אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 323

א׳נראה בעיני דשמואל סבר הילך חייב דאוקי למתני' בכסות עבד קטן וכסות עבד גדול דעל כרחך הילך הוא דהא לא נשתנה מכמות שהיה ואי משום דלייף ומחוסר חתיכה הכי נמי היה כשקנאו ולא דמי לעבד שנקטעה ידו אחר המכר ולא אתא שמואל לשנויי אלא קושיא דממין הטענה ודאין נשבעין על העבדים אבל לקושיא דהילך לא חייש וסתמא דתלמודא נמי דפריך לשמואל כסות מה שטענו לא הודה לו אבל אכתי הילך הוא לא פריך משום דשמואל לא חייש לאתקפתא דהילך והילכתא כשמואל בדיני ורבא לא פליג לקמן אדשמואל אלא לרב ששת קא משני. הילכך נראה בעיני דהילך חייב כדפרישית לעיל:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' המוכר זתיו לעצים שיקוץ אותם לשריפה ושיהה אותם בקרקע ועשו זתים רעים שאין בסאה שלהם רביעית שמן הרי אילו של בעל הזתים. עשו רביעית לסאה זה אומר זיתיי גידלו וזה אומר ארצי גידלה יחלוקו. היכי דמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפי' פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע אי דא"ל כל אימת רבעית אפי' רביעית נמי לבעל הזתים לא צריכא דא"ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי רביעית קפדי אינשי. אמר רשב"ל רביעית שאמרו חוץ מן היציא' שהוא מוציא במסיקתו ובעצירתו:
2