אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רנ״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 252
א׳וכתב רבינו שמואל זצ"ל הילכך גבי יין נסך נמי אי נגע גוי בענבים או בפסולת שקורין יינ"ש נוטל ישראל מקום מגעו וכל סביבותיו וכל השאר כשר ובלבר שלא י ג ע במקום משקה. וכן ראיתי שהתיר ר' פסולת של ענבים. עכ"ל:
1
ב׳סליקו הל' יין נסך -נתחיל הל' איסור והיתר.
2
ג׳[דף ס"ה ע"ב]
מתני' ה"ג רבינו שמואל זצ"ל. יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והם מותרות. ואם היו מבוקעות אסורות. ומעשה בבייתוס בן זונן שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו. זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם אסור. כל שאין בהנאתו בנותן טעם לשבח אלא לפגם מותר כגון חומץ שנפל לתוך הגריסין שהוא נותן טעם לפגם. ותאינים ותמרים ל"ג במשנה ואי ג"ל פירות הוא משום מעשה דגרוגרות דלקמי' דמחסרי'. מעשה לסתור. חסורי מיחסרא והכי קתני נותן טעם לפגם מותר ומעשה נמי בבייתות בן זונן שהיה מביא גרוגרות וכן דגרוגרות היין פוגמן:
מתני' ה"ג רבינו שמואל זצ"ל. יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והם מותרות. ואם היו מבוקעות אסורות. ומעשה בבייתוס בן זונן שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו. זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם אסור. כל שאין בהנאתו בנותן טעם לשבח אלא לפגם מותר כגון חומץ שנפל לתוך הגריסין שהוא נותן טעם לפגם. ותאינים ותמרים ל"ג במשנה ואי ג"ל פירות הוא משום מעשה דגרוגרות דלקמי' דמחסרי'. מעשה לסתור. חסורי מיחסרא והכי קתני נותן טעם לפגם מותר ומעשה נמי בבייתות בן זונן שהיה מביא גרוגרות וכן דגרוגרות היין פוגמן:
3
ד׳[שם]
ההיא חביתא דחיטי ' דאישתפיך עלה חבית של יין נסך אסרינהו רבא דכיון דאית בהו ציריא כמבוקעות דמיין ושרא למיטחינהו ולמיפינהו ולזבונא לגוים שלא בפני ישראל. דאיחזי ישראל דישראל חברי' מזבין ליה לגוי הדר זבין ליה איהו מיד (ישראל) דסבר פת של היתר הוא שאפאה ישראל. הילכך האידנא דקא אכלי פת של גוים אפי' שלא בפני ישר' אסור לזבונינהו לגוים. תניא בתוספתא דמקואות פ"ק יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והן מותרות וכן השמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והן מותרות. נפל על גבי היין וקפה אותו היין מותר. על גבי הציר יקפינו כדי שיבטל טעם שמן שבו:
ההיא חביתא דחיטי ' דאישתפיך עלה חבית של יין נסך אסרינהו רבא דכיון דאית בהו ציריא כמבוקעות דמיין ושרא למיטחינהו ולמיפינהו ולזבונא לגוים שלא בפני ישראל. דאיחזי ישראל דישראל חברי' מזבין ליה לגוי הדר זבין ליה איהו מיד (ישראל) דסבר פת של היתר הוא שאפאה ישראל. הילכך האידנא דקא אכלי פת של גוים אפי' שלא בפני ישר' אסור לזבונינהו לגוים. תניא בתוספתא דמקואות פ"ק יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והן מותרות וכן השמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והן מותרות. נפל על גבי היין וקפה אותו היין מותר. על גבי הציר יקפינו כדי שיבטל טעם שמן שבו:
4
ה׳[דף ס"ו ע"א]
חמרא עתיקא בעינבי ד"ה בנותן טעם כי טעמו ניכר בענבים. חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן ואידי ואידי חד טעמא הוא הוה לה מין במינו וכל מין במינו במשהו. רבא אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו וכל מין בשאינו מינו בנותן טעם:
חמרא עתיקא בעינבי ד"ה בנותן טעם כי טעמו ניכר בענבים. חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן ואידי ואידי חד טעמא הוא הוה לה מין במינו וכל מין במינו במשהו. רבא אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו וכל מין בשאינו מינו בנותן טעם:
5