אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין נ״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 59
א׳על אחד שהוציא על חבירו פסק דין שנתחייב לו מנה והשיב הנתבע פרעתיך אי התובע מצי למימר אחר כן איבעי לך למיקרעיה. נ ר א ה דנאמן הנתבע כדאמ' בשנים אוחזין צא תן לו ואמר פרעתי נאמן ולא אמ' איבעי לך למיקרעיה דלא נכתב על עיקר המלוה אלא לזכרון דברים שלא יאמר לא נתחייבתי לך לעולם. דתניא בתוספתא מצא גיזרי דינין ופרוזבולין הרי זה יחזיר למי שכתו' על שמו. ואי הוה מצי למיגבי ביה הוה לן למיחש לפרעון. ומן הנתבע נפל דהא מסקינן בשנים אוחזין הא דתנן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלא ניתנו לפרעון. ותניא נמי התם מצא שטר כתובה בשוק אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה אע"ג דשטר כתובה מעשה ב"ד כיון דנפל ריע וחיישינן לפרעון. הכי נמי הוה לן למיחש הכא אלא מדלא חיישינן ש"מ דלא גבי ביה בגזר דין ונאמן לומר פרעתי אע"ג דנקיט האי גזר דין עכ"ל. הרי פי' להדיא דהואיל וגזר דין לא נכתב על עיקר המלוה אלא לזכרון דברים שלא יאמר לא נתחייבתי לך מעולם דנאמן לומר פרעתי אע"ג דנקיט האי גזר דין יש לי ללמוד מדבריו דהאי שטר הודאה נמי הואיל ולא נכתב על עיקר המלוה אלא כדי שלא יכפור ויאמר לא הלויתני מעולם דנאמן לומר פרעתי אע"נ דנקיט האיך שטר הודאה בידיה. וזה לשון מו' רבי' אליעזר בן רבי' יואל הלוי זצ"ל נראה לי דאפילו ביד המלוה פסק דין כתוב וחתום שחייבוהו לבעל דינו לתת לו כך וכך ממון וטוען הלוה פרעתי וקיימתי ציווי ב"ד כמו שכת' לך נאמן בלא עדים ובשבועה דוקא בשטרא דקאי לגוביינא לימים רבים שכותבין לעדות לא מהימן לומר פרעתיך דאמר רב פפא האי מאן דמפיק שטרא כו' אבל פסק אין כותבין לזכרון עדות אלא כי היכי דלא ישכחו ב"ד את מי זיכו ואת מי חייבו דגרסינן שילהי מסכתא קידושין נאמן הדיין לומר לזה זכיתי לזה חייבתי. בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין אינו נאמן. ודוקא דיין אחד אינו נאמן אבל ב' וג' דיינין נאמנין כעדים דעלמא. ובתוספתא דקידושין אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו הרי הוא כאחד כל אדם פי' כעד דעלמא. ופעמים שיחיד מומחה דן יחיד ואינו נאמן לכך כותב פסק דין לאלתר. וכן יחיד דן אי קבלוה עילוייהו כדאמרי' פ"ק דסנהדרין אי קבלוך עילוייהו לא תשלם. ודכוותא אמרי' פ' היו בודקין . ושני סופרי הדיינין [ר"ל ש]כותבין דברי המזכין ודברי המחייבין ומעשה בא לידי בשכבר שהיה ביד אחד פסק דין שחייבו ב"ד לשכנגדו כך וכך ממון. וזה היה טוען שוב פרעתיו לך בציווי ב"ד ופטרתיו בשבועה. ושלחתי הדברים לרבי' אבי והודה לדברי ואמר שכך קיבל מרבותיו דנאמן אפי' אם בידו פסק דין. וכן כתוב בתוספות רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל בההיא דצא תן לו דנאמן לומר לא שנא אם הוא על פה או אם ביד המלוה כתוב פסק דין. ונראה לי דבזמן הזה אין חילוק בין צא תן לו לחייב אתה ליתן לו. שאין ב"ד מקפידים בלשונם. ואפי' לר' יוסף בר מניומי. עכ"ל. הרי פסק דאע"ג שפסק דין שבידו נאמן שכנגדו לישבע שפרע לו ואינו יכול לומר לו למה לא קרעת הפסק דין שבידו. מיהו לענין שטר הודאה משמע מדבריו דלא מצי למימר שכנגדו פרעתיך. שכך כתב דדוקא בשטר שכותבים לגוביינא לימים רבים לעדות לא מהימן. הילכך אי שטר הודאה נמי לעדות איכתיב ולגוביינא דהא גבי ביה ממשעבדי. הילכך לא מצי למימר ליה פרעתיך דאמר ליה א"כ שטר הודאתך מאי בעי בידי. הילכך כל היכא שהפסק דין יוצא מתחת ידו אין שכנגדו נאמן לומר