אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שנ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 353
א׳ובפר"ח זצ"ל כתב קנאוה בעלים הראשונים זה שכבר מכרו מקודם לכן ועכשיו פדאוה דהיינו משמע מלוקח ראשון דלשון פדאוה לא שייך אלא בלוקח דידהו שמכרוה לו. ומיסתבר לי דדוקא גבי לוקח דידהו אלמוה רבנן לכחייהו שאם לא כן אטו עד שלם לא הוי בהו דינא דבר מיצרא:
1
ב׳[שם]
זבן מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מיצרא. זבן מגוי א"ל אריא אברחי לך ממצרנך ואין לך טוב וישר מזה זבין לנוי גוי לא בר ועשית הישר והטוב. ואין לנו לומר משום דינא דבר מיצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה. שמותי ודאי משמתינן ליה למוכר הזה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמת הלוקח הגוי הזה:
זבן מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מיצרא. זבן מגוי א"ל אריא אברחי לך ממצרנך ואין לך טוב וישר מזה זבין לנוי גוי לא בר ועשית הישר והטוב. ואין לנו לומר משום דינא דבר מיצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה. שמותי ודאי משמתינן ליה למוכר הזה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמת הלוקח הגוי הזה:
2