אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא פ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 85
א׳ופסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל הילכתא לא יחזיר בעיר. והרב ר' משה בר מיימון זצ"ל כתב הי' דרכו להחזיר כלים בשדה ואין דרכו להחזירם בעיר ומצאן בעיר אינו חייב להחזיר. מצאן בשדה חייב להחזירן עד שיגיעו לרשות הבעלים ואע"פ שהרי נכנס בהן לעיר ואין דרכו בכך וכן אם מצא בהמה והכישה נתחייב להטפל בה ולהחזירה אע"פ שאינה לפי כבודו שהרי התחיל במצוה. פליג אדרבינו יצחק אלפס זצ"ל. וסובר כדפרי' דדוקא בבהמה אמרי' הכישה נתחייב בה ולא בשאר אבידה:
1
ב׳[שם]
אמר רב יהודה איזהו כלל אבידה שהוא חייב בה דמוכחת שהיא שם שלא מדעת בעלים מצא פרה וחמור רועים בדרך בלילה אפי' חד שעתא הרי זו אבידה ונוטל ומכריז ביממא אפי' טובא נמי לא הויא אבידה. לפני עלות השחר ולאחר שחשכה ערבית עד תלת' יומין אמרי' איתרמויי איתרמי ליה דנפק ולא הויא אבידה טפי ודאי הויא אבידה ונוטל ומכריז:
אמר רב יהודה איזהו כלל אבידה שהוא חייב בה דמוכחת שהיא שם שלא מדעת בעלים מצא פרה וחמור רועים בדרך בלילה אפי' חד שעתא הרי זו אבידה ונוטל ומכריז ביממא אפי' טובא נמי לא הויא אבידה. לפני עלות השחר ולאחר שחשכה ערבית עד תלת' יומין אמרי' איתרמויי איתרמי ליה דנפק ולא הויא אבידה טפי ודאי הויא אבידה ונוטל ומכריז:
2
ג׳[שם]
מתני' מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה. הא גופא קשיא אמרת מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבידת רועה בדרך הוא דלא הויא אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמי' הויא אבידה. אימא סיפא חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמי' הרי זו אבידה רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה הא רצה בדרך ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה. אמר רבא רצה ארצה לא קשיא הא דאפה לגבי דברא הויא אבידה ונוטל ומכריז והא דאפה לגבי מתא לא הויא אבידה כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע וחייב להוציאה משום הפסד כרמים. כי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה דמסתקבא ונוטל ומכריז. ורועה בין הכרמים לא מסתקבא ואין זו אבידה וכגון שרועה בין הכרמים של גוי ואם יש לחוש שמא יקחנה הגוי כשימצאנה או יהרוג אותה מפני שהפסידה כרמו הרי זו אבידה ונוטל ומכריז:
מתני' מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה. הא גופא קשיא אמרת מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבידת רועה בדרך הוא דלא הויא אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמי' הויא אבידה. אימא סיפא חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמי' הרי זו אבידה רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה הא רצה בדרך ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה. אמר רבא רצה ארצה לא קשיא הא דאפה לגבי דברא הויא אבידה ונוטל ומכריז והא דאפה לגבי מתא לא הויא אבידה כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע וחייב להוציאה משום הפסד כרמים. כי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה דמסתקבא ונוטל ומכריז. ורועה בין הכרמים לא מסתקבא ואין זו אבידה וכגון שרועה בין הכרמים של גוי ואם יש לחוש שמא יקחנה הגוי כשימצאנה או יהרוג אותה מפני שהפסידה כרמו הרי זו אבידה ונוטל ומכריז:
3
ד׳[שם]
