אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ס״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 68
א׳הילכך המוצא בטמון בגל או בכותל ישן וכבר העלה חלודה שנראין הדברים שמימים רבים הונח שם הרי אלו שלו דהואיל והעלה כבר חלודה אם היה של זה הדר בבית לא היה מניחו שם כל כך זמן מרובה אלא של ראשונים שדרו שם בבית היה וכבר נתיאשו ואפי' הראשונים שדרו בו ישראל הם הרי אלו שלו שכבר נתיאשו הבעלים כדאמ' לעיל גבי ההוא גברא דאשכח כופרא דא"ל רב זיל שקול לנפשך משום יאוש בעלים דחזא דקדח בהו חילפי. מיהו אם היה יודע שהוא של זה הדר בבית לא הוה שרי ליה מטעם יאוש דדילמא פקדון דידיה הוא בגל שאינו עשוי ליפנות ובכותל ישן שלו אבל מסתמא אמרו סתמא דאינש לא מנח כל כך זמן מרובה עד שיעלה חלודה אלא של ראשונים היה וכבר נתיאשו שיצאו מזה הבית ולא נטלוהו וזה הדר בו אינו זוכה בו מטעם חצירו מפני שאין עשוי לימצא ואינו יודע בו. וכן ההוא דתנן לקמן הלוקח פירות מחבירו ומצא בהן מעות הרי אלו שלו אמר רשב"ל משום ר' ינאי לא שנו אלא בלוקח מן התגר פי' שאף הוא לקח תבואה זו מאנשים הרבה ולא ידיע דמאן נינהו וכיון דלית בהו מימנא נתיאשו הבעלים דהתם נמי לא זכה בהם התגר מטעם חצירו מפני שאינו עשוי לימצא דכי אמרי' חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ה"מ בדבר שעומד לימצא אבל תגר שקונה על מנת כדי למכור לאחרים אינו עומד לימצא ברשותו. אבל אם נראין הדברים שמטמון זה שמצא בגל או בכותל ישן שהוא מטמון חדש ואפי' אם נסתפק לו הדבר אם מחדש או מימים רבים הרבה הוא שם הרי זה לא יגע בו. וכבר היה מעשה שנתאכסנו סוחרים בביתו של ראובן והיה שמעון מחזר אחריהם לקנות הסחורה ואמר לו ראובן אני רוצה לזכות בה כי ביתי זכה לי והלך שמעון וקנאה כשלא היה ראובן בביתו ועתה תובע ראובן את שמעון ליתן לו מה שסחר:
1