אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ט״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 16
א׳וראיתי כתוב בשם הגדולים דדוקא ברבית דאוריי' לוה פסול לעדות אבל ברבית דרבנן לוה לא מיפסיל. ואין נראה בעיני דהואיל שמדאורייתא המלוה והלוה בלא תעשה סברא הוא דבדרבנן תרוייהו מיפסלי. ותו כי פריך בגמרא לרבא דאמר לוה ברבית פסול לעדות. והא אנן מלוה תנן דמשמע מלוה ולא לוה. ושנינו מלוה הבאה ברבית דמשמע אתרוייהו הוה ליה למימר מתני' ברבית דרבנן הילכך מלוה דוקא איפסיל ולא לוה. כי קאמר רבא דלוה נמי איפסיל בריבית דאורייתא. מדלא שני הכי ש"מ אפי' ברבית דרבנן לוה נמי איפסיל:
1
ב׳[דף כ"ה ע"א]
המאכיל טרפות לישר' פסול לעדות הואיל שחמדתו מעבירו על דת. כדאמרי' ההוא טבחא דנפק טריפה מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה מאומנתיה:
המאכיל טרפות לישר' פסול לעדות הואיל שחמדתו מעבירו על דת. כדאמרי' ההוא טבחא דנפק טריפה מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה מאומנתיה:
2
ג׳[דף כ"ז ע"א]
מומר אוכל נבילות לתיאבון ד"ה פסול. דכיון דמשום ממון קא עביד דכשהוא תאב לאכול בשר קונה נבילות משום דשכיחי בזול טפי מהיתירא הוה ליה רשע דחמס ופסול לדברי הכל. להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמ' כשר והלכה כאביי. הילכך אחד משומד לתיאבון ואחד משומד להכעיס פסול לדין ולעדות:
מומר אוכל נבילות לתיאבון ד"ה פסול. דכיון דמשום ממון קא עביד דכשהוא תאב לאכול בשר קונה נבילות משום דשכיחי בזול טפי מהיתירא הוה ליה רשע דחמס ופסול לדברי הכל. להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמ' כשר והלכה כאביי. הילכך אחד משומד לתיאבון ואחד משומד להכעיס פסול לדין ולעדות:
3
ד׳[דף כ"ה ע"ב]
תנא הוסיפו עליהן החמסנין והגזלנין פי' הוסיפו על פסולי דמתני' החמסנין. חמסן יהיב דמי אלא שאין הבעלים רוצים למכור וכגון שאמר רוצה אני דאי לא אמר רוצה אני אז לא הוי חמסן וכשר לעדות ולדין כדאמ' בשלהי הכונס א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי. א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני. אמר ליה לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני. אלמא היכא דאמר רוצה אני לא הוי חמסן. והגזלנין שגזלו לחרש שוטה וקטן את מציאתן. ועוד הוסיפו עליהם הרועים והגבאים והמוכסין. גבאים היינו ממונים שהעמידן מלך האומות לגבות מס ומנת המלך וכרגא וארנונא מישר' חביריהם וגזרו עליהם ועל המוכסין משום דשקלי יתר על הקצבה. אמר רבא והרועים שאמרו אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה פסולים לעדות. ומי אמר רבא הכי והאמר רבא רועה בהמה דקה בארץ ישראל פסולין פי' משום ישוב ארץ ישראל. בחוצה לארץ כשרין. רועה בהמה גסה אפי' בארץ ישראל כשרין. ההוא במגדלי איתמר פי' שמגדלין אותן בבתיהן ואפי' הכי בארץ ישראל פסולין. מגדלי בהמה דקה דעבידא דמשמטא ורהטא לתוך השדות. אבל גסה לא משמטא ואפשר לנטורא. אבל רועה שמרען בחוץ באפר של יישוב אפילו בהמה גסה פסול