שפרע אפי' בשבועה. וכן הדין לענין הודאה כדברי רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל. ומו' רבי' שמחה זצ"ל ואביו רבי' יואל זצ"ל כולהו סבירא להו דאפי' פסק דין בידו שכנגדו נאמן בשבועה לומר שפרעו. מיהו בשטר הודאה אפשר דסבירא להו דאין שכנגדו נאמן לומר בשבועה שפרעו. וכמו שמשמע מדברי מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל כדפרי'. וכן כתב רבינו שמשון בר' אברהם הכא בפ' זה בורר גבי הודה בפני שנים היכא דלא קנו מידו אין כותבין משום דעד השתא מלוה על פה ואינה גוב' ממשעבדי גם אין צריך לפורעו בעדים. אבל כשיכתבו לו את שטר הודאה גוב' ממשעבדי וצריך לפורעו בעדים:
1
ב׳[שם ע"ב]
ההיא אודיתא דלא הוה כתיב בה אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרוייהו דהיינו רשב"ל דאמר חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול פירש"י זצ"ל אלא א"כ נעשה גדול המוכר דקיימא לן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ורבי' יהודה בר נתן זצ"ל פי' דאין חוששין שמא עדים בשעה שחותמין קטנים היו או מוכר קטן היה. וכן האמת דאתרוייהו איתמר מילתא דרשב"ל דפרק שני דכתובות מייתי לה אעדים קטנים. ופ' מי שמת בבבא בתרא מייתי לה אקטן שמכר בנכסי אביו. והא דפירש"י זצ"ל הכא דקיי"ל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. עיקרו בבבא בתרא פ' מי שמת דאיתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו פי' בקרקעות שירש מאביו ותהא מכירתו מכירה רבא אמר רב נחמן בן עשרים רב הונא בר חיננא א"ר נחמן בן שמונה עשרה. שלח ליה רב גידל בר מנשיא לרבא ילמדינו רבינו תינוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחר ויודעת בטיב משא ומתן מהו. שלח ליה אי יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ולישלח להו בתינוק. מעשה שהיה בתינוקת היה. ולישלח ליה בת שתים עשרה שנה ויום אחד. מעשה שהיה כך היה. פי' רבינו שמואל זצ"ל אית דגרסי מקחה מקח וממכרה ממכר במטלטלין ולא מיבעיא בבת י"ד אלא אפי' בבת שית כדתנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ומוקמינן לה בגיטי' כבר שית כבר שבע אלא מעשה שהיה כך היה ולא נהירא ליה דמאי אתא לאשמועי' מתני' היא הפעוטות מקחן מקח. ואפילו אין יודעים בטיב משא ומתן דהא בבר שית כבר שבע מוקמי' לה. ונראה בעיני דבמקרקעי מיירי ול"ג במטלטלי והכי מפרשי' לה שלח ליה [רב] גידל בר מנשיא לרבא ילמדינו רבינו תינוקת בת י"ד שיודעת בטיב משא ומתן מהו למכור בנכסי אביה אע"ג דלא הויא בת עשרים. ומהכא שמעי' דעד השתא אמרין באין יודע כל כך בטיב משא ומתן. ואפי' הכי מבן עשרים ואילך מוכר בנכסי אביו הואיל ואינו שוטה ממש אבל בפחות מבן עשרים בעינן חכמ' יתירה למכור בנכסי אביו עכ"ל. ועוד פי' רבי' שמואל זצ"ל דמה שכתב בספרי' הכא הא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דהוא פחות מבן עשרים כו' דל"ג ליה כלל. אלא ה"ג ההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסיה דאבוה [כגידל בר מנשיא בחזק' יודע בטיב משא ומתן]. אתא לקמיה דרבא אמר ליה (קרי ביה) זיל אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא עבד הכי. אמר להו זביני' לאו זביני. כי קא כתבו ליה שטרא אמ' ליה לקוחות זיל אימ' ליה לרבא מגילת אסתר בזוזא ושטרא דמר בזוזא. אזל אמר ליה. אמ' להו זביניה זביני. אמ' ליה [קרובים] לקוחות אגמרוה א"ל רבא מסברי (לי) וסבר. [כיון דמיסבר ליה וסבר] מידע הוה ידע והאי דעבד הכי חוצפא יתירתא דהוה ביה. פי' רבינו שמואל זצ"ל שמכר בנכסי