אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קמ״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 142
א׳כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל מפריש הוא הנקרא שירליאון. מעשה היה בישראל שגבה חצי התנור בחובו מגוי אחד. והיה לגוי אחר האופה חלק בו והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים ולגוי כך וכך ולא התנה מתחי' טול אתה חלקך. והורה ר"ת זצ"ל דאין חילוק בין תנור לשדה דבכל ענין אסור והוי כאילו מעמיד פועל בידים. ועוד אומר הרב ר' אלחנן זצ"ל דאין חילוק בין תנור לשדה דבכל ענין אסור והוי כאילו מעמיד פועל בידים. במשכיר תנורו בשבת שאומר לאופה גוי עשה היום בתנורי' לעצמך כדי שתטרח לצורכי בימות החול. שהרי התנור הוא ברשות ישראל בשותפות בשבת כיון שלא התנה מתחיל'. ולפי טעם זה יש לאסור אפי' התנו מתחילה כיון שאין לגוי האופה חלק בתנור ולא שייך ביה למימר שיהא קנוי לגוי בשבת ולישראל ביום אחר בחול. אם לא יקנה לגוי חלק בתנור שיהא לעולם שלו בשבת ואז יועיל התנו מתחילה. ועוד אומר ר' דבתוספ' דדמאי(ד) תניא בהדיא פ' המקבל שדה ישראל וגוי שלקחו מרחץ בשותפות לא יאמר ישראל לגוי טול אתה חלקך כו' אלמא אין חילוק בין תנור לשדה. וגם פר"ח פי' דה"ה ריחיים של מים. ומשמע שבימיו אירע לו מעשה מזה מדנקט ה"ה ריחיים של מים. מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון נראה שאין צריך להתנות כלום כיון שהוא ברשות הגוי. ושכר התנור הוא לישראל מבי' מרביתו שהגוי נותן לו ואין הישראל קונה חלק בתנור דדוקא נקט לקחו. עכ"ל:
1
ב׳ובפר"ח זצ"ל כתב ראינו גאון זצ"ל שאמר מותר להשכיר לגוי בין פונדוק בין חנות בין ספינה והגוי מפליג בה בשבת דלית שביתת כלים אלא לב"ש וליתא. ועוד כתב לענין ישראל וגוי שקיבלו המטבע. אבל אם התנו עד שלא קיבלו המטבע שישראל יעשה בחול והגוי יעשה בשבת מותר דנמצא לא היה מעולם לישר' חלק בשבת. וכל מה שיעשה גוי אינו שלוחו של ישראל ואם לא התנו מעיקרא. אם יהיה ישראל פקח ישכיר את הגוים שיעשו חלקו בשבת דבדידהו קא טרחי ומותר. כללא דמילתא בשכירות דבדידיה קא טרח (ואסור) ליהנות ממנו בשבת. שלא בשכירות אסור דשליחותיה קא עביד. בפ"ק דבכורות אמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם גוי שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בשם ע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך. ומשם היה אוסר רבינו שמואל זצ"ל לקבל שבועה מן הגוי אבל רבינו תם זצ"ל היה מתיר להציל מירם. כי לא אסיר אלא לכתחילה להשתתף עמו היכא שנתחייב לו שבועה מותר להשביעו להוציא מידו. והטעם משום דגוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם מ"מ לכתחילה מודה גם ר"ת זצ"ל דאסור להשתתף עם הגוי וא"כ היאך לא מחה רבא בהנהו מוריקאי והיאך הורה להם להיתר. ושמא רבא לית ליה דאבוה (דישר') . אבל סוגיא דבכורות מוכחא דהילכתא כוותיה דמסיק סתמא דתלמודא. וליטעמיך דמשתתף ליה לא קתני אע"פ שאינו רשאי הכי נמי דשרי והאמר אבוה דשמואל. וי"ל דה"ק לדידך דאמרת דבעית למיפשט גבי הנותן לו בקבלה. מדלא קתני אף על פי שאינו רשאי א"כ המשתתף דלא קתני תיקשיה לאבוה דשמואל. ולעולם לית הילכתא כאבוה דשמואל אלא כרבא דשמעתין דשרא להו להנהו מוריקאי. וברייתא נמי דקתני ישר' וגוי שקיבלו שדה בשותפות ולא קתני אע"פ שאינו רשאי משמע לכאורה דהלכה כשמואל דמסיק התם על ברייתא מסייע ליה לשמואל. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל הביא הכא בשמעתין ההיא דשמואל דש"מ דסבר דהלכה כשמואל:
