אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רל״גOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 233
א׳ומיהו אנן לא עבדינן ניגוב בגיתות של גוים אלא הדחה בעלמא וסמכי' אראיות רפ' בתרא דלא בעי ניגוב. כך פי' רבינו שמואל זצ"ל:
1
ב׳[שם]
מתני' נכרי שהיה עומד בצד הבור של יין. אם יש לו לנכרי מלוה על ישראל אסור. פי' רש"י זצ"ל לפי שאינו ירא ליגע וסבר אי אמר לי מידי אמינא ליה תנהו לי בחובי. אם אין לו מלוה עליו מותר. פי' רבינו שמואל זצ"ל כגון בעיר שישראל וגוים דרים בה כדמוכח במתני' לקמן. אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין שעשה לו הישראל את היין הזה אפותיקי לגבות הימנו דהשתא סמך דעתיה ונגע ולא מירתת. אבל לא היתה מלוה על אותו יין אף על פי שיש לו מלוה על בעליו מותר בשתיה דמירתת ולא גגע. אמר רב אשי מתני' גמי דיקא דקתני המטהר יינו של נכרי דהיינו ישראל שדרך ענבים של נכרי בהיתר כדי למוכרו לישראל. ואינו נותן מעות לגוי עד שימכרנו לאחר זמן ונתנו ברשות הנכרי. והלה הנכרי כותב לו התקבלתי ממך מעות ואיני מעכב בידך להוציא היין מרשותי כל זמן שתרצה מותר. פי' רש"י זצ"ל אם יש לו מפתח או חותם. אבל אם רצה ישראל להוציאו אין מניחו עד שיתן לו מעותיו. זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים דכיון שיש לו מלוה על אותו יין מאי דבעי עביד ש"מ מלוה על אותו יין בעינן ש"מ:
מתני' נכרי שהיה עומד בצד הבור של יין. אם יש לו לנכרי מלוה על ישראל אסור. פי' רש"י זצ"ל לפי שאינו ירא ליגע וסבר אי אמר לי מידי אמינא ליה תנהו לי בחובי. אם אין לו מלוה עליו מותר. פי' רבינו שמואל זצ"ל כגון בעיר שישראל וגוים דרים בה כדמוכח במתני' לקמן. אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין שעשה לו הישראל את היין הזה אפותיקי לגבות הימנו דהשתא סמך דעתיה ונגע ולא מירתת. אבל לא היתה מלוה על אותו יין אף על פי שיש לו מלוה על בעליו מותר בשתיה דמירתת ולא גגע. אמר רב אשי מתני' גמי דיקא דקתני המטהר יינו של נכרי דהיינו ישראל שדרך ענבים של נכרי בהיתר כדי למוכרו לישראל. ואינו נותן מעות לגוי עד שימכרנו לאחר זמן ונתנו ברשות הנכרי. והלה הנכרי כותב לו התקבלתי ממך מעות ואיני מעכב בידך להוציא היין מרשותי כל זמן שתרצה מותר. פי' רש"י זצ"ל אם יש לו מפתח או חותם. אבל אם רצה ישראל להוציאו אין מניחו עד שיתן לו מעותיו. זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים דכיון שיש לו מלוה על אותו יין מאי דבעי עביד ש"מ מלוה על אותו יין בעינן ש"מ:
2