אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רס״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 265
א׳כתב רבינו שמואל זצ"ל דכל נותן טעם שאין טעמו ניכר משערינן בששים. ומיהו בדבר שטעמו ניכר ביותר מששים כגון שאור ותבלין הכי נמי דאסור כל כמה שנותן טעם. וה"נ קאמר רפרם פ"ק דש"ח שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל. פירש"י זצ"ל והילכתא כל איסורין שבתורה בס' וכן הלכה רווחת בישראל דכל איסורין בששים מין בשאינו מינו. אבל מין במינו מוקמי' הילכתא בפסחים במשהו כרב. וטעמא דכל איסורין שבתורה במשהו במינן. ושלא במינן בנותן טעם. ובחמץ גזרו שלא במינו אטו מינו. וכן פסק בפ' כל הבשר דקיימא לן כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל דהא קם ליה רבי בשיטתיה דא"ר נראין דברי ר' יהודה. ולקמן בפרקין רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם. ואע"ג דרב ור' יוחנן פליגי עלייהו ואמרי כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך. ותניא נמי כוותייהו. הא שמעינן להו לאביי ורבא דבתראי נינהו דסברי כרבי יהודה לעיל גבי חמרא חדתא בעינבי דפליגי דאביי סבר בתר טעמא אזלינן והאי מין במינו והוי במשהו. ורבא סבר בתר שמא אזלינן והוי מין בשאינו מינו והוי בנותן טעם. הא אי בתר טעמא אזלינן הוה מודה דבמשהו דהוה ליה מין במינו. הא למדת דסבירא להו דמין במינו במשהו. ובפ' כל שעה אמר רבא הילכת' חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב:
1