אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קע״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 172
א׳שלח רבי' יואל בר יצחק הלוי לרבי' אפרים בר יצחק זצ"ל. יודיעני מורי על קדירה של חרס גדולה מחזקת סאתים ונותנין בה שכר כל השנה אם מותרין בהגעלה כי אני מורה היתירא. מדאמ' במאני דקוניא בפסחים ובע"ז דמשוי חילוק בין יין נסך לחמץ. משום דזה תשמישו בחמין וזה תשמישו בצונן וחביריי חלוקין עלי. והשיב לא ידעתי להבין מה ענין רתיחה והגעלה לכלי חרס. והלא התורה העידה עליו שאינו יוצא מידי דופיו לעולם אם לא על ידי היסק או כבשונות כדאיתא בפסחים ובזבחים. ואשר אמרת לא נדע מיין נסך דמאני דקוניא לא דמי דמאני דקוניא אין (מפי') לקיום להכי מותרין. אבל היכא דמכניסן לקיום כגון קנקנים של חרם תנן בהדיא דאסורין. וזה ששאלת הני מכניסן לקיום ביין נסך ובחמץ לפי דבריך. ואני נשאלתי עתה על חבית של שכר מזופפת ומשירין זפתן על ידי האור ונותנין לתוכן יין התרתי בפסח' עתה. וחברו עלי חביריי ואמרו מקינסא דאסיר אע"פ שנשרו זפתן. ואמרתי אם אתם מקניטים אותי אני אתיר אפי' לא נשרה זפתן אלא מיד כשהוציא שכר ושכשך במים אם נתן לתוכו יין מותר הוא בפסח דלא דמי ליין נסך שהיה בחבית ובקנקנים דהתם כשיתן לתוכו יין כשר יפלוט יין נסך טעמו והוא עיקר איסור. אבל הכא חבית של שכר שתפלוט טעם שכר ביין פסח הוי נותן טעם בר נותן טעם. דהא שכר בפסח אינו עיקר איסור אלא חמץ על ידי תערוב' כדאי' פ' אלו עוברין ואין בשכר אלא טעם חמץ וכשיתן השכר טעם בחבית. ומחבית טעם אחר ליין. היינו ממש כדגים שעלו בקערה ומותר לאוכלן בכותח ולא דמי לטעם יין נסך בחבית דהתם עיקר איסור הוא ולא טעם איסור. ומהטעם הזה יש להתיר קנקנים של שכר להשתמש בהם בפסח. ואומר אני כל מה שאמרו חכמי' להגעיל כלי חמץ לצורך הפסח היינו אותן כלים שנשתמשו בהם עיקר חמץ. אבל אותן כלים שנשתמש בהם טעם חמץ כגון שכר ואפילו רותח אין צריך הגעלה דנותן טעם בר נותן טעם הוא. ואפי' יורה שמבשלין בה שכר אינה צריכה הגעלה ולא כמו שאמרת דוקא חמץ בצונן. דאפי' שכר רותח אם נשתמש בכלי אין צריך הגעלה אפרים בר יצחק:
1