אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שי״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 311
א׳כתב הרב ר' אלחנן בשם רבי' יצחק אביו זצ"ל וא"ת מאי קמיבעיא והלה מתה מחמת מלאכה. תריץ דהכי קמיבעיא ליה מי קרינן לה טפי ממה שאמר למשאיל כיון שהוליכה למקום שהיו ביותר עכברים או לא שמזה לא היו לו לשמור אותו שלא יהרגוהו או שלא יאכל וימות. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
אמר רבא האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וניפטר לימא ליה אשקיין מיא דהויא שאלה בבעלים כשיאמר לו הן שבאמירה הן נשאלין ואחר כך ישאל ממנו החפץ עד שלא יתן לו המים דבין אמירה לנתינה הוו הבעלים נשאלין דאי משקי ליה ואחר כך שואל חפץ לא הוו בעלים בשעת שאלה. ואי פקח הוא נימא ליה משוך ברישא והדר אשקייך:
אמר רבא האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וניפטר לימא ליה אשקיין מיא דהויא שאלה בבעלים כשיאמר לו הן שבאמירה הן נשאלין ואחר כך ישאל ממנו החפץ עד שלא יתן לו המים דבין אמירה לנתינה הוו הבעלים נשאלין דאי משקי ליה ואחר כך שואל חפץ לא הוו בעלים בשעת שאלה. ואי פקח הוא נימא ליה משוך ברישא והדר אשקייך:
2
ג׳[שם]
אמר רבא מקרי דרדקי. שתלא הנוטע כרמים למחצה. טבחא ואומנא המקיז דם. וספר מתא המספר אנשי העיר בתספורת. כולהו בעידן עובדתייהו כשאלה בבעלים דמו ואם מי שהיה זה במלאכתו שאל הימנו בהמה באותה שעה ומתה פטור. פר"ח זצ"ל אלו כולן כשכורין לכל בני העיר כולו הן וכל השואל מהן שאלה בבעלים הם כי הללו כולן בעתות שדרכן להתעסק בצורכי צבור כשכורין להן דמו. עכ"ל:
אמר רבא מקרי דרדקי. שתלא הנוטע כרמים למחצה. טבחא ואומנא המקיז דם. וספר מתא המספר אנשי העיר בתספורת. כולהו בעידן עובדתייהו כשאלה בבעלים דמו ואם מי שהיה זה במלאכתו שאל הימנו בהמה באותה שעה ומתה פטור. פר"ח זצ"ל אלו כולן כשכורין לכל בני העיר כולו הן וכל השואל מהן שאלה בבעלים הם כי הללו כולן בעתות שדרכן להתעסק בצורכי צבור כשכורין להן דמו. עכ"ל:
3
ד׳[שם]
אמרו ליה רבנן בני בית מדרשו לרבא שאיל מר למלאכתינו ללמדינו תורה שיושב ומלמדינו כל היום ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר. איקפד אמר להו לאפקועי ממונאי קבעיתו אדרבה אתון הוא דשאילתון לי למלאכתי דאילו אנא מצינא לאשתמוטי ממסכתא למסכתא שכשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשכח ממני אין אתם יכולים למחות בידי אתון לא מציתון לאשתמוטי ממסכת' למסכתא. ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכולה כשדורשי' לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאישתמוטי למילתא אחריתי אינהו שאילו ליה בשאר יומי:
אמרו ליה רבנן בני בית מדרשו לרבא שאיל מר למלאכתינו ללמדינו תורה שיושב ומלמדינו כל היום ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר. איקפד אמר להו לאפקועי ממונאי קבעיתו אדרבה אתון הוא דשאילתון לי למלאכתי דאילו אנא מצינא לאשתמוטי ממסכתא למסכתא שכשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשכח ממני אין אתם יכולים למחות בידי אתון לא מציתון לאשתמוטי ממסכת' למסכתא. ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכולה כשדורשי' לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאישתמוטי למילתא אחריתי אינהו שאילו ליה בשאר יומי:
4