אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רט״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 216
א׳ומעשה בא לפני ר' על קנקן של עץ שקורין יושטא מלאה יין כשר ונתנוה לפני נכרי והריק ממנה לכליו לשתות ומתוך יין נסך שבכלי נאסר הקנקן על ידי נצוק דקיימא לן נצוק חיבור. והוציאו לו יין מתוך חבית של יין באותו קנקן האסור מחמת נצוק. והתיר ר' את החבית ולא רצה לאוסרו משום נצוק שנתחבר מן החבית ליין נסך שבקנקן. משום דיין נסך דקנקן הנאסר בשביל הנצוק אינו אוסר יין אחר על ידי נצוק אלא א"כ מעורב ממש בכלי אחד. ולא חש ר' שמא הריק הגוי מיין נסך שבכלי לתוך הקנקן. או שנגע בידו בתוך הקנקן דלא שכיח מילתא למיעבד הכי ולא הוה יין נסך אלא על ידי נצוק הילכך לא אסר שבחבית על ידי נצוק הואיל ולא נגע ממש. והביא ראיה לדבריו מהכא דאמ' שמע מינה נצוק חיבור. ואפילו שבגת מותר דנצוק מחמת נצוק הוא. עד כאן לשונו. והא דפירשתי דבפרק בתרא פסקי אמוראי דנצוק חיבור לא אשכחא התם דפסקי להדיא הכי. אלא אדרבה רבינו תם זצ"ל פסיק דנצוק אינו חיבור. ואומר דמכולה שמעתא דהתם יש להוכיח דנצוק אינו חיבור. ואמר רב הונא הנצוק והקטפרס ומשקה טופח חובר ליין נסך. א"ל רב נחמן לרב הונא מנא לך הא אי לימא מהא דתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. וקא דייקי' לטומאה ולטהרה הוא דאינו חיבור הא ליין נסך הוי חיבור. אימא סיפא האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה. לטומאה ולטהרה הוי חיבור הא ליין נסך לא הוי חיבור אלא מהא ליכא למישמע מינה. הרי רב נחמן אהדריה לרב הונא מדיוקיה. ותדע דליתיה לדיוקיה דרב הונא על כל המשנה. דהא במשנה בעינן טופח להטפיח. וכן לעיל פ' ר' ישמעאל גבי מעצרתא בעינן נמי טופח על מנת להטפיח אבל טופח לחודיה לא מהני ביין נסך. ולא דייקינן לענין טומאה וטהרה לא הוה חיבור הא ליין נסך הוי חיבור. וכיון שהדיוק אינו לענין טופח ה"ה אינו אמת לענין נצוק. ותו אומר ר"ת זצ"ל דרב הונא הדר ביה מדפרכינן בשמעתין אדרב הונא שמעינן מינה נצוק חיבור. ומה בעי הא רב הונא ודאי אית ליה נצוק חיבור אלא ש"מ (דאהדר) רב נחמן. ותו מדתני ר' חייא שפחסתו צלוחיתו לכאורה משמע דלית ליה נצוק חיבור. ואע"פ שאין התלמוד רוצה להוכיח ממנה דאין נצוק חיבור. זהו לפי שאינו רוצה לפשוט בהדיא כך. ועוד מדמסיק תלמודא ש"מ נצוק חיבור משמע שהיה קשה לתלמוד לאוסרו. ותו דאמרי' התם ת"ש המערה מכלי אל כלי את שמערה ממנו מותר הא דביני ביני אסור ש"מ נצוק חיבור. ופרכי' אי נצוק חיבור אפילו דגויה דמנא ליתסר. הא לא קשיא דמפסיק פסוקי. ופרכי' מ"מ קשיא ש"מ נצוק חיבור. משמע שהיה קשה לתלמוד לאסור נצוק. ותו הא דאמ' ת"ש המערה החבית לבור קילוח היורד משפת החבית לבור אסור ש"מ נצוק חיבור. ופרכי' ואי נצוק חיבור אפילו דגויה דחבית ליתסר. הא לא קשיא דמקטף קטופי מ"מ נצוק חיבור. תרגמה רב ששת בגוי המערה משמע שבו הוא מתרץ לפי העיקר והאמת. וניחא בהכי הא דפרכינן אדרב ששת אי הכי דחבית נמי ליתסר. ושנינן כח דגוי דרבנן ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן. דחבית לא גזרו ביה רבנן. והקשה הרב ר' יצחק זצ"ל בן ר' מאיר זצ"ל והלא כיון דנצוק חיבור כדפסיק רש"י זצ"ל אי אפשר שלא יתחבר מעט הקילוח ליין ואי אפשר כלל בלא נצוק אלא ש"מ דנצוק אינו חיבור. ותו דאמ' ההוא גברא דארי' חמרא בגישתא ובת גישתא אתא גוי אנח ידיה עילויה אסריה רבא לההוא חמרא. א"ל רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא במאי בנצוק ש"מ נצוק חיבור וכו'. מדמתמה עליה רב פפא משמע שאין הדין כך. ותו דאמר מר זוטרא בריה דרב נחמן קנישקנין שריא. ורבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא שרא להו למישתי חמרא בקנישקנין איכא דאמרי רבה בר רב הונא גופיה אישתי חמרא בקנישקנין. מר סבר הכי מר זוטרא דהוא בתרא ורבה בר רב הונא עבד עובדא ומעשה רב משמע דהכי הילכתא דנצוק אינו חיבור. ואין לומר דאפי' קיימא לן נצוק חיבור. נצוק כי האי דקנישקנין לא הוי חיבור לפי שאין נצוק אלא בדבר העומד להתערב. וקנישקנין אין סופן לעלות אלא על ידי מציצה. דהא מגישתא ובת גישתא שאין סופו לעלות אלא על ידי מציצה. רוצה התלמוד להוכיח דנצוק חיבור. כי דוחק הוא לדחות דהוה מצי למימר וליטעמיך נצוק כי האי מי אסיר. וגם אין נראה לדחות כמו שהי' מפרש הרב ר' מנחם זצ"ל דהך מילתא דרבה בר רב הונא דשרי קנישקנין היינו בהדי ישראל וקמ"ל שלא גזרו משום חורבן כדאמ' בפרק במה אשה דמייתי לה התם. דהא הכא למה קבעוה כלל התלמוד. ומאי שייכא הכא אי לא מיירי דאישתי בהדי גוי. ומ"מ התלמוד קבעה גם לשם להשמיענו דלא שייך בה משום שמחה. והא דאמר להו רב חסדא להנהו סבוייתא קטופו קטופי או נפוצו נפוצי אין זה מטעם נצוק חיבור. מדלא קא מסיק עלה ש"מ נצוק חיבור. ועוד מדאפסקיה להא דרב חסדא בין כחו של גוי דלעיל להך מילתא דרבא ושפוכאי דמיירו בכחו של גוי והיה אומר קטופו קטופי כו' כלומר כשתמדדו יין בכליו של גוי האסור אל תעדיפו על המידה פן יערב ויהיה המותר יין נסך ואסור בהנאה. אי נמי כשתמלאו כלי הגוים והגוי עצמו ממלא כליו ולא תרצו לסייעו קטופו קטופי פן פן יעדיף ויפיל מיין שהריק גוי בכליכם שסמוכין לכלי הגוי והוה ליה כחו של גוי ואסור. ובזה הענין היו רגילים למכור יין לגוים. כדאשכחן בעובדא דרב איקא אבוה דרב אחא לעיל והשת' שייך שפיר כחו של גוי. וגם יש ספרים ישנים דגרסי דאמר להו רב חסדא להנהו (דבייתא) כו' בדלית:
1