תניא נמי הכי מצא טלית וקרדום באיסרטיא דהיינו דרך כבושה לרבים הרי זו אבידה טלית בצד גדר וקרדום בצד גדר ופרה שרועה בין העשבים אין זו אבידה שלשה ימים זה אחר זה הרי זו אבידה. ראה מים ששוטפין ובאין לשדה חבירו הרי זה גודר בפניהם. אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע:
תניא נמי הכי מצא טלית וקרדום באיסרטיא דהיינו דרך כבושה לרבים הרי זו אבידה טלית בצד גדר וקרדום בצד גדר ופרה שרועה בין העשבים אין זו אבידה שלשה ימים זה אחר זה הרי זו אבידה. ראה מים ששוטפין ובאין לשדה חבירו הרי זה גודר בפניהם. אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע:
4
ה׳[דל"א ע"א] (פיסקא)
החזירה וברחה אפי' מאה פעמים חייב להחזיר דאמר רבא השב אפי' ק' פעמי' משמע שלעולם חייב ליטפל בה עד שיחזירנה לרשות הבעלים. תשיבם בא ללמדינו היכא דהשיבם לגינתו ולחורבתו המשתמרים דלא בעי' דעת בעלים כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר הכל צריך דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה עליו השבות הרבה. תניא בפ' הכונס החזירה למקום שיראנה אינו חייב ליטפל בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה ואוקמה רב יוסף דסבר שומר אבידה כשומר שכר דהאי נגנבה או אבדה דקתני דחייב היינו שנגנבה או אבדה מביתו של מוצא ורבה דסבר שהוא שומר חנם אוקמה שנגנבה או אבדה ממקום שהחזירה וכגון שהחזירה למקום שאינו משתמר ולא הודיע לבעלים ותרתי קתני החזירה שחרית למקום שיראנה דשכיח מרה בביתא ולא עייל ונפיק ונגנבה או אבדה אינו חייב באחריותה. החזירה בצהרים דלא חזי ליה שאדם מצוי במלאכתו בשדה ולא חזי ליה ונגנבה או אבדה חייב באחריותה. ובהא רב יוסף נמי מודה ולא פליגי אלא בנגנבה או אבדה מביתו של מוצא דלרב יוסף חייב ולרבה פטור ורבה נמי מודה לרב יוסף שאם אבידה זו בעלי חיים ונגנבה או אבדה מביתו של מוצא חייב באחריותה דאותבי' רב יוסף לרבה לעולם הוא חייב עד שיחזירנה לרשותן של בעלים מאי לעולם לאו אפילו מביתו וש"מ כשומר שכר דמי א"ל מודינא לך בבעלי חיים כיון דאנקטנהו נגרי ברייתא בעי נטירותא יתירתא:
החזירה וברחה אפי' מאה פעמים חייב להחזיר דאמר רבא השב אפי' ק' פעמי' משמע שלעולם חייב ליטפל בה עד שיחזירנה לרשות הבעלים. תשיבם בא ללמדינו היכא דהשיבם לגינתו ולחורבתו המשתמרים דלא בעי' דעת בעלים כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר הכל צריך דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה עליו השבות הרבה. תניא בפ' הכונס החזירה למקום שיראנה אינו חייב ליטפל בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה ואוקמה רב יוסף דסבר שומר אבידה כשומר שכר דהאי נגנבה או אבדה דקתני דחייב היינו שנגנבה או אבדה מביתו של מוצא ורבה דסבר שהוא שומר חנם אוקמה שנגנבה או אבדה ממקום שהחזירה וכגון שהחזירה למקום שאינו משתמר ולא הודיע לבעלים ותרתי קתני החזירה שחרית למקום שיראנה דשכיח מרה בביתא ולא עייל ונפיק ונגנבה או אבדה אינו חייב באחריותה. החזירה בצהרים דלא חזי ליה שאדם מצוי במלאכתו בשדה ולא חזי ליה ונגנבה או אבדה חייב באחריותה. ובהא רב יוסף נמי מודה ולא פליגי אלא בנגנבה או אבדה מביתו של מוצא דלרב יוסף חייב ולרבה פטור ורבה נמי מודה לרב יוסף שאם אבידה זו בעלי חיים ונגנבה או אבדה מביתו של מוצא חייב באחריותה דאותבי' רב יוסף לרבה לעולם הוא חייב עד שיחזירנה לרשותן של בעלים מאי לעולם לאו אפילו מביתו וש"מ כשומר שכר דמי א"ל מודינא לך בבעלי חיים כיון דאנקטנהו נגרי ברייתא בעי נטירותא יתירתא:
5