2
ג׳הדרן עלך פרק לפני אידיהן
3
ד׳פרק אין מעמידין
4
ה׳[שם]
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים שעושין להתאכסן שם עוברי דרכים ומעלין [שכר] לבעלים. מפני שחשודין על הרביעה ובני נח [נחשדו] בכך. והיו לבשר אחר. יצאו בהמה וחיה. ויש כאן מכשול לפני עור:
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים שעושין להתאכסן שם עוברי דרכים ומעלין [שכר] לבעלים. מפני שחשודין על הרביעה ובני נח [נחשדו] בכך. והיו לבשר אחר. יצאו בהמה וחיה. ויש כאן מכשול לפני עור:
5
ו׳[שם ע"ב]
ורמינהי לוקחין מהם בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע. אמר רב תחליפא אמר רב שילא בר אבינא משמיה דרב כותי חס על בהמתו שלא תעקר. הא תינח נקיבות זכרים מאי איכא למימר. אמר רב כהנא הואיל ומכחישו בבשר. רבינא אמר לא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד. ר' פדת אמר לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן. דתנן גבי פרת החטאת ר' אליעזר אומר אינה נקחת מן הכותי וחכמים מתירין. ובהא קמיפלני דר"א חייש לרביעה ורבנן לא חיישי לרביעה. פר"ת דאהא דר' פדת סמכינן שאנו מעמידים בהמותינו בפונדקאות שלהן וגם שאנו מוסרין בהמותינו לרועה גוי דאוקי למתניתין דאין מעמידין כר' אליעזר דחייש לרביעה אבל רבנן לא חיישי לרביעה. ואע"ג דרבינא משני הא לכתחילה הא דיעבד. נראה שאין דבריו עיקר מדאקדים דבריו לדר' פרת. אע"פ שרבינא בתראה הוא ור' פדת קדמאה בנו של ר' אלעזר כדאמ' וכן אורי ליה ר' אלעזר לר' פרת בריה ואמ' בפ"ק דנדה א"ל ר' זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך משתרי קטפא לעלמא. וקבע דבריו לבסוף ש"מ שהם עיקר. ועוד בשל סופרים הלך אחר המיקל:
ורמינהי לוקחין מהם בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע. אמר רב תחליפא אמר רב שילא בר אבינא משמיה דרב כותי חס על בהמתו שלא תעקר. הא תינח נקיבות זכרים מאי איכא למימר. אמר רב כהנא הואיל ומכחישו בבשר. רבינא אמר לא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד. ר' פדת אמר לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן. דתנן גבי פרת החטאת ר' אליעזר אומר אינה נקחת מן הכותי וחכמים מתירין. ובהא קמיפלני דר"א חייש לרביעה ורבנן לא חיישי לרביעה. פר"ת דאהא דר' פדת סמכינן שאנו מעמידים בהמותינו בפונדקאות שלהן וגם שאנו מוסרין בהמותינו לרועה גוי דאוקי למתניתין דאין מעמידין כר' אליעזר דחייש לרביעה אבל רבנן לא חיישי לרביעה. ואע"ג דרבינא משני הא לכתחילה הא דיעבד. נראה שאין דבריו עיקר מדאקדים דבריו לדר' פרת. אע"פ שרבינא בתראה הוא ור' פדת קדמאה בנו של ר' אלעזר כדאמ' וכן אורי ליה ר' אלעזר לר' פרת בריה ואמ' בפ"ק דנדה א"ל ר' זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך משתרי קטפא לעלמא. וקבע דבריו לבסוף ש"מ שהם עיקר. ועוד בשל סופרים הלך אחר המיקל:
6