אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קל״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 138
א׳רבינו אפרים זצ"ל כתב בארבעה פנים. שאם שכר ישראל בית מגוי אסור לישראל להניח לגוי שיכניס אליל לתוכו וכן אם שכר בהמה וחימר אחריה בשבת חייב חטאת דהא דקיימא לן דשכירות ושאלה לא היינו להוציא כולו מרשות בעליו כגון גוי מישראל דאמרי' אכתי נשאר לישראל בגוף הבהמה דשכירות לא קניא לגמרי ואסור אם יעשה גוי מלאכ' בשבת בבהמתו אבל קצת קניא. ואינו נראה בעיני מההיא דלעיל דשמעי' מינה דשכירות לא קניא לגמרי. דקתני ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה. ואי קניא קצת א"כ יש בה שותפות לישראל באותה בהמה וא"כ היכי מאכילה בתרומה. ותו דלעיל דאמ' גבי שדה דמפקע לה ממעשר פי' רבינו שמואל זצ"ל דמפקע לה ממעשר באותה מכיר' וקסבר האי תנא דיש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר. דכשהוא מוכר שדהו לגוי מוציאו מידי קדושה שאם ישראל זורעה על ידי שכירות או שאלה לא מיחייב במעשר. והא ברשותא דגוי קיימא קרקע דקיימא לן שאלה לא קניא ואינה מחוייבת במעשר עד שיחזור ויקנה אותה ממנו עכ"ל. ואי שכירות ושאלה קניא קצת אמאי אינה חייבת במעשר הא אית ליה לישראל בגוה. מיהו מצינו למימר משום חלקו של גוי. אבל מ"מ הואיל ונפק מפומיה דגאון טוב להזהר:
1
ב׳[שם]
מתני' ובכל מקום לא ישכיר את המרחץ מפני שנקראת על שמו. תניא רשב"ל אומר לא ישכיר אדם מרחצו לגוי מפני שנקראת על שמו וגוי זה עושה בו מלאכה בשבתות וימים טובים אבל לכותי שרי. כותי אימת עביד מלאכה בחולא דמועדא אנן נמי הא קא עבדינן. אבל שדהו לגוי שרי. מאי טעמא אמ' אריסא אריסותיה קא עביד. מרחץ נמי נימא אריסא אריסותיה קא עביד. אריסותיה למרחץ לא עבדי אינשי:
מתני' ובכל מקום לא ישכיר את המרחץ מפני שנקראת על שמו. תניא רשב"ל אומר לא ישכיר אדם מרחצו לגוי מפני שנקראת על שמו וגוי זה עושה בו מלאכה בשבתות וימים טובים אבל לכותי שרי. כותי אימת עביד מלאכה בחולא דמועדא אנן נמי הא קא עבדינן. אבל שדהו לגוי שרי. מאי טעמא אמ' אריסא אריסותיה קא עביד. מרחץ נמי נימא אריסא אריסותיה קא עביד. אריסותיה למרחץ לא עבדי אינשי:
2