אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ס׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 60
א׳הילכך קטן בן י"ג שנה והביא ב' שערות ויודע בטיב משא ומתן הרי זה מוכר בקרקעות שירש מאביו עד שיהא בן עשרים ויביא ב' שערות ואם לא הביא ב' שערות בעשרים הרי זה קטן עד רוב שנותיו וכגון שלא נולדו בו סימני סרים והוא בן עשרים אע"פ שלא הביא ב' שערות הרי זה גדול. ודוקא בקרקעות שירש מאביו בעינן שיהא בן עשרים ויביא שתי שערות [אבל] בקרקעות שנתנו לו במתנה או שקנה שאינם ירושת אבותיו הנהו מוכר פחות מבן עשרים כדין מטלטלין. וכאן שפסק רבינו שמואל זצ"ל דקטן בן י"ג שנה והביא ב' שערות ויודע בטיב משא ומתן שמוכר בקרקעות שירש מאביו. כך כתבתי בשכבר בשם הרב ר' משה כהן זצ"ל וכן בשם רבינו גרשם זצ"ל וכן בשם רב האי גאון זצ"ל. וזה לשון רבינו יצחק אלפס וצ"ל חזינא פלוגתא ביני רבוותא בהני מילי. ואיכא מאן דסבירא ליה דהאי א"ר נחמן אמר שמואל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה אכולהו קאי (דבקינ' להכי חמשא כולהו) מכי מטו זמן בגרות עד דמטו עשרים שנה. ומסייעי ליה להאי סברא מהא דשלח רב גידל בר מנשיא לרבא וקאמ' דהאי דקאמ' לאפוקי ממאן דאמר מבן י"ח לאו בהני דאיפליגו אליבא דרב נחמן קיימי' דשמעת מינה דהילכ' כמ"ר בן עשרים שנה אלא אההיא מתניתין קיימא דתנן בנדה בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. ובן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס ולא חולץ ולא מייבם כדברי בית הלל. בית שמאי אומרים זה וזה בן י"ח. ר' אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל. הנקבה כדברי ב"ש שהאשה ממהרת לבוא לפני האיש. ועלה קאמר הכא לאפוקי ממ"ד מבן י"ח אבל האי מימרא דאיתמר משמיה דרב נחמן מבן י"ח ומבן (י') לית הילכתא כוותייהו. רהא איפסיקא הילכתא כגירל בר מנשיא. והאי סברא איכא עלה כמה פירכי חדא דא"כ לא איבעי ליה למימר עד שיהא בן עשרים אלא הכי איבעי ליה למימר עד עשרים שנה. ועוד אי ליכא הפרש בין נכסיו לנכסי אביו למה לי למימר ולמכור בנכסי אביו [לימא ולמכור בנכסים סתם א"נ ולמכור בקרקעות מ"ט קאמר ולמכור בנכסי אביו] אלא לאו ש"מ בנכסי אביו דוקא. ועוד כד הדרינן אכל חדא מינייהו ואמ' לחליצה לאפוקי מדר' יוסי למיאונין לאפוקי מדר' יהודה הוה מיבעי ליה למימר עד עשרים שנה לאפוקי ממ"ד בן י"ח. ולא לימא למכור בנכסי אביו. ולא לימא מבן י"ח אלא בן י"ח לחוד. ועוד דלא צריך לאפוקי מההיא מתני' כל עיקר דמחלוקת ב"ש וב"ה היא וקיימא לן דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. והא דשלח גירל בר מנשיא לרבא לא מסייע' להו דלא שלח להו מהו למכור בנכסי אביו אלא מהו למכור בנכסים הוא דשלח ליה. דהכי אמרי' שלח ליה גידל בר מנשיא לרבא תינוקת בת י"ד שנה ויום אחד יודעת בטיב משא ומתן מהו. כלומר שתשא ותתן בנכסים. שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ואמרי' עלה דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסיה וכו' דשמעת מינה דהא דשלח ליה גידל בר מנשיא לרבא לאו לזבוני בנכסי אביו שלח ליה אלא לזבוני בנכסי דידיה הוא דשלח ליה. כגון דזבן ליה אפטרופ' דידיה נכסי כד הוה קטן ובעא הוא השתא לזבונינהו א"ל אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ומדאמר אהא דשלח גידל בר מנשיא דההוא פחות מבן עשדים דאזל זבין נכסיה ולא קאמר זבין בנכסי אבוה הויא להו תיובתא ולא הויא סייעתא. ועוד דגרס' בהדיא בפ' האומר התקבל אמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו (וזכה) לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת בקידושי אביו. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדו בקטנה (מתקדשת) למיאון. הגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר והקדישם הקדש וכנגדו בקטנה חולצת ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה. והא רבא גופיה הוא דאמר דתינוק בן י"ג שנה ויום אחר שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר. והוא דאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ואי אמרת דשלח גידל בר מנשיא לרבא למכור בנכסי אביו [הוא א"כ] קשיא דרבא אדרבא וכללא דמילתא דסברא פריכא הוא וליכא למסמך עלה. [אבל סברא קמא דכתבי' סברא תריצא הוא ועלה סמכינן וכוותי' עבדינן דלית ליה לינוקא לזבוני] בנכסי אבוה אלא עד דהוי בר עשרין שנין והוא דאייתי שתי שערות ואי הוי בר עשרין שנין ולא אייתי שתי שערות אכתי קטן הוא כדתנן אחד בן תשע שנים ויום אחד. אחד בן עשרים שלא הביא ב' שערות ובדקינן ליה עד רוב שנותיו ואי נולדו לו סימני סריס כד הוי בר ך' אע"ג דלא אייתי שתי שערות גדול הוא והוי זביניה זביני כדתנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם ואיתמר עלה אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס. ואמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ. ואמרי' וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה. תני ר' חייא עד רוב שנותיו עכ"ל. חולק על רבותינו שפירשו דבן עשרים שהביא שתי שערות אע"ג דלא ידע בטיב משא ומתן הרי זה מוכר בנכסי אביו. והוא סובר דאע"ג שהוא בן ך' בעינן שידע בטיב משא ומתן. וחולק גם בזה שרבי' שמואל זצ"ל סובר בקרקעות שקנה או ניתנה לו במתנה שמוכר אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן רק שאינו שוטה. והוא סובר ואפילו קנה או נתנה לו במתנה בעינן שידע בטיב משא ומתן:
1
ב׳תנן בפ' הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ואמרי' בגמרא עד כמה מחוי רב יהודה (אמר) [ל]רב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שב כבר תמני. במתניתא תנא כבר שית כבר סר. ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה. וטעמא מאי אמר רב אבא בר יעקב א"ר יוחנן משום כדי חייו. וטעותו עד כמה אמר רב יונה א"ר זירא עד שתות (בגדול) עד שתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח. אבל פחות משתות מחילה אינו כתוב בפירושים שלפני. ונראה בעיני דדוקא הוא דקטן לאו בר מחילה הוא. בעי אביי מתנתו מאי רב יימר אמר אין מתנתו מתנה רב אשי אמר מתנתו מתנה. אפכוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי אמר להו זילו אמרו ליה לבר מר לאו הכי הוה עובדא כי הוה קאים מר חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא ואמינא ליה מתנתו מאי ואמר לן מתנתו מתנה. אחת מתנת בריא ואחת מתנת שכיב מרע אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת. והא דתנן דמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין מייתינן לה בכתובות שילהי מציאת האשה ואמר רפרם עלה לא שנו אלא שאין להם אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר:
2