אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רי״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 218
א׳וכתב רבי' אבי העזרי זצ"ל אם נתערב יין של איסור בשל היתר על ידי נצוק אם ידוע שהודחו במים הגיגיות והחביות בשעה ששמו בהן היין של ישראל מותר. דאי אפשר שאין ששים בטפיחתו ובעכבת מים שנשאר בהם. ומעתה סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכן חרצנין וזגין ויין של איסור שנתערבו בחרצנין וזגין ויין של היתר. או כגון ששכח ולא הדיח את הגת ונשאר עליה מעט חרצנין וזגין יין של איסור והשליך עליהן בכלי גדול חרצנין וזגין יין של היתר בתערובת. אם יש ששים מן היתר לבטל חרצנין וזגין של איסור ובחרצנין וזגין של היתר יש ששים כנגד יין האסור מתבטל היין בחרצנין וזגין. והחרצנים וזגין האסורים מתבטלין ביין היתר. [כל] חד וחד אמרי' סלק את מינו כמי שאינו עכ"ל. ור"ת זצ"ל כתב הנהגתי בעירי לערב קיתון של מים שנים ושלשה בכל חבית וחבית שאם יקרה שיתערב יין נסך מעט בחבית להתירה בכך. כי לא סמכתי על מה שפסקתי סתם יינן מין במינן בששים להתיר לא לי ולא לאחרים אך אם הפסד מרובה התורה חסה על ממונם של ישראל:
1
ב׳[שם]
ההוא ינוקא דהוה תני ע"ז בשית שנין. בעו מיניה מהו לדרוך עם הנכרי בגת אמר להו שפיר דמי. והא קא מנסך בידיה. דצייר ליה לידיה. והא קא מנסך בכרעיה. ניסוך דרגל לאו שמיה ניסוך. פי' רבינו שמואל זצ"ל ולית הילכתא כוותיה דבשתיה מיהא ליתסר דלא גרע מנפל לבור ועלה דאמ' במתניתין ימכר. עכ"ל:
ההוא ינוקא דהוה תני ע"ז בשית שנין. בעו מיניה מהו לדרוך עם הנכרי בגת אמר להו שפיר דמי. והא קא מנסך בידיה. דצייר ליה לידיה. והא קא מנסך בכרעיה. ניסוך דרגל לאו שמיה ניסוך. פי' רבינו שמואל זצ"ל ולית הילכתא כוותיה דבשתיה מיהא ליתסר דלא גרע מנפל לבור ועלה דאמ' במתניתין ימכר. עכ"ל:
2
ג׳[דף נ"ז ע"א]
ההוא עובדא דהוה (בביהם) ההוא גוי דסליק לדיקלא למישרא לוליבא בהדי דקא נחית נגע רישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה. שרייה רב לזבוני לגוים. א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך אלמא לא בעי כוונה. אמר להו אימור דאמרי אנא בשתיה, בהנאה מי אסרי. משמע דמגע גוי ביין שלא בכוונה שרי בהנאה ואסור בשתיה כי הכא דנגע ע"י לוליבא. וכן פרש"י לקמן בההיא דבעא מיניה רב אסי (ר') יוחנן יין שמסכו גוי מהו וכו פי' דהכא מיירי שנגע בלוליבא דנגיעה על ידי דבר אחר היא. והכי מוכח לקמן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי דפרכי' והא קא נגע בנטלא והוה ליה כמגע גוי שלא בכוונה ואסיר. דקא ס"ד שהיה שואב היין מן החבית בכלי ששמו נטלא. אלמא מגע גוי על ידי דבר אחר שלא בכוונה אסור בשתיה. מיהו הא לאו ראיה דאיכא למיסר שאני התם שנגע בכוונה (הוה) ליה [ב]המשקה שהיה סבור שהיה שכר. אבל גבי לוליבא שלא נתכוין כלל ליגע אפשר דשרי בשתיה. אי נמי י"ל דהכי פריך ותיפוק לי דקא נגע בנטלא כלומר איכא למיחש דילמא אגב שלא נגע ביה בידיה והם לא העלו לדעתם. וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל לקמן. וכן מוכח לקמן דתנן נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והכשירוה