אוצר מדרשים, מדרש עשר גליותOtzar Midrashim, The Ten Exiles

א׳מדרש עשר גליות

ב׳[מספר הלקוטים ע״פ גירסת הראב״ד]

ג׳עשר גליות גלו ישראל: ד׳ על ידי סנחריב, וד׳ על ידי נבוכדנצר, ואחת ע״י אספסיינוס, ואחת ע״י אדריינוס.

ד׳פעם ראשונה עלה סנחריב והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, ונטל עגל הזהב שעשה ירבעם בן נבט בדן והוליכם לַחְלַח וְחָבוֹר וּנְהַר גּוֹזָן וערי מדי. וזה היה בימי פקח בן רמליהו, זו גלות אחת.

ה׳שניה- עמד הושע בן אלה והרג פקח בן רמליהו ונעשה הושע בן אלה עבד לסנחריב ז׳ שנה ועלה סנחריב פעם שניה והגלה לשבט אשר ויששכר וזבולון ונפתלי ולא נשאר אלא אחד מהם, שנאמר כה אמר ה׳ כאשר יציל הרועה וגו׳ (עמוס ג׳ י״ב), ונטל העגל השני אשר היה בבית אל שנאמר גם אותו לאשור יובל וגו׳ (הושע י׳ ו׳) – זו גלות שניה.

ו׳ומת אחז ומלך חזקיהו בנו תחתיו ארבע שנים, ובימי חזקיהו בשנת ד׳ למלכו עלה סנחריב והקיף על שמרון ג׳ שנים ולכדה בשנת שש למלכות חזקיהו, והגלה ישראל משמרון שבט אפרים ומנשה והעלה עמו כותיים מבבל ומכוש וּמֵחֲמָת ומעוים ומסְפַרְוַיִם, שנאמר ויבא מלך אשור מבבל וגו׳ (מ״ב י״ז כ״ד) – זו גלות שלישית.

ז׳ישב לו נבוכדנצר עד ח׳ שנים ועלה על ירושלם, ועלה על יהודה, ולקח מארץ יהודה ק״נ מדינות שהיו בהן ב׳ שבטים יהודה ושמעון ולקחם עמו, ובקש להוליכם לחלח וחבור, עד שמרד עליו מלך כוש שאחורי מצרים ולקח עמו יהודה ושמעון ועשה מלחמה עם מלך כוש, וגנזם הקב״ה בהרי חשך, – הרי ארבע גליות שגלו עשרת השבטים על ידי סנחריב.

ח׳ונשתייר מיהודה י״א רבוא ומבנימין שלש עשרה רבוא בירושלם ומלך חזקיהו עליהם. ועלה סנחריב מכוש על ירושלם פעם חמישית ועלו עמו י״א רבוא והפילו הקב"ה שם, שנאמר ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש (מ״ב י״ט ל״ה). ולא נשתייר מהם אלא סנחריב ושני בניו ונבוכדנצר ונבוזראדן. והיתה מפלת סנחריב בשנת ארבע עשרה לחזקיהו, ומשלמה עד חזקיהו מאתים וששים שנה, ובתוך אלו השנים מלכו על ישראל שלשים מלכים, י״ד ממלכי בית דוד וט״ז מישראל, וממפלת סנחריב עד שעלה נבוכדנצר בימי יהויקים ק״ז שנים. בשנת ד׳ ליהויקים נחתם גזר דינם על יהודה ובנימין ועל מה שנשתייר מיהודה ומן הגלות, ועלה נבוכדנצר פעם ראשונה בימי יהויקים והגלה מיהודה ובנימין שלשת אלפים ועשרים ושלשה ומשאר שבטים שבעת אלפים גבורים. ומה היתה גבורתם והם אסורים בזיקים? אלא שהיו גבורי תורה, עליהם הוא אומר ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו (תהלים ק״ג ב׳) – זו גלות חמישית.

ט׳ועשה נבוכדנצר ז׳ שנים אחר גלות זו ועלה פעם שניה לדופנה של אנטוכיא והגלה ארבעת אלפים ושש מאות משבט יהודה, ומבנימין נ׳ אלף, ומשאר השבטים שבעת אלפים והחרש והמסגר (מ״ב כ״ד י״ד). החרש – כשהיה אחד מהם מדבר נעשו הכל כחרשין, המסגר – כשהיו יושבים ולומדים מהם, כיון שהיה אחד מהם סוגר אין אחר פותח שנאמר וסגר ואין פותח (ישעיה כ״ב). וגלות זו העלה לבבל וזו גלות יכניה, והיא שניה לנבוכדנצר – והיא גלות ששית.

