אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ע״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 71
א׳כתב מו' רבי' אבי העזרי זצ"ל ולא שייך למימר בכי האי גוונא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו וזכו בו הראשונים שקנו הגל והכותל דכיון שאינו הווה כשאר מציאות שפעמים הווים לבא לא זכה כי כשקנאו לא עלה בלבו לקנות המטמון הילכך לא זכה אלא בדבר שרצה לקנות וחצירו קנה לו בדבר הבא לחצירו אחרי כן. אבל כאן שהיתה בו מקודם ולא נתכוון לא המוכר למכור ולא הקונה לקנות לא קנה ודמי להא דאמרינן בפ' שור שנגח את הפרה ותקני לו חצירו מדר' יוסי בר חנינא ומשני כל היכא דאי בעי למיקני לא מצי קני חצירו נמי לא קניא ליה. הכא נמי אפילו איתיה אין מעלה על לבו לקנות המטמון הילכך חצירו לא זכיא לי'. ומטלטלי אגב מקרקעי נמי לא אקני ליה ודוגמתו מעשה דאלכסנדרוס מוקדון בירושלמי דאמר ארעא זבני סימא לא זבני והאי אמר ארעא וסימא זבנתיה ליה. ומעשה אירע באחד שקנה בדיל כנגד גוי בחזקת בדיל לכסות גגו ושוב נמלך ומכרו לישראל אחר בחזקת בדיל ואחרי כן נמצא שהיה כולו כסף מבפנים אך מבחוץ היה מחופה בבדיל ופטרו מורי רבי' אליעזר ממיץ זצ"ל כי אמר שלא זכה בו הישראל שקנה מן הגוי כיון שלא ידע ולא נתכוון לקנות הכסף. מן הראיה שכתבתי. והודה לו רבינו תם זצ"ל:
1
ב׳[שם]
מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית פירש"י זצ"ל מצא באחד מחורי הכותל הסמוכין לרשות הרבים מחציו עובי של כותל ולחוץ הרי אלו שלו דאמרינן אחד מבני רשות הרבים נתנו שם ושכחם ואף על גב דאמר לעיל ספק הינוח לא יטול והא ודאי הינוח הוא מוקמי' למתניתין בגמרא דשתוך טפי דאיכא יאוש בעלים. ויש לומר כגון שהוא מקום המשתמר דאי לאו הכי בלא שתוך טפי אבידה מדעת היא. אלא ודאי מצא במקום המשתמר ואפי' בדבר שיש בו סימן דכיון דשתוך טפי נתיאשו הבעלים. ואוקימנא למתני' בגמ' באודרא ונסכא מוכין וגרוטאות של כסף. וכן כל דבר שאין להבחין אם בני הבית נתנוהו שם או בני רשות הרבים אבל כלים שיש להבחין אמר רב אשי סכינא בתר קתא וכיסא בתר שנציה דאי קתא ושנצא לגיו בני הבית נתנוהו שם ואי קתא ושנצא לבר בני רשות הרבים נתנוהו שם ולא אזלי' בתר מחצית הכותל. תנא אם היה כותל ממולא חולקין ואף על גב דמשפע לחד גיסא. פירש"י זצ"ל ממולא מן החפץ שמחזיק כל רוחב הכותל משמע דאסכינא וכיסא קאי. וכן פי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל אסכין ואכיס ועוד פי' דוקא כשטוען בעל הבית שהמטמון שלו או שהיה יורש שאנו טוענין לו שהיה של אביו אבל אם הודה שהם של מציאה הרי הם של מוצאן:
מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית פירש"י זצ"ל מצא באחד מחורי הכותל הסמוכין לרשות הרבים מחציו עובי של כותל ולחוץ הרי אלו שלו דאמרינן אחד מבני רשות הרבים נתנו שם ושכחם ואף על גב דאמר לעיל ספק הינוח לא יטול והא ודאי הינוח הוא מוקמי' למתניתין בגמרא דשתוך טפי דאיכא יאוש בעלים. ויש לומר כגון שהוא מקום המשתמר דאי לאו הכי בלא שתוך טפי אבידה מדעת היא. אלא ודאי מצא במקום המשתמר ואפי' בדבר שיש בו סימן דכיון דשתוך טפי נתיאשו הבעלים. ואוקימנא למתני' בגמ' באודרא ונסכא מוכין וגרוטאות של כסף. וכן כל דבר שאין להבחין אם בני הבית נתנוהו שם או בני רשות הרבים אבל כלים שיש להבחין אמר רב אשי סכינא בתר קתא וכיסא בתר שנציה דאי קתא ושנצא לגיו בני הבית נתנוהו שם ואי קתא ושנצא לבר בני רשות הרבים נתנוהו שם ולא אזלי' בתר מחצית הכותל. תנא אם היה כותל ממולא חולקין ואף על גב דמשפע לחד גיסא. פירש"י זצ"ל ממולא מן החפץ שמחזיק כל רוחב הכותל משמע דאסכינא וכיסא קאי. וכן פי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל אסכין ואכיס ועוד פי' דוקא כשטוען בעל הבית שהמטמון שלו או שהיה יורש שאנו טוענין לו שהיה של אביו אבל אם הודה שהם של מציאה הרי הם של מוצאן:
2
ג׳[שם]
אם היה משכירו לאחרים אפי' מצא בתוך הבית הרי אלו שלו אוקמ' רב מנשי' בר יעקב כגון שעשאו פונדק לג' גוים:
אם היה משכירו לאחרים אפי' מצא בתוך הבית הרי אלו שלו אוקמ' רב מנשי' בר יעקב כגון שעשאו פונדק לג' גוים:
3
ד׳[דף כ"ו ע"א]
ורב נחמן אמר רבה בר אבוה אפי' תימא לשלשה ישראלים מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מייאש מימר אמר מכדי לא הוה בהדאי אלא הני אמרי קמייהו כמה זימני לאהדורי לי ולא הדרו לי השתא דלא אהדרו לי בדעתיה למיגזלה. וליתא לדרב נחמן אמר רבה בר אבוה אלא מתני' כדאוקמא רב מנשיא בר יעקב כגון שעשאו פונדק לשלשה גוים דהיינו מקום שעוברים ושבים לנים שם לילה אחד או שנים:
ורב נחמן אמר רבה בר אבוה אפי' תימא לשלשה ישראלים מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מייאש מימר אמר מכדי לא הוה בהדאי אלא הני אמרי קמייהו כמה זימני לאהדורי לי ולא הדרו לי השתא דלא אהדרו לי בדעתיה למיגזלה. וליתא לדרב נחמן אמר רבה בר אבוה אלא מתני' כדאוקמא רב מנשיא בר יעקב כגון שעשאו פונדק לשלשה גוים דהיינו מקום שעוברים ושבים לנים שם לילה אחד או שנים:
4