אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רס״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 266
א׳ור' יוסף טוב עלם זצ"ל פסק דכל איסורין שבתורה בששים. וכן פסק בה"ג דכל איסורין שבתורה בששים וכן כל רבותיו של רש"י זצ"ל וכן סובר גם השאלתות ואפילו חמץ בפסח. וכן היה סובר רש"י זצ"ל קודם שחזר בו ע"י ההיא דפסחי'. וכן פסק ר"ת זצ"ל דהלכה כרבנן דאמ' מין במינו בששים בכל איסו' שבתורה וכר' יוחנן ורשב"ל דאמרי כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך וקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ור' יהושע ב"ל סבר בפ' גיד הנשה דכל איסורין שבתורה בששים ויליף מזרוע בשלה דהוי מין במינו. ופר"ח פסיק כוותיה בכולי תלמודא. ובפרק גיד הנשה אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים. מין בשאינו מינו דהיתירא בטעמא. מין בשאינו מינו דאיסורא בקפילא. מין במינו דליכא למיקם אטעמא. אי נמי מין בשאינו מינו דאיסורא היכא דליכא קפילא בששים. אלמא קסבר רבא מין במינו בששים. וכי תימא אין זה ראיה דסבר רבא הכי דאיכא למימר דכייל כללי ולא סבירא ליה דהכי אשכחן בפ' התקבל בגיטין דכייל כללי אע"ג דלא סבירא ליה דאמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו וכו' עד הגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר וכנגדן בקטנה חולצת ועונת נדרים דקטנה היינו י"ב שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין וקתני וכנגדן בקטנה חולצת. אלמא דסבר רבא שתים עשרה שנה ויום אחד חולצת בלא בדיקה. ועוד מדקאמר קטנה משמע שלא הביאה שתי שערות. וכן בפרק מצות חליצה אמ' רבא קטנה אינה חולצת עד שתגיע לעונת נדרים הא הגיעה לעונת נדרים חולצת אע"ג דלא נבדקה. ופרק יוצא דופן בנדה אמר רבא קטנה כל שתים עשרה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת כו' עד כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה אלמא דסבר רבא בת י"ב שנה ויום א' בעיא בדיקה לחליצה וקשיא דרבא אדרבא. אלא צריך לומר דרבא כייל כללי כדאמור רבנן אע"ג דליה לא סבירא ליה. ה"נ הכא איכא למימר דכייל אע"ג דליה לא סבירא ליה. ולעולם סבר רבא דמין במינו במשהו. הא לאו ראיה דבשלמא התם לא מצי כייל בענין אחד שלש מדות הילכך כייל אע"ג דלא סבירא ליה. אלא הכא אי לא סבירא ליה מה לו להזכיר כלל מין במינו. לימא מין בשאינו מינו היכא דליכא קפילא בששים הרי הוה כייל בטעמא ובקפילא ובששים מין במינו למה הזכיר כלל. אלא שמא דקסבר רבא דמין במינו בששים. ותו דבפ' התקבל אית דגרסי רבה. ורבי' אפרים זצ"ל היה מפרש מין במינו דקאמר דבא היינו בשמנונית דגיד הנשה בבשר והיינו מין במינו בטעמו ולא בשמו לכך הוי בששים. דרבא לטעמיה דאמר בתר שמא אזלינן אבל מין במינו בשמו ובטעמו הוי לרבא במשהו. ויש ספרים שכתוב בהם כן. והשיב לו ר"ת זצ"ל דכי האי גוונא לא היה קורא מין במינו. ותו הביא ראיה ר"ת מפ' התערובות דמסיק התם (תנן) חרסו של זב וזבה פעם ראשון ושני טמא שלישי טהור. בד"א בזמן שנתן לתוכו מים אבל כבסו במי רגלים אפילו עשרה פעמים טמא ר' אב"י אומר אחר מים ואחר מי רגלים פעם ראשון ושני טמא שלישי טהור. אלמא קסבר רבי אליעזר מין במינו בטל ומשנת ר' אליעזר קב ונקי. וכן שילהי מס' ביצה חיטים בחיטים נהי דלר' יהודה לא מיבטיל לרבנן מיהא מיבטיל מכלל דהכי הילכתא ולהכי אחיכו עליה. וההיא דלעיל חמרא חדתא בעינבי. וחלא דחמרא וחלא דשיכרא. חמירא דחיטי וחמירא דשערי. מפרש ר"ת זצ"ל דמיירי בטבל ויין נסך דמודו בהו ר' יוחנן ורשב"ל דהוו במשהו. וההיא דפ' כל שעה אומר ר"ת זצ"ל דלא גרסי' במשהו כרב אלמא אינו מדברי רבא. ומדקדק מה"ג דמייתו מילתיה דרבא דהתם ומפרשי' מדלא יהיב שיעורא למילתי' ש"מ במשהו כרב אלמא אינו מדברי רבא. ותו אי גרסי' ליה מצינו למימר דאיסור חמץ שאני דחמיר טפי. והא דמדמי לי' שאר איסורי לחמץ וקאמר ורב לטעמי' ל"ג ליה. וה"ג בספרי ישנים. במאי עסקי' אילימא בנותן טעם כו' שלא [במינו] במשהו כרב והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם רב גזר שלא במינו אטו מינו ודוקא בחמץ גזר רב כוותיה משום דחמיר ולא בדילי מיניה:
1