אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קס״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 166
א׳והשתא בין לפירש"י זצ"ל בין לפר"ת זצ"ל היינו טעמא דנודות משום דזפת בלע בחד זימנא. מעתה יש לאסור אותם יושטש וקנש. ובלשון כנען קונפיצי וקונביצי דקנינו מן הגוים אפי' חדשים היכא שהם מזופפין. ורבינו אליהו זצ"ל היה מתיר ופי' דנודות שלהם מכניסן לקיום הוו. ומאי דשרינן בקנקנים שרינן בנודות. ומאי דאסיר בנודות אסיר בקנקנים דתרוייהו מכניסן לקיום נינהו וחדשים דנודות כחדשים דקנקנים. וגריס נמי כנודות חדשים ישנים או מזופפין וכמו שפירשתי לר"ת זצ"ל. ולפי זה יושטש וקנש ובלשון כנען קונפיצי וקונביצי כולהו מותרין דהא חזינן דלאו מכניסו לקיום נינהו שאין מכניסין בהן יין להתקיים. אמנם ד"ת זצ"ל אינו מודה לזה הפי'. ותו דבה"ג כתב ה"מ נודות שאין מכניסו לקיום. אבל קנקנים דמכניסו לקיום לא. ושוב חזר בו ר"ת זצ"ל ופי' דיושטש וקנש ובל' כנען קוביצי וקונפיצי שלנו מזופפין מותרין. דהא דאסרי' נודות משום דזפת בלעי היינו בנודות של עוד שלהם שהיו רכין יותר מדאי שהיו נופחין אותן וע"י ריכוכו ולחלוחיתו שהעור רך מרפא את הזפת ובלע הזפת שהוא רך ולח. אבל ביושטש וקנש ובלשון כנען קופיצי וקונביצי דליכא האי טעמ' שפיר דמי אפי' זפותין דזפת כי האי גונא לא בלע. והביא ראיה מפ' בתרא דתנן גת אבן שזפתה גוי מנגבה וטהורה. ואמ' בגמ' [אמר] רבא דוקא זפתה גרידא ונתן בה יין הרבה אבל דרך בה לא סגי בניגוב דילמא מחמת כובד איפלי פילי הזפת ונכנס היין בין הזפת לגת ובעי קילוף כמו במעצרתא דהוה זפיתא חזיוה דהוה שיעא אמ' הא ודאי סגי בניגוב בהדי דאזיל ואתי איפלא פילא וחזי דהוה מלי חמרא אמ' הא לא סני בניגוב אלא בקילוף. מ"מ שמעינן דבגת שזפתה ונתן בה יין הרבה ובלבד שלא דרך בה. ואפי' דרך בה נמי סגי בניגוב. אם לא משום חשש שנכנס היין בסדקין תחת הזפת. ובכלי גת דוקא בעי ניגוב דחמירי טפי משום שפע יין דידהו אבל שאר כלים כגון קנש ויושטש ובל' כנען קופיצי וקונביצי ודכוותי' אפילו זפותין סגי בהדחה. דניגוב אינו להפליט דבר הבלוע אלא להדיח יפה מה שבחוץ. דאי להפליט מה שבלוע לא הוה סגי בניגוב אלא בעירוי כדקתני התם בברייתא הגת והמחץ והמשפך רבי מתיר בניגוב ומורה רבי בקנקנים של גוים שאסורין. וכן בשמעתין אמר דקנקנים של גוים שאסורין צריכין עירוי אלא דניגוב קל מעירוי. דניגוב אינו אלא להדיח יפה מה שבחוץ תחת הדחה של שאר כלים שאינן מגת. תדע דהתם תניא גבי גת ומחץ ומשפך וכן אם הם של עץ ינגב וטהורין אע"פ שאינן זפותין ולא מכניסן לקיום. ואילו כלי עץ בעלמא כי האי גוונא שאינן זפותין פשיטא דסגי בהדחה בעלמ' כדאמ' כל דבר שאין מכניסן לקיום משכשכן במים ומותרים. ומקשי' מן הירושלמי לומ' וזפת מבליע טובא והכי איתא התם הלך ר' אבא לזיפרין שאלון ליה קנקנים במה היא טהרתן אמ' מזה למדתי עליהן מה אם בשעת שאינן זפותות אמרת מותרות בשעה שהן זפותות ונקלפה זפתן לכ"ש. וכשבאתי אצל חביריי אמרו לי ע"י זפת הם בולעות. ויש לפרש קנקנים במה טהרתן אי סני להו בקילוף זפת או לא. א"ל בשעה שאינן זפותות אמרת מותרות ולא חיישי' דילמ' רמא בהו חמרא ולא ידיע כשהן זפופות ורמא בהו חמרא ונקלף הזפת לכ"ש (וכשבאתי אצל חביריי אמרו לי על ידי זפת הם בולעות. ויש לפרש קנקנים במה טהרתן אי סגי להו בקילוף זפת או לא א"ל בשעה שאינן זפותות אמרת טהורות מותרות ולא חיישינן דילמ' רמא בהו חמרא ולא ידיע כשהן זפותות ורמא בהו חמרא ונקלף הזפת לכ"ש) דמותרות ואמ' ליה דרך זפיתתן בולעין פי' שמא אופלי פילי הזפת ונכנס היין דרך הסדקים ונאסרו הקנקנים משום דהוו מכניסן לקיום ולא סגי בקילוף:
1