אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ז׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 7
א׳ויש לי ללמוד מכאן דקרובי המוכה מעידין על המכה לגרשו מבית הכנסת ואפילו המוכה עצמו:
1
ב׳פרק זה בורר
2
ג׳[דף כ"ג ע"א]
דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד פי' כששניהם מתרצים לב"ד אין לנו לכופם לדין. אלא לפני ב"ד שבוררין שניהם. אבל כשהאחד מסרב ואינו רוצה לדון כלל או שלשה הדיוטות או יחיד מומחה יכול לדונו בעל כרחם כדפרי' לעיל. אבל כששניהם מתרצים לב"ד ונשמעים לב"ד. הילכת תקון רבנן מילתא כי היכי דליצייתו לדינא כדאוקימנ' בגמרא דה"ק שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להם עוד אחד ומתוך כך יצא הדין לאמתו. ופרש"י זצ"ל דצייתי בעלי דינים דינא. דסבר החייב הרי אני ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך. והדיינין עצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררום. ואיכא נמי לפרש דאותו שבירר ראובן יהפוך בזכות ראובן ואותו שבירר שמעון יהפוך בזכות שמעון ואותו שביררו שניהם יכריע ומתוך כך יצא הדין לאמתו. דאוקימ' דאותו השלישי כו"ע לא פליגי דדעת הדיינין בעינן ואין בעלי דינין יכולין לברור השלישי אלא אם כן הודיעו לדיינין אלו השנים ויתרצו בו שישב עמהם. כי פליגי ר' מאיר וחכמים בדעת בעלי דינים דר' מאיר סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן ורבנן סברי דעת בעלי דינין לא בעינן. וקיימא לן כחכמים דלא בעינן דעת בעלי דינין אלא הדיינין עצמן בוררין להן השלישי דדוקא בדיינין איכא קפידא שמא יבררו בעלי דינין אדם שאינו הגון ואיכא בושת לדיינין לישב עמו ולשאל לו. אבל היכא שהדיינין בוררין להם השלישי מאי איכפת להו לבעלי דינין את מי יבררו הואיל ויוציאו הדין לאמתו כל שלשתן:
דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד פי' כששניהם מתרצים לב"ד אין לנו לכופם לדין. אלא לפני ב"ד שבוררין שניהם. אבל כשהאחד מסרב ואינו רוצה לדון כלל או שלשה הדיוטות או יחיד מומחה יכול לדונו בעל כרחם כדפרי' לעיל. אבל כששניהם מתרצים לב"ד ונשמעים לב"ד. הילכת תקון רבנן מילתא כי היכי דליצייתו לדינא כדאוקימנ' בגמרא דה"ק שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להם עוד אחד ומתוך כך יצא הדין לאמתו. ופרש"י זצ"ל דצייתי בעלי דינים דינא. דסבר החייב הרי אני ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך. והדיינין עצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררום. ואיכא נמי לפרש דאותו שבירר ראובן יהפוך בזכות ראובן ואותו שבירר שמעון יהפוך בזכות שמעון ואותו שביררו שניהם יכריע ומתוך כך יצא הדין לאמתו. דאוקימ' דאותו השלישי כו"ע לא פליגי דדעת הדיינין בעינן ואין בעלי דינין יכולין לברור השלישי אלא אם כן הודיעו לדיינין אלו השנים ויתרצו בו שישב עמהם. כי פליגי ר' מאיר וחכמים בדעת בעלי דינים דר' מאיר סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן ורבנן סברי דעת בעלי דינין לא בעינן. וקיימא לן כחכמים דלא בעינן דעת בעלי דינין אלא הדיינין עצמן בוררין להן השלישי דדוקא בדיינין איכא קפידא שמא יבררו בעלי דינין אדם שאינו הגון ואיכא בושת לדיינין לישב עמו ולשאל לו. אבל היכא שהדיינין בוררין להם השלישי מאי איכפת להו לבעלי דינין את מי יבררו הואיל ויוציאו הדין לאמתו כל שלשתן:
3