אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ער״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 272
א׳וכשאנו משערים אם יש ששים בהיתר כדי לבטל האיסור אין אנו משערין לא בקדירה עצמה ולא במאי דבלעה. ובאיסור עצמו אנו משערין ולא במאי דנפק מיניה. ולפי מה שהוא עתה לפנינו אנו משערין ולא לפי מה שהיה בשעת נפילתו. כההיא דפרק גיד הנשה דא"ר חנינא כשהן משערין האיסור שיהא בו אחד מששים משערין אותו ברוטב ובקיפה דק דק של בשר ותבלין המתאספין בשולי הקדירה ובחתיכות ובקדירה איכ"ר בקדיר' עצמה ואיכא דאמרי במאי דבלעין קדירה קודם שנתמעט. ואנו משערין אותו לאחר שנתבשל לכמות שנפל שם ואין בהיתר ששים בו. אומרים כמה בלעה קדירה זו מן ההיתר לפי שלכשנפל שם היה היתר הרבה ונתמעט בבליעת הקדירה. אבל בקדירה עצמה לא משערינן. ופרש"י זצ"ל וכיון דאפליגו לישני ואיסור דאוריי' אזלינן לחומרא ולא משערין בקדירה. ועיקר הדבר כמות שהוא בא לפנינו משערין. ולא משערין בקדירה ולא במאי דבלעה קדירה. שאף מן האיסור נמי נבלע ונתמעט מכמות שהיה. כדאמ' לקמן ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא סבר רב אשי לשעורי' במאי דבלע דיקולא. אמרו ליה רבנן לרב אשי דהיתירא בלע דאיסו' לא בלע. אלא הכל משערין כמות שאנו רואין. ואמ' לקמן אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן בדידיה משערינן או במאי דנפיק מיניה משערינן ואמרי' פשיטא דבדידיה (משערינן) האי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן:
1