אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ק״עOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 170
א׳והילכתא בדבר שמכניסין לקיום כגון זיקי דרב יצחק בר יוסף ונודות וקנקנים וחבית גזרו רבנן דצריך למלאות מים ולערות כל שלשה ימים מעת לעת. לא שנא עמד בהן יין נסך זמן מרובה לא שנא מועטת אסירי דלא פלוג רבנן כדאמ' לקמן בפירקין דבדבר שמכניסו לקיום לפי שעה גזרו רבנן. וחביות של עץ אם חיממו בקינסא וכפפן על האור. אם עיכב האור תחתיו כל כך שנשרה זופתן כולה ונתן יין לתוכן אין רבי אוסרן. אבל לכתחילה אין מורין כן. ור' יצחק הלוי זצ"ל אסר אף דיעבד. וכולן אם שיכשכן במים חמין מרותחין מותרין וכן הורה ר' יצחק הלוי זצ"ל ורבי מודה. וטעמיי' מוכח בפרק בתרא בברייתא. ודבר שאין מכניסו לקיום כגון נודות וכוסות משכשכן במים ומותרין [לא שנא] לא נתעכב בהן יין זמן מרובה לא שנא נתעכב מותרין בשיכשוך פעם אחת. ואם נגובין הם אינן צריכין שיכשוך. מ"ר. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
כסי כוסות של חרס ואין מכניסין לקיום אלא שותין בהן. רב אחי אסר ורב אשי שרי. פעם ראשונה ושניה כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי בפעם שלישי והלכתא פעם ראשונה ושניה אסור שלישית מותר. פרש"י זצ"ל אי שתי בהו גוי פעם ראשון כ"ע לא פליגי דאסור דאיידי (דרכיבי) בלעי ואסור עד שימלאם מים שלשה ימים ומערן מעת לעת. וקשה דהוה ליה למימר כסי דארמאי כדקאמר רב עוירא בסמוך הני חצבי שחימי דארמאי. ותו בקנקנים נמי דליתסרו מהאי טעמא. ובפרק בתרא מפרש טעמייהו משום דמכנסן לקיום. ופר"ת זצ"ל דמיירי בכסי של ישראל. והכי פירושו אי שתי בהו גוי פעם ראשון פי' לאחר ששתה בהם גוי והדיחו פעם ראשונה ושניה אחריו עריין אסור לישר' לשתות ממנו. שלישית מותר אם ידיחנו פעם שלישית. והשתא הוי דומיא דחרסו (רוב מכה) דפ' התערובת דקתני בהו האי לישנא. ורבינו שמואל זצ"ל כתב והילכתא פעם ראשון ושני אסור. וצריך לערן מים שלשה ימים מעת לעת. וה"ה לכל כלי חרס משום דבלעי טפי שלישי מותר אי שתי בהו ישראל פעם ראשונה ושניה ושתה בהו גוי פעם שלישית ויותר בשיכשוך אי טופח בהו ואינו נגוב. ואית דפתרי דבשטיפת הכוס מיירי ומזה הוא דנהגו לשכשך את הכלי שלשה פעמים במים. ולאו מילתא היא ובה"ג מפ' אי שתי בהו גוי פעם ראשון. עכ"ל:
כסי כוסות של חרס ואין מכניסין לקיום אלא שותין בהן. רב אחי אסר ורב אשי שרי. פעם ראשונה ושניה כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי בפעם שלישי והלכתא פעם ראשונה ושניה אסור שלישית מותר. פרש"י זצ"ל אי שתי בהו גוי פעם ראשון כ"ע לא פליגי דאסור דאיידי (דרכיבי) בלעי ואסור עד שימלאם מים שלשה ימים ומערן מעת לעת. וקשה דהוה ליה למימר כסי דארמאי כדקאמר רב עוירא בסמוך הני חצבי שחימי דארמאי. ותו בקנקנים נמי דליתסרו מהאי טעמא. ובפרק בתרא מפרש טעמייהו משום דמכנסן לקיום. ופר"ת זצ"ל דמיירי בכסי של ישראל. והכי פירושו אי שתי בהו גוי פעם ראשון פי' לאחר ששתה בהם גוי והדיחו פעם ראשונה ושניה אחריו עריין אסור לישר' לשתות ממנו. שלישית מותר אם ידיחנו פעם שלישית. והשתא הוי דומיא דחרסו (רוב מכה) דפ' התערובת דקתני בהו האי לישנא. ורבינו שמואל זצ"ל כתב והילכתא פעם ראשון ושני אסור. וצריך לערן מים שלשה ימים מעת לעת. וה"ה לכל כלי חרס משום דבלעי טפי שלישי מותר אי שתי בהו ישראל פעם ראשונה ושניה ושתה בהו גוי פעם שלישית ויותר בשיכשוך אי טופח בהו ואינו נגוב. ואית דפתרי דבשטיפת הכוס מיירי ומזה הוא דנהגו לשכשך את הכלי שלשה פעמים במים. ולאו מילתא היא ובה"ג מפ' אי שתי בהו גוי פעם ראשון. עכ"ל:
2