פי' ואפילו בשתיה ואוקימנא בגמ' דקא אזיל מיניה ומיניה שהולך ומתגלגל כל שעה על ידי שהוא מגלגלו או מורידו. ופי' רש"י זצ"ל הילכך שלא בחמתו לא חיישינן דילמא נגע. הילכך לזו השיטה כל היכא שנגע ביין על ידי דבר אחר שלא בכוונה ולא ידעי אי נגע בידו ביין אי לאו ההוא חמרא אסיר בשתיה דחיישינן דילמא נגע בידו כמו בזורק חבית בחמתו וכגון גבי נטלא. אבל היכא שנגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה וידעינן ביה שלא נגע ביין בידיה ההוא חמרא שרי אפי' בשתיה. א"כ הכא גבי לוליבא אמאי אסריה רב בשתיה דהכא ודאי לא ננע בידיה. ורבי' תם זצ"ל וה"ג ורבי' חננאל זצ"ל ורבינו יצחק אלפס זצ"ל לא גרסי נגע ברישא דלוליבא אלא נגע בחמרא. כלומר שנגע בידיה בחמרא ומעשה שהיה כך היה דסלק לדיקלא למישרא לוליבא הילכך אסריה בשתיה. אבל אי הוה נגע ברישא דלוליבא בלא כוונה הכי נמי דשרי אפי' בשתיה:
ההוא עובדא דהוה (בביהם) ההוא גוי דסליק לדיקלא למישרא לוליבא בהדי דקא נחית נגע רישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה. שרייה רב לזבוני לגוים. א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך אלמא לא בעי כוונה. אמר להו אימור דאמרי אנא בשתיה, בהנאה מי אסרי. משמע דמגע גוי ביין שלא בכוונה שרי בהנאה ואסור בשתיה כי הכא דנגע ע"י לוליבא. וכן פרש"י לקמן בההיא דבעא מיניה רב אסי (ר') יוחנן יין שמסכו גוי מהו וכו פי' דהכא מיירי שנגע בלוליבא דנגיעה על ידי דבר אחר היא. והכי מוכח לקמן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי דפרכי' והא קא נגע בנטלא והוה ליה כמגע גוי שלא בכוונה ואסיר. דקא ס"ד שהיה שואב היין מן החבית בכלי ששמו נטלא. אלמא מגע גוי על ידי דבר אחר שלא בכוונה אסור בשתיה. מיהו הא לאו ראיה דאיכא למיסר שאני התם שנגע בכוונה (הוה) ליה [ב]המשקה שהיה סבור שהיה שכר. אבל גבי לוליבא שלא נתכוין כלל ליגע אפשר דשרי בשתיה. אי נמי י"ל דהכי פריך ותיפוק לי דקא נגע בנטלא כלומר איכא למיחש דילמא אגב שלא נגע ביה בידיה והם לא העלו לדעתם. וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל לקמן. וכן מוכח לקמן דתנן נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והכשירוה פי' ואפילו בשתיה ואוקימנא בגמ' דקא אזיל מיניה ומיניה שהולך ומתגלגל כל שעה על ידי שהוא מגלגלו או מורידו. ופי' רש"י זצ"ל הילכך שלא בחמתו לא חיישינן דילמא נגע. הילכך לזו השיטה כל היכא שנגע ביין על ידי דבר אחר שלא בכוונה ולא ידעי אי נגע בידו ביין אי לאו ההוא חמרא אסיר בשתיה דחיישינן דילמא נגע בידו כמו בזורק חבית בחמתו וכגון גבי נטלא. אבל היכא שנגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה וידעינן ביה שלא נגע ביין בידיה ההוא חמרא שרי אפי' בשתיה. א"כ הכא גבי לוליבא אמאי אסריה רב בשתיה דהכא ודאי לא ננע בידיה. ורבי' תם זצ"ל וה"ג ורבי' חננאל זצ"ל ורבינו יצחק אלפס זצ"ל לא גרסי נגע ברישא דלוליבא אלא נגע בחמרא. כלומר שנגע בידיה בחמרא ומעשה שהיה כך היה דסלק לדיקלא למישרא לוליבא הילכך אסריה בשתיה. אבל אי הוה נגע ברישא דלוליבא בלא כוונה הכי נמי דשרי אפי' בשתיה:
3