגו בני כופרא אגרא בשעת משיכה נותנין אותו מיד ואע"פ שקיבל שכרה נותן לו פגרא בשעת שבירה. ופרכי' אטו במנהגא תליא מילתא דקאמר נהגו. ושנינן משום דמתני' תנא מנהגא התם הכי פירושא היכי שבקינן להו לקבל שכר הואיל וסופו לקנונה כולה הויא לה מלוה גביה ושכירות הוי ריבית ומשני משום דמתני' תניא מותר כדקתני שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה נהוג מנהגא. ואמר בבראשית רבה א"ר מונא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד הוא שתהא הוצאה מבעל הבית כדפרי' לעיל. ולקמן בפירקין אמ' בירושלמי שהמנהג מבטל הלכה כדפרי' לקמן:
2