אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רל״דOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 234
א׳שמעינן משמעתין דגוי שיש לו מלוה על ישראל (ויינו של ישראל) ויינו של ישראל ביד גוי. ויש לו לישראל מפתח או חותם. ההוא חמרא שרי. אבל אם יש מלוה על אותו יין שעשאו אפותיקי אע"ג שיש לישראל מפתח או חותם חמרא אסיר ומאי דבעי עביד. וכן הדין אם נמצא עומד אצל הבור בבית ישראל ויש לו מלוה על אותו היין אסור אע"ג דאיכא מפתח או חותם דלא מירתת משום דאמר ליה תנהו בחובי. ואם אין לו מלוה עליו שרי אע"ג דליכא לא מפתח ולא חותם דמירתת. ירושלמי והוא שיש לו מלוה על אותו הבור בתוך פישוט ידיו ורגליו פי' שיש לו מלוה על אותו הבור שעומד כך אצלו בקרוב שיכול ליגע בו בתוך פישוט ידיו. אבל אם אינו יכול ליגע בתוך פישוט ידיו ורגליו אף על גב דאית ליה מלוה ולא מירתת ואינו נתפס עליו כגנב שרי. מ"ר אע"פ שאין לו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידיו ורגליו פי' מי שסובר דמתניתין איירי אפי' במלוה שאינו על אותו הבור ומחמיר ואוסר. איהו נמי מחמיר ואוסר אפי' נמצא חוץ לפישוט ידים ורגלים. אבל מי שסובר על אותו הבור דוקא סובר נמי בתוך פישוט ידיו ורגליו. ואסיקנא ולא כך [ולא כן] אמר רב ששת כשם שנתנו פישוט ידים ורגלים בטהרות כך נתנו פישוט ידים ורגלים ליין נסך. אלא מ"ר והוא שיש לו מלוה על אותו הבור בתוך פישוט. מ"ר אע"פ שאין לו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט יריו ורגליו:
1