י׳ובין גלות ששית ובין גלות שביעית י״א שנה של צדקיהו. ובשנת י״ט למלכות נבוכדנצר עלה נבוכדנצר פעם שלישית לאנטוכיא, ועלה נבוזראדן לירושלם וכבש לצדקיהו ושרף את הבית, ונטל את העמודים ואת ים הנחשת ואת המכונות שעשה שלמה ואת כל כלי בית ה׳ ואוצרות בית המלך אשר בירושלם ולקח את כל הכלים ושלחם לבבל, והרג מישראל צ״א רבוא חוץ ממה שנהרגו על דמו של זכריה. ומוצאי שביעית היתה והיו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה (עי׳ גיטין נ״ז ע״ב וערכין י״א ע״ב), ומה שירה הם אומרים? וישב עליהם את אונם (תהלים צ״ד כ״ג) ולא הספיקו לגמור עד שנכנסו אויבים להיכל ומצאום עומדים על דוכנם וכנורותיהם בידיהם והגלה בגלות זו לויים מזרעו של משה ששים רבוא, שנאמר ובני משה גרשם ואליעזר ובני אליעזר רחביה הראש ובני רחביה רבו למעלה (דהי״א כ״ג ט״ו) למעלה מששים רבוא. שכשעשו ישראל את העגל כעס עליהם הקב״ה ובקש לאבדם ואמר למשה שני פעמים ואעשך לגוי גדול, ונתקיים הדבר. כיון שהגיעו לנהרות בבל אמרו להם האויבים שירו לנו משיר ציון שנאמר כי שם שאלונו שובינו וגו׳ (תהילים קל״ז:ד׳), מיד חתכו ראשי אצבעותיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר, וראה הקב״ה שלא רצו לומר שירה וגנזן ונתנן לאחר סמבטיה (סמבטיון). והגלה מישראל ח׳ מאות ול״ב אלפים. כל אלו חורי יהודה ובנימין, שנאמר וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה (ישעיה כ״ב ח׳) והשאיר מהם בירושלם ששת אלפים שנאמר ומדלת העם השאיר נבוזראדן וגו' (ירמיה נ״ב ט״ז) ומנה עליהם גדליה בן אחיקם. ובא ישמעאל בן נתניה והרגו. ונתייראו ישראל וגלו (והלכו) למצרים – זו גלות שביעית.

י״אבשנת כ״ג למלכות נבוכדנצר לכד צור, ובשנת כ״ז למלכותו לכד מצרים ושטף היהודים שהיו בה שבאו מעמק ומואב ומסביבות ארץ ישראל וירמיה וברוך הוליכו עמהם למצרים, ואח״כ לקח ירמיה וברוך והגלם לבבל – זו גלות שמינית.

י״בישראל שנשארו במצרים הלכו לאלכסנדריא והיו בה עד שפרו ורבו והעמידו בה אלפים ורבבות, וכל מי שלא ראה בכבודם לא ראה כבוד מימיו, והיה בה מקדש ומזבח ומפטמי הקטרת ומערכת לחם הפנים, ובתי מדרשות לאין מספר ובעלי ממון ובעלי כח, ועלה עליהם טרוגיאנוס הרשע והרג מהם כפלים כיוצאי מצרים (עי׳ מכילתא בשלח מס׳ ב׳ פ״ב). אחרי כן עלה עליהם אלכסנדרוס והרג מהם כפלים כיוצאי מצרים (סוכה נ״א ע״ב). אלו שמונה גליות שהיו בבית ראשון. ולאחר חרבן בית ראשון שבעים שנה, עמד כורש בן אסתר ושלח לנחמיה ולזרובבל ולברוך ולכל חבורתו ובנו בית שני, ואחר ד׳ שנים למלכות כורש אחר שנבנה הבית עלה עזרא מבבל ועלו עמו ארבעה רבוא, והיו ישראל משועבדים לכורש ל״ג שנה, ובא אלכסנדרוס מלך מוקדון והרג לכורש ומלך י״ב שנה ומת, ועמדו אחריו ד׳ ממזרים שהיו משעבדים את ישראל קס״ח שנים, עד שבאו בני חשמונאי והרגו לממזרים ונטלו המלכות מהם ומלכו ק״ג שנה, ועמד הורדוס עבד חשמונאי והרג את אדוניו ואת כל ביתו חוץ מנערה אחת שנתן עיניו בה, ועלתה נערה זו על הגג ואמרה לא נשתייר מבית חשמונאי אלא אני לבדי והפילה עצמה מן הגג ומתה, והטמינה הורדוס שבע שנים בדבש, וי״א שבא עליה לאחר מיתתה (ב״ב ג׳ ע״ב). ומלך הורדוס ואגריפס בנו ומונבז בן בנו ק״ג שנה, הרי ד' מאות ועשרים שנה של בית שני. ועלה אספסיינוס קיסר וטיטוס בן אשתו והחריבו בית שני והגלו את ישראל לרומי – זו גלות תשיעית.

