אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רפ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 287
א׳פר"ח זצ"ל וקיימא לן כר' יוחנן. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל:
1
ב׳[דף צ"א ע"א]
ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור. ופרכי' והא אין לוקה ומת ואין לוקה ומשלם דהוו להו שתי רשעיות וכתי' כדי רשעתו. אמר אביי הא מני ר' מאיר היא דאמר לוקה ומשלם רבא אמר אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ונתן לה טלה באתננה אתנן היא ואסור להקרבה דאתנן סתם כתיב לא שנא אמו ולא שנא פנויה. ואע"ג דאי תבעה ליה בדינא קמן ואמרה תן לי אתנני ולא מחייבינן ליה דהא קים ליה בדרבה מיניה כי יהבה ניהלה אתנן הוא אלמא אפי' במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה אלא שאין כת בב"ד לעונשו בשתים אבל בידי שמים לא יצא ידי חובתו עד שישלם אי נמי אי תפיס לא מפקי' מיניה. רב פפא אמר חייובי נמי מחייבי' ליה לשלומי דאינן באין כאחד דמשעת משיכה מיחייב במזונותיה חייב מלקות לא הוי עד שעת חסימה. שמעינן משמעתין דכל קים ליה בדרבה מינה חייב בבא לצאת ידי שמים. ושמעינן נמי דאי תפיס לא מפקינן מיניה. ורב פפא בהאי סברא לא פליג אדרבא אלא דמוקי לה דחייב אפילו בב"ד. אמר רב פפא בעי מינאי רבי רב פפא בר אבא מהו להכניס מין בשאינו מינו והן זכר ונקיבה לדיר מי הוי כמרביע כלאים או לא הוי עד שיאחוז הוא בעצמו אבר הזכר ויכניס. ופשיט להו לאיסורא דלא כהילכתא. דאמר שמואל בכלאים אינו חייב עד שיכניס בידו הזכר והנקיבה כמכחול בשפופרת אפילו משום פריצותא נמי ליכא מאי טעמא בעיבדתיה טריד. אמר רב אשי הא מילתא בעו מינאי דבי רבנא נחמיה ריש גלותא מהו להכניס מין במינו ושאינו מינו לדיר כיון דאיכא מינו בתר מינו נדיר או דילמא אפי' הכי לא. ופשיטא להו לאיסורא דלא כהילכתא משום פריצותא דעבדי:
ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור. ופרכי' והא אין לוקה ומת ואין לוקה ומשלם דהוו להו שתי רשעיות וכתי' כדי רשעתו. אמר אביי הא מני ר' מאיר היא דאמר לוקה ומשלם רבא אמר אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ונתן לה טלה באתננה אתנן היא ואסור להקרבה דאתנן סתם כתיב לא שנא אמו ולא שנא פנויה. ואע"ג דאי תבעה ליה בדינא קמן ואמרה תן לי אתנני ולא מחייבינן ליה דהא קים ליה בדרבה מיניה כי יהבה ניהלה אתנן הוא אלמא אפי' במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה אלא שאין כת בב"ד לעונשו בשתים אבל בידי שמים לא יצא ידי חובתו עד שישלם אי נמי אי תפיס לא מפקי' מיניה. רב פפא אמר חייובי נמי מחייבי' ליה לשלומי דאינן באין כאחד דמשעת משיכה מיחייב במזונותיה חייב מלקות לא הוי עד שעת חסימה. שמעינן משמעתין דכל קים ליה בדרבה מינה חייב בבא לצאת ידי שמים. ושמעינן נמי דאי תפיס לא מפקינן מיניה. ורב פפא בהאי סברא לא פליג אדרבא אלא דמוקי לה דחייב אפילו בב"ד. אמר רב פפא בעי מינאי רבי רב פפא בר אבא מהו להכניס מין בשאינו מינו והן זכר ונקיבה לדיר מי הוי כמרביע כלאים או לא הוי עד שיאחוז הוא בעצמו אבר הזכר ויכניס. ופשיט להו לאיסורא דלא כהילכתא. דאמר שמואל בכלאים אינו חייב עד שיכניס בידו הזכר והנקיבה כמכחול בשפופרת אפילו משום פריצותא נמי ליכא מאי טעמא בעיבדתיה טריד. אמר רב אשי הא מילתא בעו מינאי דבי רבנא נחמיה ריש גלותא מהו להכניס מין במינו ושאינו מינו לדיר כיון דאיכא מינו בתר מינו נדיר או דילמא אפי' הכי לא. ופשיטא להו לאיסורא דלא כהילכתא משום פריצותא דעבדי:
2
ג׳[שם ע"ב]
מתני' היה עושה בידיו ולא ברגליו אפי' על כתיפו שאינו מזיז ידיו ורגליו הרי זה יאכל. ר' יוסי בר יהודה אומר עד שיעשה בידיו ורגליו. מאי טעמא דת"ק בי תבא בקמת רעך בכל מה דעביד מאי טעמא דר' יוסי בר יהודה משור מה שור עד שיעשה בידיו ורגליו אף פועל עד שיעשה בידיו ורגליו:
מתני' היה עושה בידיו ולא ברגליו אפי' על כתיפו שאינו מזיז ידיו ורגליו הרי זה יאכל. ר' יוסי בר יהודה אומר עד שיעשה בידיו ורגליו. מאי טעמא דת"ק בי תבא בקמת רעך בכל מה דעביד מאי טעמא דר' יוסי בר יהודה משור מה שור עד שיעשה בידיו ורגליו אף פועל עד שיעשה בידיו ורגליו:
3