אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רס״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 268
א׳כתב מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל בתשובת קדמוני' ראיתי מעשה שנפלה חיטה לבור ואסרו לשתות מימיו לפסח. ובדקתי פ"י דתרומות דתנן שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאיש מימיו מותרים ואמרי' בירוש' כל נותני טעם בין לפגם בין לשבח אסור דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר לשבח אסור לפגם מותר. אמר רשב"ל מה פליגין בהשביח ולבסוף פגם אבל פגם ולבסוף השביח אף ר' מאיר מודה. ור' יוחנן אמר לא שנא הוא פגם ולבסוף השביח הוא השביח ולבסוף פגם מחלוקת. תמן תנינן שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מותרין. ר' יוחנן אמר כמחלוקת פי' כר' שמעון אתיא רשב"ל אמר ד"ה היא פי' דפוגם מעיקרו אפי' ר' [מאיר] מודה דמותר והנך מי בור פגומין מעיקרא. ומדקאמר אע"פ שהבאישו מכלל דלא מיבעי' לא הבאישו. וא"כ כי לא הבאישו נמי הוי נותן טעם לפגם דאי נותן טעם לשבח הוא. אם הבאישו מיבעיא ליה למיתני. והבאישו קרי ליה משום שטעמו פגום. ואפילו הבאישו שהרבה נפלו בו והטעם גדול. ואין לפרש לא מיבעיא לא נתן טעם כלל אלא אפילו הבאישו ומיהו אם נתן טעם כראוי ולא ביותר מדאי דהיינו הבאישו הוי טעם לשבח ואסור. דלישנא לא משמע הכי. ותו כי לא נתן טעם מאי למימר' פשיטא דמותר וליתני אם הבאישו מימיו מותרין. אלא ש"מ דבכל ענין הוי טעם לפגם בין רב בין מעט:
1