י״גועמדה ביתר אחר חרבן הבית נ״ב שנה, ועלה אדריינוס והגלה את ישראל ממנה והחריבה, והגלה אותם לאספמייא – זו גלות עשירית.

י״דועליהם הכתוב אומר וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד וגו׳ (עובדיה א׳ כ׳). וכשם שגזר הקב״ה עלינו גלות כך עתיד להחזירנו, שנאמר ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וגו׳ (ירמיה כ״ג ז׳). כן יקבצנו ה׳ בקבוץ גליות כאיש אחד חברים, אמן.

ט״ומדרש עשר גליות, נוסחא ב׳

ט״ז[ביה המדרש ח״ה 113]

י״זאלו עשר גליות שגלו בני ציון היקרים:

י״חגלו ישראל ע״י סנחריב שלש גליות, ואח״כ גלו ע״י נבוכדנצר ארבע גליות אחרות, ואח״כ גלו ע״י אספסיינוס גלות אחת, ואח״כ גלו ע״י אדריינוס גלות אחת – הרי תשע גליות. וגלו ע״י טיטוס הרשע יש"ל גלות עשירית, והיא הגלות האחרונה תחת אדום.

י״טגלות א׳ – עלה סנחריב והגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה ונטל עגלי הזהב אשר עשה ירבעם והעמיד א׳ מהם בבית אל ואחד מהם בדן, שנאמר וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (מ״ב י״ז ו׳). בא וראה כמה גדול שכר השבים לפני הקב״ה שהנביא בוכה עליהם ואומר עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי (ישעיה ט״ז ט׳), גפן זאת היתה לו בשבמה העירה, והיו מעלין אותה לירושלם ומראין אותה לעולי רגלים, שנאמר אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, דומין לאויר שאין בו חקר שנאמר כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל (שם), וכי דרכו של אדם להיות בוכה על הקיץ? אלא ללמדך זה שבט ראובן ושבט גד שעשו קטטה עם ישראל ארבע עשרה שנה ועזבו ביתם ולא היו מכירים את בניהם עד ששמעו קולם במלחמה שהיו אומרים עננו אלהי אבותינו עננו.

כ׳גלות ב׳ – עמד הושע בן אלה בשעבוד לסנחריב ח׳ שנים, ואחר שמונה שנים עלה סנחריב והגלה שבט זבולון ושבט נפתלי. בא וראה כמה היו – אלף ארצות היו לזבולון בים, וכמה אלפים ערי יישוב היו לנפתלי ביבשה, ובא סנחריב והגלם וטלטלם, שנאמר כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם (ישעיה ח׳ כ״ג), ללמדך שזלזל בכבוד שני שבטים.

כ״אגלות ג׳ – זו גלות שמרון, בא וראה כמה חכמים וכמה נביאים וכמה סנהדרין [הוכיחום ולא חזרו בתשובה עד שנגזר עליהם גלות], ועלה סנחריב והעלה עמו כותיים מבבל ומחמת ומעוים ומספרוים וישבו בערי שמרון תחת יד בני ישראל ויירשו את שמרון וישבו בה, עד שעלה סנחריב אח״כ והגלם.

כ״בגלות ד׳ – זו גלות יהויקים. שכן כתיב בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל על ירושלם ויצר עליה (דניאל א׳ א׳), וכתיב ויתן ה׳ בידו את יהויקים מלך יהודה, ונוצלו מהם חנניה מישאל ועזריה. נטל נבוכדנצר את יהויקים מלך יהודה וחתכו חתיכות חתיכות קטנות כזית והשליכן לכלבים, שנאמר קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָים (ירמיה כ״ב י״ט), ואין קבורת חמור אלא לכלבים.

כ״גגלות ה׳ – עלה מלך בבל לדפנה של אנטוכיא, ויצאו סנהדרין לקראתו ואמרו לו, למה באת עלינו שמא הגיע זמן בית המקדש ליחרב? אמר להם, תנו בידי את יכניה מלך יהודה ואני אלך לדרכי. מיד באו והודיעו הדבר ליכניה מלך יהודה. באותה שעה יצאו כל הגבורים מירושלם והחרש והמסגר ונגדעה קרן ישראל ויצאו מעצמן מבוהלין ודחופין בגולה בבכיה מרה, כיון שראה יכניה מלך יהודה כן, מה עשה, נטל את המפתחות ועלה לגגו של היכל ואמר, רבש״ע! לשעבר היינו גזברים נאמנים והיו מפתחותיך מסורין בידינו, ועכשיו שאין אנו נאמנים הנה מפתחותיך מסורין בידיך. אמרו בה שני דברים: חד אמר שזרקן לשמים ולא ירדו עוד לארץ, וחד אמר שראה כמו דמות פיסת יד שלקחם מידו. כיון שראו כן בחורי ישראל שיצא מעצמו בגולה, היו עולים על גגותיהם ומשליכין עצמם מלמעלה למטה ומתים, שנאמר מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. (ישעיה כ״ב א' – ב').

