אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ע״רOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 270
א׳ואני המחבר דנתי להתיר לפני מו' רבי' שמחה זצ"ל מההיא דפרק הקומץ רבה גבי פלוגתא דר' יהודה ורבנן. דאמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד. ולקח מדם הפר ומדם השעיר. רבנן סברי מיכן לעולין שאינן מבטלין זה את זה. ור' יהודה סבר מיכן למין במינו שאינו בטל. ואם איתא שאין שייך ביטול היתר בהיתר כי אם דוקא דאיסור בהיתר. היכי יליף ר' יהודה מיכן למין במינו לאיסור בהיתר שאינו בטל. והא איכא למימר שאני הכא דהיתר בהיתר הוא דם הפר ודם השעיר שניהם היתר למזבח ואין שייך ביטול היתר בהיתר. אבל איסור בהיתר דשייך ביה ביטול הכי נמי דאפילו מין במינו בטל. אלא ש"מ לא שנא איסור בהיתר לא שנא היתר בהיתר בכולהו שייך בהו ביטול ומבטלי אהדדי. וקיבל את דברי והודה לי. ועוד הבאתי לי ראיה מפרק התערובות דאמר רשב"ל הפגול והנותר והטמא שכללן זה בזה ואכלן פטור. אי אפשר שלא ירבה ממין על חבירו ויבטלנו. ואמ' עלה ש"מ איסורין מבטלין זה את זה. והואיל שהאיסור מבטל זה את זה ה"ה היתר את ההיתר דמה לי איסור ואיסור מה לי היתר והיתר. ועור דנתי לפני מו' רבי' שמחה זצ"ל אילו כהן טהור שנתערבה לו תרומה טהורה בחולין ואחר כך נטמא. וכי לא היתה מותרת לו אחרי שהיה בחולין כדי לבטל את התרומה. אע"פ שבשעה שנתערבה היה מותר בשתיהן בחולין ובתרומה ואמר לי הן. ואמרתי לו א"כ זהו ממש דומה לחמץ שנתערב בשאינו חמץ ואחר כך בא הפסח. ועל זה השיב לי שאני הכא דאי אפשר דליכא כהן טמא בעולם בשעה שנתערבה. וכן גבי המפלת שיליא בבית הבית טמא מוכחא כולה שמעתתא שהטומאה מבטלת טומאה. ושאלתי למו' רבי' אבי העזרי זצ"ל והשיבני להיתר. והרב ר' יעקב דקורביל הקדוש זצ"ל כתב שבא מעשה לידו והתיר. הילכך הלכה למעשה להתיר. הילכך היכא שנפל חמץ קודם איסורו לדבר שאינו חמץ ויש בו ששים הרי זה נתבטל ומותר לאוכלו או לשתותו בפסח ואע"ג דבזמנו במשהו הכא כבר נתבטל בששים קודם שבא זמן איסורו. וכן הלכה למעשה:
1