שנכנסת לשדות של אחרים. והכי נמי מסתברא פי' דרועה בהמה גסה פסולין מדקתני נאמנין עלי שלשה רועי בקר. מאי לאו לעדות לא לדינא. פי' דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי אבל לעדות הכי נמי דכשרין. דיקא נמי דקתני שלשה. וכן המסקנא דמתני' דוקא לדין איירי ולא לעדות. מעתה ההיא דרבא דאמר דרועי בהמה גסה פסולין לעדות ליתא. אלא הא דרבא עיקר דאמר דרועה בהמה דקה בארץ ישראל פסולין ובחוצה לארץ כשרים. רועי בהמה גסה אפילו בארץ ישראל כשרין. ומסתייעא סברתא שהרי רש"י זצ"ל ור' יהודה בר נתן זצ"ל שניהם פי' משנתינו דנאמנין עלי שלשה רועי בקר דבדיני' קמיירי. ובפי' כתב רבינו יהודה בר נתן במשנה דשלשה רועי בקר כשרין הן לעדות. הילכך רועי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין ובחוצה לארץ כשרין. רועי בהמה גסה אפי' בארץ ישראל כשרין כ"ש בחוצה לארץ:
תנא הוסיפו עליהן החמסנין והגזלנין פי' הוסיפו על פסולי דמתני' החמסנין. חמסן יהיב דמי אלא שאין הבעלים רוצים למכור וכגון שאמר רוצה אני דאי לא אמר רוצה אני אז לא הוי חמסן וכשר לעדות ולדין כדאמ' בשלהי הכונס א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי. א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני. אמר ליה לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני. אלמא היכא דאמר רוצה אני לא הוי חמסן. והגזלנין שגזלו לחרש שוטה וקטן את מציאתן. ועוד הוסיפו עליהם הרועים והגבאים והמוכסין. גבאים היינו ממונים שהעמידן מלך האומות לגבות מס ומנת המלך וכרגא וארנונא מישר' חביריהם וגזרו עליהם ועל המוכסין משום דשקלי יתר על הקצבה. אמר רבא והרועים שאמרו אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה פסולים לעדות. ומי אמר רבא הכי והאמר רבא רועה בהמה דקה בארץ ישראל פסולין פי' משום ישוב ארץ ישראל. בחוצה לארץ כשרין. רועה בהמה גסה אפי' בארץ ישראל כשרין. ההוא במגדלי איתמר פי' שמגדלין אותן בבתיהן ואפי' הכי בארץ ישראל פסולין. מגדלי בהמה דקה דעבידא דמשמטא ורהטא לתוך השדות. אבל גסה לא משמטא ואפשר לנטורא. אבל רועה שמרען בחוץ באפר של יישוב אפילו בהמה גסה פסול שנכנסת לשדות של אחרים. והכי נמי מסתברא פי' דרועה בהמה גסה פסולין מדקתני נאמנין עלי שלשה רועי בקר. מאי לאו לעדות לא לדינא. פי' דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי אבל לעדות הכי נמי דכשרין. דיקא נמי דקתני שלשה. וכן המסקנא דמתני' דוקא לדין איירי ולא לעדות. מעתה ההיא דרבא דאמר דרועי בהמה גסה פסולין לעדות ליתא. אלא הא דרבא עיקר דאמר דרועה בהמה דקה בארץ ישראל פסולין ובחוצה לארץ כשרים. רועי בהמה גסה אפילו בארץ ישראל כשרין. ומסתייעא סברתא שהרי רש"י זצ"ל ור' יהודה בר נתן זצ"ל שניהם פי' משנתינו דנאמנין עלי שלשה רועי בקר דבדיני' קמיירי. ובפי' כתב רבינו יהודה בר נתן במשנה דשלשה רועי בקר כשרין הן לעדות. הילכך רועי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין ובחוצה לארץ כשרין. רועי בהמה גסה אפי' בארץ ישראל כשרין כ"ש בחוצה לארץ:
4