אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רס״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 269
א׳הילכך אומר אני לדברי רבותינו דנותן טעם לפגם בפסח מותר אע"פ שאיסורו במשהו. ה"נ כי נפלו לבור מותר וראייתם מפרק בתרא דע"ז הלכה יין נסך שנפל ע"ג ענבים דאוקי לה אביי במשהו. ואפילו כי אוקמה בחסורי מיחסרא דאם נותן טעם לפגם מותר ואין לחלק בין שעורין לחיטין ושיפון דחדא מינייהו נקט. והך פלוגתא דר' מאיר ור' שמעון איתא נמי פ' בתרא דע"ז ור' יוחנן קאמר התם בפגום מעיקרא מחלוק' ואיבעי' להו וכו'. ובירוש' פשיטא ליה לר' יוחנן דבתרוייהו פליגי. ותו כיון דאינו מחמיץ בעוד החיטה מוטלת בצונן כדתנן באלו עוברין תטיל לצונן נ"ל דלדברי הכל מותרים המים ותו לא מידי. אבי העזרי. עכ"ל. וככר לחם חמץ שנפל לבור ואין בו כדי ליתן טעם במימי הבור. מספקא לי אם מותרין מי הבור או אסורין. מההיא דאלו עוברין אין ראיה לכאן כי זה הוא ככר חמץ. ומשעורים שנפלו לבור נמי אין להביא דדילמא דוקא שעורין הוי טעם לפגם אבל לחם דילמא משביח הוא. או שמא לאידך גיסא דילמא שעורים דוקא יהבי טעמ' אבל לחם לא יהיב טעמא שכבר נאפה בתנור. מיהו עיסה שהחמיצ' שנפלה לבור ולא נאפת בודאי טעמא יהבא ולא ידעינן אי לפגם הוא ושרי אי לשבח הוא ואסיר. ואם בא מעשה לידי אני מתיר. דמסתמא טעם לפגם הוא. ותו דכל כי האי גוונא נסמוך אשאלתות דרב אחאי. והיכא שנפל היתר בהיתר כגון חמץ שנתערב קודם הפסח בדבר שאינו חמץ בששים פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמותר לאוכלו בפסח. והביא ראיה מפרק בתרא דכלאים דתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה עם זה אם רוב גמלים מותר. פי' מותר לערב עמהם פשתן שכבר נתבטל צמר רחלים בצמר גמלים וכמאן דליתיה דמי והוה ליה צמר גמלים ופשתן בלבד אהדדי שמותרין זה בזה. ואם רוב מן רחלים אסור. והא התם דצמר גמלים וצמר רחלים מותרים זה בזה ואפי' הכי מבטלין זה את זה. הכי נמי חמץ ושאינו חמץ תרוייהו קודם הפסח שרו באכילה אפ"ה נתבטל החמץ בדבר שאינו חמץ ומותר לאוכלו בפסח:
1