אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רנ״גOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 253
א׳כתב רבינו שמואל זצ"ל והלכה כרבא דבתר שמא אזלינן בכולהו איסורי דבכולי תלמודא אביי ורבא הלכ' כרבא בר מיע"ל קג"ם. הילכך שאור ועיסה שני שמות הן ומשערין בששים. וכולן שמות חלוקים הן אע"פ ששניהן עיסה דומיא דחומץ ויין דהוו שני מינין. ואיל ושור ועז שלשה מינין ומשערי' בששים דכולן שמות חלוקין הן אף על פי שכולן בשר. דבשר אינו השם. ואפילו נבילה בשחוטה איכא מ"ר בש"ח דהוי מין בשאינו מינו ואע"פ ששניהם ממין אחר. וכן מיני דגים טהורין כולהו הוו מין בשא"מ ומשערים בששים. ואפי' מין טהור שנאסר במין טהור וכ"ש מין טמא במין טהור שהרי שמות חלוקין הן. וכן מינין של עופות כולן משערינן להו בששים בין טמאים בטהורים בין מין טהור במין טהור (אחד) (אכל) בצים טמאות בבצים טהורות וביצי עוף טהור במין עוף טהור אחר כולן מין אחד הן ובמשהו דכולן ביצה מיקרו דומיא דחמירא דחיטי וחמירא דשערי. וחלא דחמרא וחלא דשיכרא. דכולהו שם אחד ובמשהו כדאמ' חמירא וחלא מיקרו. והא דתניא בצים טמאות ששלקן עם בצים טהורות אע"ג דהוי מין במינו טהורות ההיא לאו ר' יהודה היא דאמר מין במינו לא בטל אלא רבנן היא דאמרי מין במינו בנותן טעם והילכך טהורות. כדמפרש טעמא בש"ח שאין טעם במים ששולקין בהם בצים. שמנונית הפולט מן הבצים אין בו טעם והילכך טהורות. מיהו לר' יהודה נאסרות דמין במינו בכל שהו דאיסור כל שהו אע"פ שאינו נותן טעם. ושמנונית היוצא מן הבצים אע"פ שאין בו כח ליתן טעם במאכל אחר שמנונית של איסור הוא הואיל ואין בו טעם פגום. ולא דמי לנבילה מסרחת. ואוסר במינו בכל שהו. ובלבד שלא יהא שום דבר אחר כגון מים שאינו מינו שיבטלנו בששים דקיי"ל כל מין ומינו ודבר אחר רבה עליו ומבטלו. וחלב ובשר שני שמות ומשערינן בששים. ושומן הלב ושל בין הדקין ההוא לא מיקרי בשר אלא חלב איקרי כדאמ' חלב העשוי ככובע מותר דהיינו טרפשא דליבא. וכיון שנפל בו חלב משהו של איסור נאסר. ואפי' חלב של פרה שנפל בחלב טהור של רחל מין במינו הוי דהאי חלב מיקרי והאי חלב מיקרי. ושומן של צלעות ושל חזה ושל אליה ההוא בשר שמן מיקרי ומין בשר הוא ולא מין חלב ואם נתבשל בחלב של איסור בנותן טעם. ואם נתבשל עם בשר איסור במשהו כגון בצלי או ברוטב עבה שהקיפה דק דק של בשר הוא. אבל רוטב דקה שיש שם מים הוה ליה מין ומינו ודבר אחר כגון מים כרוב ובצל וקפלוט. וקים לן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו בששים. ואפילו הוי מינו רובא ודבר אחר מיעוטא סלקהו לאותו מינו כלא היה. ואיזהו חלב חלב הכליות והכרס ושעל הדקין. אבל שומן הירך מין בשר הוא. וחתיכה שאסרה שלא במינה בנותן טעם הולכין אחר האוסר ואחר הנאסר להחמיר. כגון בשר שנאסר בחלב של איסור אוסרת חלב של היתר במשהו דהולכין אחר האוסר שהרי טעמו של אותו משהו האוסר כחתיכה. ובין רבנן ובין ר' עקיבה ליתן טעם כעיקר אית להו בפרק אלו עוברין והא ר' יוחנן פסיק לקמן טעמו ולא ממשו אסור כטעמו וממשו. ואוסרת נמי בשר היתר במשהו דהולכין אחר נאסר כדאמ' חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל התתיכות כולן מפני שהן מינה. וכבש ואיל ורחל כולן מין במינו ושם אחר להם כולן קרויין שה וכולן קרויין כבש כדכתי' שור או שה וגו' ואם כבש יביא קרבנו נקיבה תמימה יביאנה. ושומן הדקין של עופות ושל דגים שני מינין הם שהרי של דגים קרוי קרבי דגים ושל עוף מין חלב הוא שהרי קרוי חלב כדת"ר בפ"ק דביצה האוכל מנבילת עוף טהור כו' מן הדקין או שהמחה חלב וגמעו. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
חלא דחמרא וחלא דשיכרא חד דאיסור וחד דהיתר. חמירא דחיטי וחמירא דשערי. חד דתרומה וחד דחולין ונפלו זה לתוך זה אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן. רבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן:
חלא דחמרא וחלא דשיכרא חד דאיסור וחד דהיתר. חמירא דחיטי וחמירא דשערי. חד דתרומה וחד דחולין ונפלו זה לתוך זה אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן. רבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן:
2