אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין פ״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 86
א׳נראה בעיני שלשה שישבו בדין ושנים מזכין ואחד מחייב אי נמי שנים מחייבין ואחד מזכה. ואותן שנים חלוקים זה על זה שראייתו של ראובן אינה נראת בעיני שמעון ואומ' שאינה ראיה כלל. וכן אמר שמעון לראובן אפי' הכי הואיל ושניהם שוין לזכות או בחיוב הוו להו רבים. וראיה אני מביא מפרק ב' דשחיטת חולין דתנו רבנן השוחט וניתז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ור' חייא אומר תולין אמר ר' הושעיא מאחר שרבי אומר הוכשר ור' חייא אומר חולין אנו על מי נסמוך. בואו ונסמוך על דברי ר' שמעון שהיה ר' שמעון אומר שחיטה מכשרת ולא דם. אמר רב פפא הכל מודים היכא דאיתיה לדם מתחלה ועד סוף דכ"ע לא פליגי דמכשר כי פליגי בשנתקנח הדם בין סימן לסימן דרבי סבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף והאי קמא דם שחיטה הוא. ור' חייא סבר אינה לשחיטה אלא לבסוף והאי קמא דם מכה הוא. ומאי תולין תולין הדבר עד גמר שחיטה אי איתיה לדם בסוף שחיטה מכשר ואי לא לא מכשר. ומאי בוא ונסמוך על דברי ר' שמעון לר' שמעון דם לא מכשר. לר' חייא דם מכשר. בנתקנח הדם מיהא שוו אהדדי. ומר לא מכשר והוה ליה [רבי] חד ואין דבריו של אחד במקום שניהם. הא למדת דאע"ג דפליגי אהדדי בגוף הלכה. דר' חייא סבר דם מכשר אלא שאין זה דם שחיטה דאינה לשחיטה אלא לבסוף. ור' שמעון סבר אפי' דם שחיטה אינו מכשיר אפי' הכי הואיל והם שוין שלא הוכשר אע"ג דפליגי אהדדי בראיותיהם אפי' הכי חשבינן להו רבים כלפי רבי והלכה כדבריהם. כן נראה בעיני אני יצחק ברמשה המחבר:
1
ב׳[שם ע"ב]
[מתני'] (דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. מנא הני מילי אמר רב אחא בר פפא דאמר קרא ושפטו את [העם] בכל עת. משמע אפי' בלילה וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין ולילה לגמר דין. ואיפכא ליכא למימר דעיקר דין ביום ההוא כדכתיב דינו לבקר משפט. ואמרי' בעירובין אמרו ליה לר' זירא נהירין שמעתתיך א"ל דיממי נינהו. והא דכתיב ביום הנחילו את בניו באב ליכא לאוקמי לקרא כדאמרי' לקמן אלא מעתה דשכיב ביממא ירתי ליה בני דשכיב בליליא לא ירתי ליה בני. אלא בב"ד קמיירי דביום דנין דין נחלות וה"ה לשאר ממון ולא בלילה:
[מתני'] (דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. מנא הני מילי אמר רב אחא בר פפא דאמר קרא ושפטו את [העם] בכל עת. משמע אפי' בלילה וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין ולילה לגמר דין. ואיפכא ליכא למימר דעיקר דין ביום ההוא כדכתיב דינו לבקר משפט. ואמרי' בעירובין אמרו ליה לר' זירא נהירין שמעתתיך א"ל דיממי נינהו. והא דכתיב ביום הנחילו את בניו באב ליכא לאוקמי לקרא כדאמרי' לקמן אלא מעתה דשכיב ביממא ירתי ליה בני דשכיב בליליא לא ירתי ליה בני. אלא בב"ד קמיירי דביום דנין דין נחלות וה"ה לשאר ממון ולא בלילה:
2
ג׳[שם]
ההוא סמיא דהוה בשיבבותיה דר' יוחנן דהוה דאין דינא ולא אמר ליה ולא מידי. והיכי עביד הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד. ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון וא"ד יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו. ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בליל'. והכי קיימא לן משום דסתמא דרבים עדיף. או משום דקתני לה גבי הילכתא דדינא. והואיל וגומרין בלילה. ולית לן היקישא דר' מאיר דמקיש ריבים לנגעים. הילכך סומא באחת מעיניו כשר לדון ולהעיד אבל סומא בשתי עיניו פסול לדון ולהעיד כדאמרי' בהחובל רבי יהודה פוטרו מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד מאי טעמא דר' יהודה גמר עיניך עיניך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא. והיינו ע"כ סומא בשתי עיניו. דאילו סומא באחת מעיניו כשר לעדות דהא רואה שפיר על מה שמעיד. ותניא אידך ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת. וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה. אמר רב יהושע ברה דרב אידי מאי טעמא דר' יהודה אלה המצות והחוקים והמשפטים כל שישנו במשפטי' ישנו במצות וחוקים כל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים. ותנן נמי כל הכשר לדון כשר להעיד מכלל דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון. וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל דסומא בשתי עיניו פסול לכל. ותניא בפ' יש נוחלין היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו. פיתח ונסתמא פקח ונתחרש שפוי ונשתטה פסול:
ההוא סמיא דהוה בשיבבותיה דר' יוחנן דהוה דאין דינא ולא אמר ליה ולא מידי. והיכי עביד הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד. ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון וא"ד יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו. ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בליל'. והכי קיימא לן משום דסתמא דרבים עדיף. או משום דקתני לה גבי הילכתא דדינא. והואיל וגומרין בלילה. ולית לן היקישא דר' מאיר דמקיש ריבים לנגעים. הילכך סומא באחת מעיניו כשר לדון ולהעיד אבל סומא בשתי עיניו פסול לדון ולהעיד כדאמרי' בהחובל רבי יהודה פוטרו מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד מאי טעמא דר' יהודה גמר עיניך עיניך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא. והיינו ע"כ סומא בשתי עיניו. דאילו סומא באחת מעיניו כשר לעדות דהא רואה שפיר על מה שמעיד. ותניא אידך ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת. וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה. אמר רב יהושע ברה דרב אידי מאי טעמא דר' יהודה אלה המצות והחוקים והמשפטים כל שישנו במשפטי' ישנו במצות וחוקים כל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים. ותנן נמי כל הכשר לדון כשר להעיד מכלל דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון. וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל דסומא בשתי עיניו פסול לכל. ותניא בפ' יש נוחלין היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו. פיתח ונסתמא פקח ונתחרש שפוי ונשתטה פסול:
3