אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ל״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 35
א׳פי' מו' רבינו יהודה בר' יצחק זצ"ל (דאי לא) אמ' שיהא משומד לכל התורה כולה. דאי לא תימא הכי עמי הארץ דקיימא לן דחשידי בודאי אמעשרות כדאמ' פרק בתרא דסוטה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ה"נ חשידי על כל התורה אלא הואיל דחזינן שהם שומרים שאר התורה לא (חשיבי) אלא לענין מעשרות:
1
ב׳[שם]
בר חמא קטל נפשא. א"ל ריש גלותא לרב אחא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל כהייה לעיניה. אתו תרי סהדי אסהידו ביה בחד מהנך חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא. וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא א"ל מאי דעתיך כר' מאיר. הא ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ור' יוסי האמר הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות. פי' רש"י זצ"ל כהייה לעיניה ינקרו את עיניו. אע"ג דבטלו מיתות ב"ד והא קנסא קא עבדינן ביה דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה. ויש אומ' יטלו ממונו ויתנו ליורשיו. ויש אומ' שמתא. ונראה בעיני דפי' ראשון עיקר מדדייק עלה דהוזם בדיני ממונות פסול לדיני נפשות דבשלמא אם רצו לנקר עיניו היינו כמו דיני נפשות דחמיר מדיני ממונות ושייך שפיר למידק. דהוזם בדיני ממונות פסול לדיני נפשות שלא לנקר עיניו של זה ע"פ עדותו הואיל וחשיד אממונא. אבל אי כהייה לעיניה היינו ליתן ממונו ליורשיו א"נ שמתא ממונא לממונא לכ"ע מיפסיל אפילו לר' יוסי ושמתא נמי לא חמיר (בדיני) נפשות אלא דמי לממונא. הילכך פירוש ראשון עיקר. שאם היה מתברר בעדות ברורה שהרג שהיו מנקרין את עיניו. ושמא צורך שעה היה כדי לעשות גדר לתורה שלא יתפרצו ברציחה כדאמ' בהאשה רבה אמר ר' אליעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בשני יוונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו ולא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באחר שהטיח את אשתו תחת התאינה והביאוהו לב"ד והלקוהו ולא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך כדי לעשות גדר לתו'. הכא נמי צורך שעה היה:
בר חמא קטל נפשא. א"ל ריש גלותא לרב אחא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל כהייה לעיניה. אתו תרי סהדי אסהידו ביה בחד מהנך חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא. וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא א"ל מאי דעתיך כר' מאיר. הא ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ור' יוסי האמר הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות. פי' רש"י זצ"ל כהייה לעיניה ינקרו את עיניו. אע"ג דבטלו מיתות ב"ד והא קנסא קא עבדינן ביה דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה. ויש אומ' יטלו ממונו ויתנו ליורשיו. ויש אומ' שמתא. ונראה בעיני דפי' ראשון עיקר מדדייק עלה דהוזם בדיני ממונות פסול לדיני נפשות דבשלמא אם רצו לנקר עיניו היינו כמו דיני נפשות דחמיר מדיני ממונות ושייך שפיר למידק. דהוזם בדיני ממונות פסול לדיני נפשות שלא לנקר עיניו של זה ע"פ עדותו הואיל וחשיד אממונא. אבל אי כהייה לעיניה היינו ליתן ממונו ליורשיו א"נ שמתא ממונא לממונא לכ"ע מיפסיל אפילו לר' יוסי ושמתא נמי לא חמיר (בדיני) נפשות אלא דמי לממונא. הילכך פירוש ראשון עיקר. שאם היה מתברר בעדות ברורה שהרג שהיו מנקרין את עיניו. ושמא צורך שעה היה כדי לעשות גדר לתורה שלא יתפרצו ברציחה כדאמ' בהאשה רבה אמר ר' אליעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בשני יוונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו ולא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באחר שהטיח את אשתו תחת התאינה והביאוהו לב"ד והלקוהו ולא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך כדי לעשות גדר לתו'. הכא נמי צורך שעה היה:
2