אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין פ״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 88
א׳ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל ודוקא שיש עדים או שטר וטוענו מנה וזה טוענו תפסת משלי או משכון היה לי בידך ונפחת מדמיו שנשתמשת בו. בכי האי גוונא נזקקים לתובע תחילה. אבל אי ליכא עדים ולא שטר אין נזקקים לתובע תחילה אלא רשאי לעכב המנה על מה שתפס משלו. דמתוך שיכול לומר לא היו דברי' מעולם כי אמר יש לי בידי אלא שתפסת משלי כך וכך החזירהו לי תחילה נאמן. כדאמרי' בחזקת הבתים הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא אתא מריה דחושלי תפיס להו הוה קא טעין טובא. אמר (רבא) אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן מיגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי. וכן פי' רבי' שמשון בר אברהם זצ"ל דמיירי כגון שיש שטר למלוה דאי לאו הכי מהימן לוה מיגו דאי בעי אמר פרעתיך דאין צריך לפורעו בעדים. אי נמי בכי האי גוונא דאין יכול לומ' פרעתיך. וההיא דפ' המקבל ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש לוה אומר שתים וקדים המלוה ואכיל פירות מי נאמן. רב יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת רב כהנא אמר פירות בחזקת אוכליהן. והא קיימא כוותיה דרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימא התם לאו מילתא דעבידא לאגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחי' אלמא דאע"ג דמן הדין הוה לן לאפוקי דקרקע בחזקת בעלים קיימא. והכא נמי מהאי טעמא הוה לן להזקק נמי ללוה תחילה קודם שנוציא מידו. וי"ל דלא דמי דמשום דברים בעלמא דקאמר לוה לאשתמוטי לא שבקי ב"ד מלהוציא מידו. אבל התם דקדים ואכיל מסתבר קצת והדין עמו. מיהו תימה היכי דמי אם יש ללוה עדים מזומנים או שטוען דתוך ל' יום יביא עדים נצית ליה דאפי' הדין עם המלוה יהבינן ללוה זמן. ואם טוען כל אחד ל' יום יביא עדים היכי קאמר התם דהיכא דזילי נכסי נזקקים לנתבע תחילה א"כ ימתינו אף לאחר כמה שנים. ושמא איכא לאוקומי כגון דאמר פלו' ופלו' שהיו שם יבאו ויעידו וקים לן דודאי הוו:
1