אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רל״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 235
א׳הילכך אנן דקיימא לן כשמואל ורב אשי דדוקא שיש לו מלוה על אותו הבור. קיימא לן נמי שנמצא בתוך פישוט ידים ורגלים. אבל נמצא חוץ לפישוט ידים ורגלים אע"פ שיש לו עליו מלוה דאינו נתפס כגנב ולא מירתת חמרא שרי. כך נראה בעיני הלכה למעשה אני המחבר יצחק בר משה נב"ה:
1
ב׳[שם]
מתני' נפל הגוי לבור מלא יין ועלה ימכר. מדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית המרותחת שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות וטופח בידו ממש על הרתיחות אין דרך ניסוך בכך עכ"ל. ורבינו שמואל זצ"ל כתב מטפח על פי חבית מרותחת אינו נוגע ביין אלא ברתיחה העולה ומתוך שמטפח עליה ונוגעת ביין כמשכשך במקל דמי עכ"ל. שמעי' ממתני' שאם הניח הגוי ידו בנחת על הרתיחה שהיין מותר בשתיה. מדתני שהיה מטפח ולא נקט שנגע וכ"ש מטפח. אלא מדתני מטפח משמע דוקא מטפח אבל נגע בנחת בלא טיפוח משמע דשרי אפי' בשתיה. וכן משמע לשון רבינו שמואל זצ"ל דפירש דמתוך שמטפח ונוגעת הרתיחה ביין הוי כמשכשך במקל דמי. עכ"ל.
מתני' נפל הגוי לבור מלא יין ועלה ימכר. מדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית המרותחת שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות וטופח בידו ממש על הרתיחות אין דרך ניסוך בכך עכ"ל. ורבינו שמואל זצ"ל כתב מטפח על פי חבית מרותחת אינו נוגע ביין אלא ברתיחה העולה ומתוך שמטפח עליה ונוגעת ביין כמשכשך במקל דמי עכ"ל. שמעי' ממתני' שאם הניח הגוי ידו בנחת על הרתיחה שהיין מותר בשתיה. מדתני שהיה מטפח ולא נקט שנגע וכ"ש מטפח. אלא מדתני מטפח משמע דוקא מטפח אבל נגע בנחת בלא טיפוח משמע דשרי אפי' בשתיה. וכן משמע לשון רבינו שמואל זצ"ל דפירש דמתוך שמטפח ונוגעת הרתיחה ביין הוי כמשכשך במקל דמי. עכ"ל.
2