אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ער״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 271
א׳כבר נהגו העולם כדברי רבינו תם זצ"ל ובין מין בשאינו מינו בין מין במינו בששים. הילכך לא סמכי' אקפילא אלא משערי' דקים להו לרבנן דעד ששים יהיב טעמא טפי לא יהיב טעמא. ופי' הרב ר' ברוך בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק דהא דאמ' בבל דוכתא דכל איסורין שבתורה בששים היינו דוקא שנתבשל האיסור עם ההיתר ויש ששים בהיתר דקים להו לרבנן דעד ששים יהיב טעמא דהיינו שיהא מן ההיתר עם האיסור בין הכל ששים אז אסור אבל טפי לא יהיב טעמא כשיהא ששים מן ההיתר לבד מן האיסור אין לו נותן טעם ושרי. היינו דוקא שנתבשל עם ההיתר. דהואיל דטפי מששים לא יהיב טעמא. וכשיהיה יותר אז כשאוכלו לא טעם טעמא דאיסורא אמור רבנן דלא בטל אלא בששים. וה"ה בשנתערב איסורא בהיתר לח בלח בלא בישול ונתערב הכל זה בזה. בכשיהיה ששים בהיתר שרי פחות מיכן אסור. אבל נתערבה חתיכה של איסור שאינה ראויה להתכבד בה לפני האורחים או דבר שאינו בריה בחתיכות של היתר אפי' חד בתרי בטיל ומותר באכילה ואפי' מדרבנן. כי מה מועיל אם נצרך ששים לבטל הא סוף כשיאכל טעמא דאיסורא קא טעים. הילכך ואינו יכול לבוא לידי זה שיאכלנה ולא יטעמנה אוקמוה אדאורייתא דחד בתרי בטיל. והביא ראיה מפרק גיד הנשה דתנן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנותן טעם אם אין מכירו כולן אסורין. ופרכינן בגמרא וליבטיל ברובא. בריה שאני הא אי לאו דבריה הוא הוה בטל ברוב. וכן חתיכה של נבילה ושל דבר טמא שנתבשלה עם חתיכות. בזמן שמכירו בנותן טעם ואם אין מכירו כולן אסורות ופרכי' ותיבטיל ברובא שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בפני האורחים. הא אינה ראויה בטילה ברוב בעלמא ותו אמ' התם לעיל אמר רב נחמן ביצה בששים ואין ביצה מן המנין. וא"ל רב אידי בר אבין לאביי למימר' דיהיב טעמא והא (אמר רב) אינשי כמיא דביעי בעלמא. הכא במאי עסקינן דאית בה אפרוח. ואי איתא דבלא בישול נמי היכא דנתערב בדבר יבש בעי ששים. מאי דוחקיה לאוקמי בשינויי דחיקי דאית בה אפרוח הוה ליה למימר דרב נחמן איירי כגון שנתערבה בלא בישול ורוצה לאכול כל אחת ואחת. אלא דכי האי גוונא הוי בטילה ברוב. וגבי עצים מוקצים נמי אמר רב מתנה מרבה עליהם עצים מוכני' ומסיקן. והרצה דבריו לפני רבותיו והודו לו. אך רבינו אפרים זצ"ל חלק עליו והצריך ששים אפילו בדבר יבש. מיהו הלכה למעשה כדבריו. וכן פסק בספר תרומות דבדבר יבש אם נתערב איסור בהיתר במין במינו דמותר באכילה ואפילו מדרבנן וכן הלכה. ואם הוא דבר יבש ולא אסיר אלא מדרבנן אם נתערב אפילו חד בחד. נראה בעיני אני המחבר דמותר באכילה. דתנן במסכת חלה פרק בתרא דחלה דרבנן ונאכלת עם הזר על השולחן. פי' רבי' יצחק דסימפונט זצ"ל משימין ככר חלה וככר דחולין על השולחן והכהן אוכל חלה. ואם נתערבו נוטל אחד הככרים ואוכל בתורת חלה וככר האחר נאכל לזרים. הורה ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב. אמר ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת במאה ואחד. אמר ר' זעירא מתניתא