אביו כגידל בד מנשיא. בחזק' יודע בטיב משא ומתן. ממכרו ממכר בקרקעות שירש מאביו. ובמסקנא דעובדא אמר להו רבא לקרוביו כיון דמסברו ליה דבר חכמה וסבר ויודע להבין הרי הוא חכם וממכרו ממכר [והאי דשדא קשייתא חוצפא בעלמא הוא דעבד ולא מתוך שטות]. הרי מאלו תרי עובדי למדנו דכל יודע טיב משא ומתן אע"ג דאינו בן עשרים הרי זה מוכר בקרקעות אביו. ונראה בעיני וכגון שהוא בן י"ג והביא ב' שערות מדאמ' בעובדא דגידל בר מנשיא ולישלח ליה בת שתים עשרה שנה ויום אחד אבל פחות מיכן לא קאמר דלישלח ליה ש"מ דבעינן שיבואו לכלל שנותיהם דשנים בלא שערות לאו כלום נינהו. אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקידושין לגיטין לחליצה ולמיאונין. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ואסיקנא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרי' לאפוקי ממאן דאמר (שתים עשרה). ופסקי' והילכתא כגידל בר מנשיא. ופי' רבינו שמואל זצ"ל והילכתא כגידל בר מנשיא דבן י"ג היודע בטיב משא ומתן מוכר בנכסי אביו אפי' מקרקעי דאילו מטלטלי אפי' פעוטות כבר שית כבר שבע מוכרין ופסקי' נמי והילכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו. ופי' רבינו שמואל בכולהו בקידושין ובגירושין בחליצה ומיאון. דלא סמכינן אשנים עד שנבדוק סימנין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ויביא סימנין. ומי שאינו יודע בטיב משא ומתן דטפי מעשרים לא אחמור רבנן להמתין לחכמתו. ואם לא הביא שיער בעשרים נחזיקנו בקטן עד רוב שנותיו אם לא נמצאו בו סימני סריס ורוב שנותיו שלשים וששה שהם רוב שבעים כדכתי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו אבל בנכסים שנתנו לו מתנה או שקנה שאינה ירושת אבותיו הנהו מוכר פחות מבן עשרים כדין מטלטלין עכ"ל. איבעי' להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי' שנת י"ח גופה למר ושנת כ' גופה למר והביא שתי שערות. רבא אמר רב נחמן תוך זמן כלפני זמן. פי' ואין מכירתו מכירה בנכסי אביו. רבה בר רב שילא אמר תוך זמן כלאחר זמן ומכירתו מכירה. ופסקי' בשלהי שמעתא הילכתא תוך זמן כלפני זמן:
ההיא אודיתא דלא הוה כתיב בה אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרוייהו דהיינו רשב"ל דאמר חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול פירש"י זצ"ל אלא א"כ נעשה גדול המוכר דקיימא לן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ורבי' יהודה בר נתן זצ"ל פי' דאין חוששין שמא עדים בשעה שחותמין קטנים היו או מוכר קטן היה. וכן האמת דאתרוייהו איתמר מילתא דרשב"ל דפרק שני דכתובות מייתי לה אעדים קטנים. ופ' מי שמת בבבא בתרא מייתי לה אקטן שמכר בנכסי אביו. והא דפירש"י זצ"ל הכא דקיי"ל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. עיקרו בבבא בתרא פ' מי שמת דאיתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו פי' בקרקעות שירש מאביו ותהא מכירתו מכירה רבא אמר רב נחמן בן עשרים רב הונא בר חיננא א"ר נחמן בן שמונה עשרה. שלח ליה רב גידל בר מנשיא לרבא ילמדינו רבינו תינוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחר ויודעת בטיב משא ומתן מהו. שלח ליה אי יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ולישלח להו בתינוק. מעשה שהיה בתינוקת היה. ולישלח ליה בת שתים עשרה שנה ויום אחד. מעשה שהיה כך היה. פי' רבינו שמואל זצ"ל אית דגרסי מקחה מקח וממכרה ממכר במטלטלין ולא מיבעיא בבת י"ד אלא אפי' בבת שית כדתנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ומוקמינן