כ״דגלות ו׳ – עלה נבוזראדן על ירושלם, באותה שעה רעשו עליונים ותחתונים וחשכו המאורות ופסקה השמחה וחזר העולם לאחוריו, ונתמעטו הנביאים ונתרעש העולם על יושביו, ופסקו טללי ברכה ונתעלמו שבעים ושנים חלונות שברקיע, ונתעטפו סנהדרין בבגדים שחורים ונתאבלה הארץ, שנאמר על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה (הושע ד׳ ג׳). באותה שעה נפל כתר ישראל מראשיהן והלכו בגלות, שנאמר נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה׳ ט״ז).

כ״הגלות ז' – זו גלות עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר שבתיון, ולמה נקרא שמו שבתיון? לפי שהוא נח בשבת. כיון שגלו ישראל לבבל, אמר להם נבוכדנצר הרשע, בואו ותאמרו שירה לפני האלוה אשר לי כדרך שאתם אומרים לפני אלהיכם. מה עשו ישראל? כל אחד ואחד הכניס אצבעו לתוך פיו וחתכו לשונם בסכין כדי שלא יאמרו שירה לפני ע״ז. מה עשה הקב״ה? הביא עליהם ענני כבוד ונטלם והשליכם מהלאה לנהר שבתיון, שנאמר אזכיר רהב ובבל ליודעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם סלה (תהלים פ״ו ד׳), אזכיר רהב – אלו נסי הים, ובבל ליודעי – אלו נסי בבל, הנה פלשת – אלו ימי הגולה, וצור נגלה להם בשביל כבוד ישראל, עם כוש – אלו נסי מצרים, זה יולד שם סלה – לעתיד לבא, שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה (ישעיה מ״ט כ״א).

כ״וגלות ח׳ – זו יוחנן בן קרח שעלה למצרים ובאו וישבו באלכסנדריא וקנו שם שדות וכרמים ופרו ורבו שם עד שהיו כפלים מיוצאי מצרים, מכאן אמרו חכמים מי שלא ראה בכבודה של אלכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד מימיו, שהיו שבעים קתדראות של זהב מפותחות באבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים, והיו שם כהן גדול ומזבח ומקריבי קרבן ומפטמי הקטרת ומעריכי לחם הפנים, ובעלי ממונות ובעלי כח, ובתי כנסיות ובתי מדרשות עד אין מספר. כיון שגרמו עונותיהן של ישראל עלה טרגינות והרגם עד שהלך דמם לים הגדול. באותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עומדת עד שיבא משיח בן דוד, במהרה יבא ויגל לבנו.

כ״זגלות ט׳ – זו גלות אספסיינוס קיסר שעלה לירושלם והביא עמו תשע מאות ספינות בים והגלם והעבירם והושיבם ברומי שהיא ארץ אדום, וכמו כן הגלה ביבשה שלשים אלף מישראל, וכיון שבאו לדפנה של אנטוכיא והיו מזכירין זכות אבות ועמידת הר סיני והבטחת הנביאים וקרבנות בית המקדש, והיו אומרים לפני הקב״ה לא כך כתבת בתורתך כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד׳ ל״א), והשם הוא מדת הרחמים שהבטחתנו, ואיה קנאתך וגבורתך, והיו משליכין עצמן לארץ ונושכין את העפר בפיהם בבכיה. באותה שעה באו מלאכי השרת ולקחום והעלימו אותם מן העין.

כ״חגלות י׳ – עלה טיטוס הרשע לירושלם והביא עמו שלשת אלפים ספינות בים וימלא אותן ילדים וילדות. כיון שבאו בתוך הים אמרו לו, לא די לנו שהכעסנו להקב״ה בביתו שנאמר מה לידידי בביתי (ירמיה מ״א ט״ו), אלא שגם עכשיו עדיין אנו מבקשים להכעיסו בארץ אדום?! מיד קפצו כלם מהספינות והשליכו עצמם בים ונטבעו כלם, שנאמר אמר ה׳ מבשן אשיב אשיב ממצולות ים (תהלים ס״ח כ״ג).

כ״ט<תמו עשר גליות>