אמ' אפילו אחד באחד. דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן. פי' ולא חיישינן אם מתחלפים זו בזו. שאפילו תתחלף של חולין בחלה מותר. וכוותיה קיימא לן דמתניתין דוקא כוותיה וכן הלכה. ולא מיבעיא אם נתערב דבר האסור מדרבנן ברוב היתר שהוא מותר באכילה שכבר נתערב. אלא אפי' לכתחי' מבטלינן כדפרי' לקמן. הרי פירשנו דקיימא לן כדברי רבי' תם זצ"ל דכל איסורין שבתורה בין מין בשאינו מינו בין מין במינו משערינן בס'. מיהו דוקא כשנתבטל מעצמו אבל לבטל לכתחי' אסור. כדתנן במסכת תרומות ס"פ סאה תרומה. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כך נפלו שם חולין. אם שוגג מותר אם מזיד אסור. והיינו דאמ' פ"ק דביצה והא קא מבטל איסור לכתחי' ותנן אין מבטלין איסור לכתתילה. שלא מצינו לשון זה שנוי בשום מקום אלא אהא מתני' סמיך דקתני אם מזיד אסור. ואפי' בדיעבד אסור היכא שהזיד וביטל. כדאמ' עלה בירושלמי ר' אבהו בשם רבי יוחנן כל איסורין שבתורה שריבה עליהן שוגג מותר במזיד אסור. ולא מתני' היא בשוגג מותר במזיד אסור. מתני' בתרומה אתא מימר לך שאר כל הדברים. הא למדת דכל דבר האסור מדאוריי' אם רבה עליו בשוגג מותר במזיד אסור אפילו בדיעבד. אבל דבר האסור מדרבנן מבטלו לכתחילה. כההיא דפ"ק דביצה דאמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן. ופרכינן והא קא מבטל איסורא ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה. ושנינן ה"מ בדאוריי' אבל מדרבנן מבטלין. וה"נ אמר ר"פ עד כמה בבכורות גבי תרומת חוצה לארץ רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ולזרים נמי שריא כדפרי' בתחילת הילכות חלה. הא למדת דכל דבר שהוא דרבנן מבטלו לכתחי' ושרי. וזכורני כשאני בשפירא בבית ר' שמחה זצ"ל בא לפניו ביום ששי אחד ר' שמואל בר אברהם הלוי. ושאל לו על מעשה שנעשה בביתו על יורה שהיו בה קרפלין של בשר שהיתה אצל האש והיתה שם קדירה אצל האש שהיו בה מי חלב. ובאתה הגויה ושפכה ממי החלב לתוך היורה ולא היה ביורה כדי לבטל את מי חלב שנשפכה לתוכה. והורה לו שירבה מן המים לתוך היורה שיתוספו על מה שביורה. ויהיה בהם כדי לבטל את מי חלב. דמי חלב דרבנן הם. כדאמ' פ' כל הבשר המבשל במי חלב פטור. מסייע ליה לרשב"ל דתנן מי חלב כחלב לא שנו אלא לענין הכשר זרעים אבל לענין בשר בחלב אינו כחלב. מי חלב ס ר ו ב ד קא ב ל ש ו ן כ נ ע ן. הילכך כל דבר שהוא מדרבנן לא שנא יבש ולא שנא לח מבטלו לכתחילה ברובא בעלמא. וכגון דליכא בהאי דבר למיגזר אטו דאוריי'. וכן השיב לי רבי' שמחה זצ"ל וזה לשונו ועל חלה שנתערבה בעיסה והבאת מפ"ר ישמעאל. דמשמע דתרומה של ישראל חוצה לארץ מדמעת כך המשמעות. ופירושו כך הוא חלתו בארץ ישר' ותרומתו בחוצה לארץ שהביאה לארץ אינה מדמעת. הא תרומה שגדלה בארץ. אי נמי תרומת ישראל שגדלה חוצה לארץ והביאה לארץ מדמעת. אבל תרומת ישראל חוצה לארץ אינה מדמעת חוצ' לארץ כדאמ' ר"פ כל הבשר דחלת חוצה לארץ בחוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן. אבל לא בארץ דאיכא למיגזר משום חלת הארץ. ה"נ תרומת חוצה לארץ בחוצה לארץ מבטלה ברוב אבל לא תרומת חוצה לארץ בארץ. עכ"ל:
1