אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ל״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 37
א׳ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דאחין מן האם ובעל אחותו מן האם לא בצרי מידי מאחין מן האב ובעל אחותו מן האב. לענין בניהם וחתניהם דה"נ בניהם וחתניהם פסולין. והאי דלא קא עביד להו הכא אבות. וליתני אחיו ואחיו מן האם. בעל אחותו ובעל אחותו מן האם וליתני (בני) וחתניהם אכולהו. משום דאפילו אחיו מן האם ובעל אחותו מן האם לא הוו צריכי לי' למיתני דאחיו ובעל אחותו דתנא ברישא סתם קאמר בין מן האם בין מן האב. ובניהם וחתניהם דקאמר מתני' לאו משום בעל אמו נקט לה אלא בעל אמו אצטריך למיתני בהדי שאר האבות. ובניהם וחתניהם אצטריך למיתני בהדי שאר האבות משום אינך. ואידי דאצטריכו ליה בניהם וחתניהם אשארא לא אפשר ליה לפלוגי מילתא. ותנא אכולהו בניהם וחתניהם ולאו משום בעל אמו. ומאן דקא פריך בגמרא בעל אמו ובנו היינו אחיו לאו פירכא היא דאיכא לתרוצי לי' בניהן וחתניהן דמתני' לאו משום בעל אמו נקט לה אלא איידי דתנא אאינך תנא אכולהו. ותלמודא דקא פריך לה הכי ריהטא בעלמא הוא דמי שסידר התלמוד שמיע ליה דר' ירמיה פסיל באחי האח. והוה בעי לאהדורי ולמיפשט ממתני' טעמיה. ופריך בעל אמו ובנו היינו אחיו. ומשני ליה לא נצרכא אלא לאחי האח כר' ירמיה ורב חסדא דמכשר באחי האח אוקי לה באחין מן האם כדמשמ' לדחויי נפשיה מיניה. ומיהו פירכא גופא לאו פירכא דבניהם לאו אבעל אמו איתני. ומסתבר נמי דלאו פירכא דוקא דהא איכא נמי חמיו וניסו דמצינו למיפרך בהו כי האי גוונא ולא פריך כדמפרש ואזיל. חמיו אבי אשתו הוי כאביו דבעל כאשתו. ובן חמיו אחי אשתו כאחיו. וחתן חמיו בעל אחות אשתו והוי נמי כאחיו דהואיל ונשואין שתי אחיות כי אמרת בתרוייהו בעל כאשתו הוו אחיו. גיסו בעל אחות אשתו. והשתא איכא למיפרך חתן חמיו היינו גיסו. אלא דאיכא לתרוצי חתניהם לאו משום חמיו נקט ליה אלא משום אינך. וגיסו איצטריכא ליה משום בנו או חתנו:
1
ב׳[שם]
מה"מ דת"ר לא יומתו אבות על בנים וגו' מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נא' איש בחטאו יומתו. אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים. ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות פי' לא יומתו שני אבות בעדות בניהם. ועל כרחך הנך שני אבות באחין קא משתעי שהם קרובין מן הכל. דאב ובנו לא מצית למימר דא"כ לא הוה קרי ליה אבות דחד אב וחד בן:
מה"מ דת"ר לא יומתו אבות על בנים וגו' מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נא' איש בחטאו יומתו. אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים. ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות פי' לא יומתו שני אבות בעדות בניהם. ועל כרחך הנך שני אבות באחין קא משתעי שהם קרובין מן הכל. דאב ובנו לא מצית למימר דא"כ לא הוה קרי ליה אבות דחד אב וחד בן:
2
ג׳[דף כ"ח ע"א]
אשכחן אבות לבנים. ראובן לבן שמעון דהיינו אחי אביו. ובנים לאבות בן שמעון לראובן דהיינו בן אחיו. וכ"ש אבות להדדי דהא בנים מכח דידהו קאתו ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו. בנים להדדי מנלן דקתני מתני' בן אחי אביו פסול לו. אם כן ליכתוב לא יומתו אבות על בן דכיון דכתב אבות שני אחין משמע. ועל הבן הוי משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם. מאי בנים דאפי' בנים להדדי. אשכחן בנים להדדי בנים לעלמא מנלן שיהיו פסולים להעיד על אדם מן השוק. וה"נ מיבעיא ליה אבות לעלמא אלא מהיכא דנפקא ליה בנים נפקא ליה אבות מכ"ש. אם כן ניכתוב קרא בן על אבות. א"נ הן על אבות מאי ובנים דאפילו בנים לעלמא. אשכחן קרובי האב. קרובי האם מנלן. אמר קרא אבות תרי זימני ואם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם. אשכחן לחובה לזכות מנלן אמר קרא יומתו יומתו תרי זימני אם אינו ענין לחובה תנהו ענין לזכות. ואשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנלן. אמר קרא משפט אחד יהיה לכם:
אשכחן אבות לבנים. ראובן לבן שמעון דהיינו אחי אביו. ובנים לאבות בן שמעון לראובן דהיינו בן אחיו. וכ"ש אבות להדדי דהא בנים מכח דידהו קאתו ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו. בנים להדדי מנלן דקתני מתני' בן אחי אביו פסול לו. אם כן ליכתוב לא יומתו אבות על בן דכיון דכתב אבות שני אחין משמע. ועל הבן הוי משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם. מאי בנים דאפי' בנים להדדי. אשכחן בנים להדדי בנים לעלמא מנלן שיהיו פסולים להעיד על אדם מן השוק. וה"נ מיבעיא ליה אבות לעלמא אלא מהיכא דנפקא ליה בנים נפקא ליה אבות מכ"ש. אם כן ניכתוב קרא בן על אבות. א"נ הן על אבות מאי ובנים דאפילו בנים לעלמא. אשכחן קרובי האב. קרובי האם מנלן. אמר קרא אבות תרי זימני ואם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם. אשכחן לחובה לזכות מנלן אמר קרא יומתו יומתו תרי זימני אם אינו ענין לחובה תנהו ענין לזכות. ואשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנלן. אמר קרא משפט אחד יהיה לכם:
3
ד׳[שם]
אמר רב אחי אבא לא יעיד לי דהיינו ראשון בשני. ובנו וחתנו לא יעיד לי דהיינו שני בשני. אף אני לא אעיד לו דהיינו שני בראשון. ובני וחתני דהיינו שלישי בראשון. אמאי הוה ליה שלישי בראשון דאבא לאחיו ראשונים ואני שני ובני שלישי. וקאמרת דשלישי לא יעיד בראשון ואנן שני בשני תנן ושני בראשון תנן. שלישי לא תנן כגון אחי אבי ובנו. אחי אבא לי ואני לו הוי ראשון בשני ושני בראשון. בן אחי אבא ואני לו שני בשני. אבל בני לאחי אבא לא תנן דהיינו שלישי בראשון. (וק"ש) לרב דפסיל שלישי בראשון. רב דאמר כר' אלעזר דתניא ר"א אומר כשם שלא יעיד לי אחי אבא הוא ובנו וחתנו כן בן אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו. אכתי הוה ליה שלישי בשני. רב סבר לה כוותיה בחדא בשלישי בראשון ופליג עליה בחדא בשלישי בשני וכן המסקנא. בפ' יש נוחלין אמ' שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר. רבא אמר אף בראשון נמי כשר:
אמר רב אחי אבא לא יעיד לי דהיינו ראשון בשני. ובנו וחתנו לא יעיד לי דהיינו שני בשני. אף אני לא אעיד לו דהיינו שני בראשון. ובני וחתני דהיינו שלישי בראשון. אמאי הוה ליה שלישי בראשון דאבא לאחיו ראשונים ואני שני ובני שלישי. וקאמרת דשלישי לא יעיד בראשון ואנן שני בשני תנן ושני בראשון תנן. שלישי לא תנן כגון אחי אבי ובנו. אחי אבא לי ואני לו הוי ראשון בשני ושני בראשון. בן אחי אבא ואני לו שני בשני. אבל בני לאחי אבא לא תנן דהיינו שלישי בראשון. (וק"ש) לרב דפסיל שלישי בראשון. רב דאמר כר' אלעזר דתניא ר"א אומר כשם שלא יעיד לי אחי אבא הוא ובנו וחתנו כן בן אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו. אכתי הוה ליה שלישי בשני. רב סבר לה כוותיה בחדא בשלישי בראשון ופליג עליה בחדא בשלישי בשני וכן המסקנא. בפ' יש נוחלין אמ' שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר. רבא אמר אף בראשון נמי כשר:
4