אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ל״דOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 34
א׳שמעינן מיכן דמשומד לדבר אחד הוי משומד לדבר אחר לכל התורה כולה אפילו מחייבי לאוין לחייבי כריתות ומיתות ב"ד. דהא ממון חייבי לאוין הוא ועבדינן עובדא אממון לדיני נפשות כדאמרי' בסמוך כי הא דבר חמא קטל נפשא א"ל ריש גלותא לר' אחא בר יעקב פוק עיין אי ודאי (קטן) כהייה לעיניה אתו תרי סהדי ואסהידו ביה דודאי קטל. אזל איהו אייתי תדי סהדי ואסהידו ביה בחד מהנך. חד אמר קמאי דידי ננב קתא דבורטי' ומסקנא דעבדינן כד' מאיד ופסלינן ליה אע"ג דהיינו מדיני ממונות לדיני נפשות ואמרי' בפ' הדר אמר רב הונא איזהו ישראל משומד זה המחלל שבתות בפרהסיא. כמאן אי כר' מאיר הא משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה כולה אפי' באחד מכל איסורין שבתורה. דהיינו אפי' מחייבי לאוין לחייבי כריתות ומיתות בית דין. ודוקא שידוע לנו שעובר בודאי אותה עבירה אז הוא חשוד לכל התורה כולה. אבל אם הוא חשוד לאותה עבירה ולא ידעינן בודאי אי עבר אי לאו אז לאותה עבירה שהוא חשוד לא מהימנינן ליה לא לשלו ולא לשל חבירו. אבל לשאר כל התורה כשר. כדתנן פ' כל פסולי המוקדשין כל המומין הראויין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנין רועי כהנים אינן נאמנין. רשב"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואין נאמן על של עצמו. ר' מאיר אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ואמ' בגמרא א"ל רב פפי לאביי לר' מאיר דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ואמר ר' מאיר החשוד על דבר אחד חשוד לכל התורה כולה כהני ה"נ דלא דייני דינא פירש הואיל שהם חשודים על הבכורות וכי תימא ה"נ והכת' על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. אימור דאמר ר' מאיר לחששא. אחזוקינהו מי אמ' פי' כי קאמר ר' מאיר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה. היינו היכא דמוחזק לן דעובר על אותו דבר. אבל כהנים לענין בכורות חשדא בעלמא איכא. הילכך לענין בכורות לא מהימני לא בשלהם ולא בשל אחרים. אכל לענין דינים וכל התורה כשירים הם. הלכך איתברר לן דלא אמר ר' מאיר משומד לדבר אחר הוי משומד לכל התורה כולה. אלא א"כ ברור לו בודאי שהוא משומד לאותו דבר. אבל אם הוא חשוד לאותו דבר ולא ברור לן אז הוא כשר לכל התורה כולה. ולא מיפסיל אלא לאותו דבר שהוא חשוד לו בין בשלו בין בשל אחרים. והא דאמרי' דהיכא שבודאי משומד לאותו דבר דהוי משומד לכל התורה כולה היינו שהוא תדיר רגיל באותה עבירה לעבור עליה. אבל אם עבר עליה ואינו רגיל באותה עבירה הוי כשר לכל התורה כולה. כדתנן פ"ק דש"ח השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה. ואמר רב הונא דרש חייא בריה דרב משמיה דרב ואסורה באכילה ליומיה. ונסבין חברייא למימר רבי יהודה דמבשל היא . דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת כו' ואמ' ומי מצית מוקמת לה בשוגג ור' יהודה היא. והא אע"פ שמתחייב בנפשו קתני אלמא דבעי למימר דמתני' במזיד עסקינן ואפילו הכי שריא שחיטתו אף על גב דקיימא לן משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה כולה. ור' יהודה לא פליג בהא אר' מאיר. ולא סתם לן תנא נמי דלא כהילכתא. אלא ש"מ דהואיל שאינו רגיל בכך תדיר לא אמ' שיהא משומד לכל התורה כולה. ואפי' במקום שהוא רגיל תדיר באותה עבירה אם אנו רואים שנוהג בשאר דברים כשאר יהודים:
1