אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ט״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 15
א׳הילכך כל היכא דאמר ליה דור לי בחיי ראשך ואתן לך. אי נמי במקום שאין לך מן הדין לישבע וליטול כההיא דיש נוחלין דמיירי כגון שהחזיק בעבד ג' שנים דיש לו חזקה כדפי' רבינו שמואל זצ"ל התם. וא"ל תשבע ותטול (השביע) היא הויא גמר דין. אם כבר נשבע אינו יכול לחזור בו הנשבע ואם עדיין לא נשבע יכול לחזור בו. והיכא שחייב שבועה וליפטר ואמר איני נשבע ומשלם. היציאה מב"ד הויא גמר דין דכל זמן שלא יצא מב"ד יכול לחזור בו וישבע ולא ישלם. ולאחר שיצא מב"ד הרי זה משלם ואינו נשבע. והיכא דאמר ליה דוד בחיי ראשך וקנו מיניה אע"ג דלא נשבע עדיין אינו יכול לחזור בו. וכן היכא שאמר איני נשבע ואשלם וקנו מיניה אע"ג דלא יצא מב"ד לא מצי הדר ביה דאין לאחד קנין כלום:
1
ב׳[דף כ"ד ע"ב]
מתני' אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. פי' אלו הן הפסולין לדין ולהעיד. פי' רבינו יצחק זצ"ל דכל הני פסולי' דרבנן נינהו מדלא קתני גזלן בהדייהו. ואתי נמי שפיר דלא גר' והעבדים שהוא פסול דאורייתא. משחק בקוביא למאן דמפרש בגמ' דכי האי גוונא לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עוסקין ביישובו של עולם. ניחא דכשר הוא דאורייתא ולא מיפסיל אלא מדרבנן. ואפילו למאן דאמר משום דהוה ליה אסמכתא ולא קניא. מ"מ אינו סבור לעשות איסורא וכשר דאורייתא ומיפסיל מדרבנן. ומלוה ברבית פי' ברבית שאינה קצוצה ואפי' ברבית קצוצה לא משמע ליה לאינש איסורא היכא דיהיב ליה מדעתיה. אלא א"כ מעכב משכון שלו בעל כרחו. ומפריחי יונים. אי למאן דאמר אי תקדמיה יונך ליון היינו משחק בקוביא. ולמאן דאמר אין בהם משום גזל מפני דרכי שלום. וסוחרי שביעית בשביעית בזמן הזה. ואפי' בזמן שהשביעית דאוריי' היא הא אמרינן בגמרא משרבו ממציאי מעות לעניים ולא חשיב ליה איסורא דאורייתא. אבל רבינו יהודה בר נתן זצ"ל פי' משחק בקוביא פסולא דרבנן. מלוה ברבית פסולא דאורייתא. דרשע דחמס הוא שעובר על דת על עסקי ממון והתורה אמרה אל תשת רשע עד ותנא פסולא דרבנן וקתני פסולא דאורייתא. דפ"ק דראש השנה דקא חשיב כל הני פסולין. ואמ' בנמ' זאת אומדת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. לאו אמלוה בריבית קאי אלא אאינך. והא דקתני הכא מלוה ברבית ולא קא חשיב בהדיה הגזלנין לאשמועינן דמלוה ברבית חשיב כגזלן. ואע"נ דהאי מדעתיה יהיב ליה ואיהו לא קא גזיל ליה. וגרסינן נמי והעבדים שהוא פסולא דאורייתא כדאמ' טעמא בבא קמא בהחובל קל וחומר מאשה. מלוה ברבית וה"ה לוה. כדאמ' בגמרא אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות:
מתני' אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. פי' אלו הן הפסולין לדין ולהעיד. פי' רבינו יצחק זצ"ל דכל הני פסולי' דרבנן נינהו מדלא קתני גזלן בהדייהו. ואתי נמי שפיר דלא גר' והעבדים שהוא פסול דאורייתא. משחק בקוביא למאן דמפרש בגמ' דכי האי גוונא לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עוסקין ביישובו של עולם. ניחא דכשר הוא דאורייתא ולא מיפסיל אלא מדרבנן. ואפילו למאן דאמר משום דהוה ליה אסמכתא ולא קניא. מ"מ אינו סבור לעשות איסורא וכשר דאורייתא ומיפסיל מדרבנן. ומלוה ברבית פי' ברבית שאינה קצוצה ואפי' ברבית קצוצה לא משמע ליה לאינש איסורא היכא דיהיב ליה מדעתיה. אלא א"כ מעכב משכון שלו בעל כרחו. ומפריחי יונים. אי למאן דאמר אי תקדמיה יונך ליון היינו משחק בקוביא. ולמאן דאמר אין בהם משום גזל מפני דרכי שלום. וסוחרי שביעית בשביעית בזמן הזה. ואפי' בזמן שהשביעית דאוריי' היא הא אמרינן בגמרא משרבו ממציאי מעות לעניים ולא חשיב ליה איסורא דאורייתא. אבל רבינו יהודה בר נתן זצ"ל פי' משחק בקוביא פסולא דרבנן. מלוה ברבית פסולא דאורייתא. דרשע דחמס הוא שעובר על דת על עסקי ממון והתורה אמרה אל תשת רשע עד ותנא פסולא דרבנן וקתני פסולא דאורייתא. דפ"ק דראש השנה דקא חשיב כל הני פסולין. ואמ' בנמ' זאת אומדת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. לאו אמלוה בריבית קאי אלא אאינך. והא דקתני הכא מלוה ברבית ולא קא חשיב בהדיה הגזלנין לאשמועינן דמלוה ברבית חשיב כגזלן. ואע"נ דהאי מדעתיה יהיב ליה ואיהו לא קא גזיל ליה. וגרסינן נמי והעבדים שהוא פסולא דאורייתא כדאמ' טעמא בבא קמא בהחובל קל וחומר מאשה. מלוה ברבית וה"ה לוה. כדאמ' בגמרא אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות:
2