אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא של״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 339
א׳בירוש' אמר ר' יצחק הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומות והמבטל שדה של חבירו חייב לשפות לו. המבטל ספינתו של חבירו מהו. בירוש' שלפני אינו מסיים גבי ספינה וחנות אם פטור אם לאו. אבל לעיל באיזהו נשך בירושלמי אמ' הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ובאחרונה אמר לו לקחתי אין לו עליו אלא . המבטל שדה של חבירו חייב לשפות לו. המבטל ספינתו של חבירו המבטל חנותו של חבירו א"ל פטור. בכולהו בעי למימר דפטור לבר מן השדה היינו משום שכתב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא: [שם ע"ב]
1
ב׳ר' יוסי היה דורש לשון הדיוט שהרגילו ההדיוטות לכתוב שלא בתקנת החכמים היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו דתניא ר' יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה שכל מה שכתוב בכתובה ודין נדוניא דהנעלת ליה נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל חוב נפרע כל הכתוב בשטר מלוה כגון שכותב בה כמו שאנו כותבין אחריות שטרא דנא קבילת עלי גובה מלוה הבעל גובה מאבי הבת כל מה שכתוב בכתובה כאילו הלווהו. מקום שנהגו לכפול לשום את מה שמכנסת לו כפלים בדמיו בשביל כבוד ולכתוב כפליים בכתובה וכשהיא יוצאה אינה נפרעת אלא חצי גובה החתן מחמיו מחצה. נהרבילאי מגבו תילתא. מרימר מגבי שבחא כל מה שהוא וכותב היה גובה מאבי הבת. א"ל רבינא לאמימר והתניא לכפול גובה מחצה. לא קשיא הא דקנו מיניה מאבי הבת הא דלא קנו מיניה. רבינא משבח וכתיב לבנתיה אמרו ליה ניקני מיניה דמר א"ל אי מיקניא לא מיכפל אי מיכפל לא מיקניא:
2