אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ס״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 66
א׳כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזיר. ורבי' ש"י זצ"ל פי' לקמן בהמפקיד שיהא מונה בידו עד שיבא אליהו דהאי לא יחזיר לא שיהא שלו קאמר דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח היה. וההיא נמי דריש פרקין בבעיא דר' ירמיה דחצי קב בשתי אמות וקביים בשמונה אמות ודקב שומשמי ודקב תמרי ורימוני בארבע אמות ולא איפשיט ועלתה בתיקו. ההיא נמי נראה בעיני לפירש"י זצ"ל דהואיל ואתא לידיה באיסורא אי לא מפקד להו יהא מונח עד שיבא אליהו דהואיל וידוע שזה הממון אינו שלו אלא רוצה לזכות בו מחמת מציאה ואין הדבר ידוע אם היא אבידה ובהיתרא אתא לידיה וזכה בה או אינה אבידה ובאיסורא אתא לידיה הילכך יהא מונח עד שיבא אליהו. ולא דמי לשאר תיקו שבתלמוד שבא לזכות בטענת ודאי כגון ההיא דגט פשוט דתנן כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון א"כ למה כותבין את העליון שאם נמחק אות אחת מן התחתון ילמוד מן העליון. ואמר בגמ' ת"ר ילמד תחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות כגון חנן מחנני וענן מענני פי' רבינו שמואל זצ"ל ילמד תחתון מן העליון באות אחת שחסר מן התחתון כגון חנן מחנני ענן מענני אבל לא בשתים כגון חן מחנני ען מענני. מאי שנא משתי אותיות דלא דילמא איתרמי ליה שם בן ארבע אותיות והוה ליה פלגא דשמא אי הכי אות אחת נמי דילמא מיתרמי ליה שם בן שתי אותיות והוה ליה פלגא דשמא. אלא שתי אותיות היינו טעמא דילמא מיתרמי ליה שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא. ופי' רבי' שמואל זצ"ל וקיליף רובא דשמא דכולי האי ודאי לא ילפי' תחתון מעליון ששתי אותיות לא חיסר הסופר ונתן הממון למי ששמו כך כמו שכתב בתחתון. אמר רב פפא פשיטא לי ספל מלמעלה וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון. פי' ספל אדירים הפקיד פלוני לפלוני. קפל פי' טליתות שראויין לקפל וה"ה לכל כלים דעלמא אלא נקט הכי משום דבעי עלה רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מי חייישי' לזבוב שחיסר רגלה של ק ונעשה ס ובהאי נמי ילמד מעליון תיקו. ופי' רבינו שמואל זצ"ל והמוציא מחבירו עליו הראי' וכיון דמסתפק דינא לבית דין האיך יוציאו מיד המוחזק ולא דמי לממון המוטל בספק דקיימא לן דחולקין דהתם עיקר מעשה אין ידוע לנו האיך היה כגון שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה וכגון נפל הבית עליו ועל אמו הילכך פוסקין להם בית דין את הדין שיחלקו. אבל כל מקום שעלתה הלכה בתיקו הואיל ואין הדיינין יודעין לפסוק את הדין יהיו שותקין והמחזיק יחזיק במה שבידו עכ"ל. הכי פירש דכל היכא שעלתה ההלכה בתיקו המוציא מחבירו עליו הראיה היינו משום שזה אומר לי נתן בודאי לי מכר בודאי וזה אומר לא לך אלא לי. הילכך המוחזק יהא בידו אבל הכא גבי מציאה שעצמו אינו יודע אי אבידה היא אי הינוח היא יהא מונח עד שיבא אליהו. ורבינו חננאל זצ"ל סובר דכל תיקו דממונא הוי ספק וחולקין כההיא דשלהי הכונס דבעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לא אליבא דמ"ד לא דיינינן דינ' (עשו תקנת נגזל במסור או לא. אליבא דמ"ד לא דיינינן דינ') דגרמי לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דמאן דיינינן דינא דגרמי מי עשו תקנת נגזל במסור דמישתבע ושקיל או לא לא ידענא תיקו:
1