אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שנ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 351
א׳וכבר היה מעש' בשפירא בלוקח שלא קנה מן המצרן ושהתה בידו כמה שנים ולא מיחה המצרן ביד לוקח ואחר זמן רב מיחה בידו ותבעו לדין על דבר מצרנותו. והורה מורי רבי' שמחה בר שמואל זצ"ל שנותן דמיו המצרן ללוקח במה שקנה והוצרך הלוקח ליתן הקרקע למצרן וקיבל ממנו דמיו. ובן גריוא דארעא בי מיצעי נכסי של מוכר ושדות המוכר מוקפות לו מכל צד חזינן אי עידית היא דבר העשוי לימכר לעצמו שאינה דומה לשאר שדות הסמוכות לה. או זיבורית היא זביניה זביניה ואין מצרני המוכר יכולין לסלקו שהרי יש ביניהם הפסק ואי לא איערומי מערים אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה בעצמי ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן הנותר לכל רוח הילכך מהשתא מסלקינן ליה:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא. אמר אמימר אי כתב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא דוראי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה. כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל אי כתוב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא דאמר האי מזבין קא מזבין לה. משום הכי קאמר כתב לה אחריות והאי דכתיבא בשם מתנה איערומי הוא משום דינא דבר מצרא ודינא הוא דחזיא כמה שויא ויהיב ליה בר מצרא ונחות לארעא ואי אודי דמזבן זבנה והאי דכתב לה בשם מתנה משום דינא דבר מצרא הוא עבד הכי ואמר בכך וכך זבינתה וליכא סהדי דמסהדי בכמה זבנה. מיסתברא לן דמישתבע הואיל וכשלוחא הוא לגבי בר מצרא. והיכא דכתב לה בשטר מתנה וקבילית ליה לפלוני דנא אחריות מתנא דא די נפקא מחמתי מן ידיה יהיבנא ליה כך וכך זוזי דארעא לא שויא ההוא שיעורא אע"ג דלא קא מודה דמזבן זבנה לא שקיל לה בר מצרא אלא בדמי דקביל עליה מארי דארעא דמה נפשך אי במתנה יהבה ניהליה מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא ואי מיזבן קא זבנה ניהליה לא עביד איניש דמקבל אנפשיה מאי דלא שקיל מיניה. הילכך אי יהיב ליה בר מצרא כולהו דמי דקביל עליה מארי דארעא שקיל ואי לא לא שקיל עכ"ל. שמעינן מהני תרי שמעתא דכל היכא דמצינו למיתלי דלבטל דינא דבר מצרא קא עביד ומסלקינן ללוקח ויהיב ליה המצרן דמי ונחית לארעא כמו היכא דזבין גריוא דארעא בי מיצעי נכסיה של מוכר וכמו מתנה שכתוב בו אחריות הילכך ראובן שקנה שדה משמעון וכתב לו שני שטרות עליה אחד של מכר ואחר של שטר מתנה אי אית בה דינא דבר מצרא ומסלק ליה מצרן ללוקח. וההיא דפ' נערה דראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו כתב לו משום דינא דבר מיצרא פי' כתב לו שני שטרות על שדה אחת אחד שטר מכר ואחד שטר מתנה לא ביטל שני את הראשון ליפות כחו כתביה. ופרש"י זצ"ל ואי נמי לא הוסיף ביה לא ביטל את הראשון אלא דלא ליתו בני מיצרא וליערערו עלי' דקיי"ל מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא התם פירש רבינו שמשון זצ"ל בר אברהם דאמר אהוי תרוויהו אי אית בה דינא דבר מיצרא משום שטר של מכר דהא אפי' מתנה שכתוב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מיצרא אע"ג דלא ידעינן בברור אי זבניה ניהליה אי במתנה יהבה ניהליה ואע"ג דכוליה שטרא אי כתיבה בלשון שטר מתנה אלא שכתב אחריות אמרינן זבנה ניהליה ואי אית בה משום דינא דבר מצרא. אלא התם איירי שהצניע השטרות שאם יבא עליו בעל חוב יוציא שטר מכר משום אחריות ואם לאו יבא בעל חוב להוציא מידו וגם לא נודע שטרי מכר ויבא עליו מצרן לסלקו מכח דין מצרא יביא שטר מתנה ויסלק את המצרן ממנו כי יאמר לא קניתי זו הקרקע אלא במתנה ניתנה לי ומתנה לית בה משום דינא דבר מצרא כך הוא דעת המוכר ומשום הכי לא ביטל את הראשון. ולא שיהא מותר לעשות כך דהא שמעינן משמעתא דאסור להערים ולבטל דין מהמצרנות אלא שאם עשה כן כך ה"ה. אבל היכא דאיכא שטר מכר או ליכא שטר מכר ואיכא עידי מכר ואף על גב דכתיב ליה שטר מתנה אית בה משום דינא דבר מיצרא דכל אדם נקיל לו לכתוב שטר המתנה:
מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא. אמר אמימר אי כתב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא דוראי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה. כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל אי כתוב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא דאמר האי מזבין קא מזבין לה. משום הכי קאמר כתב לה אחריות והאי דכתיבא בשם מתנה איערומי הוא משום דינא דבר מצרא ודינא הוא דחזיא כמה שויא ויהיב ליה בר מצרא ונחות לארעא ואי אודי דמזבן זבנה והאי דכתב לה בשם מתנה משום דינא דבר מצרא הוא עבד הכי ואמר בכך וכך זבינתה וליכא סהדי דמסהדי בכמה זבנה. מיסתברא לן דמישתבע הואיל וכשלוחא הוא לגבי בר מצרא. והיכא דכתב לה בשטר מתנה וקבילית ליה לפלוני דנא אחריות מתנא דא די נפקא מחמתי מן ידיה יהיבנא ליה כך וכך זוזי דארעא לא שויא ההוא שיעורא אע"ג דלא קא מודה דמזבן זבנה לא שקיל לה בר מצרא אלא בדמי דקביל עליה מארי דארעא דמה נפשך אי במתנה יהבה ניהליה מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא ואי מיזבן קא זבנה ניהליה לא עביד איניש דמקבל אנפשיה מאי דלא שקיל מיניה. הילכך אי יהיב ליה בר מצרא כולהו דמי דקביל עליה מארי דארעא שקיל ואי לא לא שקיל עכ"ל. שמעינן מהני תרי שמעתא דכל היכא דמצינו למיתלי דלבטל דינא דבר מצרא קא עביד ומסלקינן ללוקח ויהיב ליה המצרן דמי ונחית לארעא כמו היכא דזבין גריוא דארעא בי מיצעי נכסיה של מוכר וכמו מתנה שכתוב בו אחריות הילכך ראובן שקנה שדה משמעון וכתב לו שני שטרות עליה אחד של מכר ואחר של שטר מתנה אי אית בה דינא דבר מצרא ומסלק ליה מצרן ללוקח. וההיא דפ' נערה דראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו כתב לו משום דינא דבר מיצרא פי' כתב לו שני שטרות על שדה אחת אחד שטר מכר ואחד שטר מתנה לא ביטל שני את הראשון ליפות כחו כתביה. ופרש"י זצ"ל ואי נמי לא הוסיף ביה לא ביטל את הראשון אלא דלא ליתו בני מיצרא וליערערו עלי' דקיי"ל מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא התם פירש רבינו שמשון זצ"ל בר אברהם דאמר אהוי תרוויהו אי אית בה דינא דבר מיצרא משום שטר של מכר דהא אפי' מתנה שכתוב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מיצרא אע"ג דלא ידעינן בברור אי זבניה ניהליה אי במתנה יהבה ניהליה ואע"ג דכוליה שטרא אי כתיבה בלשון שטר מתנה אלא שכתב אחריות אמרינן זבנה ניהליה ואי אית בה משום דינא דבר מצרא. אלא התם איירי שהצניע השטרות שאם יבא עליו בעל חוב יוציא שטר מכר משום אחריות ואם לאו יבא בעל חוב להוציא מידו וגם לא נודע שטרי מכר ויבא עליו מצרן לסלקו מכח דין מצרא יביא שטר מתנה ויסלק את המצרן ממנו כי יאמר לא קניתי זו הקרקע אלא במתנה ניתנה לי ומתנה לית בה משום דינא דבר מצרא כך הוא דעת המוכר ומשום הכי לא ביטל את הראשון. ולא שיהא מותר לעשות כך דהא שמעינן משמעתא דאסור להערים ולבטל דין מהמצרנות אלא שאם עשה כן כך ה"ה. אבל היכא דאיכא שטר מכר או ליכא שטר מכר ואיכא עידי מכר ואף על גב דכתיב ליה שטר מתנה אית בה משום דינא דבר מיצרא דכל אדם נקיל לו לכתוב שטר המתנה:
2
ג׳[שם]
מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מיצרא. פירש"י זצ"ל מכר כל נכסיו לאחד בכ"מ שהם זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחד מהם ועירערו לית בה משום דינא דבר מצרא שלא תיקנו חכמים לומר ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המיצר שהיא רעה למוכר שזה לא יקנה את השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקנו דינא דבר מיצרא כדאמ' לקמן הני צירי והני שרי לית בהו משום דינא דבר מצרא עכ"ל:
מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מיצרא. פירש"י זצ"ל מכר כל נכסיו לאחד בכ"מ שהם זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחד מהם ועירערו לית בה משום דינא דבר מצרא שלא תיקנו חכמים לומר ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המיצר שהיא רעה למוכר שזה לא יקנה את השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקנו דינא דבר מיצרא כדאמ' לקמן הני צירי והני שרי לית בהו משום דינא דבר מצרא עכ"ל:
3