לה בגיטי' כבר שית כבר שבע אלא מעשה שהיה כך היה ולא נהירא ליה דמאי אתא לאשמועי' מתני' היא הפעוטות מקחן מקח. ואפילו אין יודעים בטיב משא ומתן דהא בבר שית כבר שבע מוקמי' לה. ונראה בעיני דבמקרקעי מיירי ול"ג במטלטלי והכי מפרשי' לה שלח ליה [רב] גידל בר מנשיא לרבא ילמדינו רבינו תינוקת בת י"ד שיודעת בטיב משא ומתן מהו למכור בנכסי אביה אע"ג דלא הויא בת עשרים. ומהכא שמעי' דעד השתא אמרין באין יודע כל כך בטיב משא ומתן. ואפי' הכי מבן עשרים ואילך מוכר בנכסי אביו הואיל ואינו שוטה ממש אבל בפחות מבן עשרים בעינן חכמ' יתירה למכור בנכסי אביו עכ"ל. ועוד פי' רבי' שמואל זצ"ל דמה שכתב בספרי' הכא הא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דהוא פחות מבן עשרים כו' דל"ג ליה כלל. אלא ה"ג ההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסיה דאבוה [כגידל בר מנשיא בחזק' יודע בטיב משא ומתן]. אתא לקמיה דרבא אמר ליה (קרי ביה) זיל אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא עבד הכי. אמר להו זביני' לאו זביני. כי קא כתבו ליה שטרא אמ' ליה לקוחות זיל אימ' ליה לרבא מגילת אסתר בזוזא ושטרא דמר בזוזא. אזל אמר ליה. אמ' להו זביניה זביני. אמ' ליה [קרובים] לקוחות אגמרוה א"ל רבא מסברי (לי) וסבר. [כיון דמיסבר ליה וסבר] מידע הוה ידע והאי דעבד הכי חוצפא יתירתא דהוה ביה. פי' רבינו שמואל זצ"ל שמכר בנכסי אביו כגידל בד מנשיא. בחזק' יודע בטיב משא ומתן. ממכרו ממכר בקרקעות שירש מאביו. ובמסקנא דעובדא אמר להו רבא לקרוביו כיון דמסברו ליה דבר חכמה וסבר ויודע להבין הרי הוא חכם וממכרו ממכר [והאי דשדא קשייתא חוצפא בעלמא הוא דעבד ולא מתוך שטות]. הרי מאלו תרי עובדי למדנו דכל יודע טיב משא ומתן אע"ג דאינו בן עשרים הרי זה מוכר בקרקעות אביו. ונראה בעיני וכגון שהוא בן י"ג והביא ב' שערות מדאמ' בעובדא דגידל בר מנשיא ולישלח ליה בת שתים עשרה שנה ויום אחד אבל פחות מיכן לא קאמר דלישלח ליה ש"מ דבעינן שיבואו לכלל שנותיהם דשנים בלא שערות לאו כלום נינהו. אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקידושין לגיטין לחליצה ולמיאונין. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ואסיקנא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרי' לאפוקי ממאן דאמר (שתים עשרה). ופסקי' והילכתא כגידל בר מנשיא. ופי' רבינו שמואל זצ"ל והילכתא כגידל בר מנשיא דבן י"ג היודע בטיב משא ומתן מוכר בנכסי אביו אפי' מקרקעי דאילו מטלטלי אפי' פעוטות כבר שית כבר שבע מוכרין ופסקי' נמי והילכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו. ופי' רבינו שמואל בכולהו בקידושין ובגירושין בחליצה ומיאון. דלא סמכינן אשנים עד שנבדוק סימנין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ויביא סימנין. ומי שאינו יודע בטיב משא ומתן דטפי מעשרים לא אחמור רבנן להמתין לחכמתו. ואם לא הביא שיער בעשרים נחזיקנו בקטן עד רוב שנותיו אם לא נמצאו בו סימני סריס ורוב שנותיו שלשים וששה שהם רוב שבעים כדכתי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו אבל בנכסים שנתנו לו מתנה או שקנה שאינה ירושת אבותיו הנהו מוכר פחות מבן עשרים כדין מטלטלין עכ"ל. איבעי' להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי' שנת י"ח גופה למר ושנת כ' גופה למר והביא שתי שערות. רבא אמר רב נחמן תוך זמן כלפני זמן. פי' ואין מכירתו מכירה בנכסי אביו. רבה בר רב שילא אמר תוך זמן כלאחר זמן ומכירתו מכירה. ופסקי' בשלהי שמעתא הילכתא תוך זמן כלפני זמן:
2