פרי צדיק, ראש חודש כסלוPeri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev
א׳ראש חודש לעמך נתת כו זכרון לכלם יהיה. הענין דר"ה יום בריאת אדם הראשון ושנה הוא היקף החמה כשחוזר ובא לאותו מקום מתחדש השנה. וכיון שנברא אדם הראשון באחד בתשרי בכל שנה באותו יום זכרון ליו ראשון. וחידוש הלבנה בכל חודש מולד הלבנה מחדש. ועל כן בכל ראש חודש זכרון לבריאת אדם הראשון. וז"ש (עירובין מ:) זכרון א' עולה לו לכאן ולכאן. ובר"ה שהוא בריאת אדם הראשון כפי שעלה במחשבה כמו ש' תוס' (ר"ה כז.) וכמו ש' היום הרת עולם ובתחלה עלה במחשבה לבראות במדת הדין ולכן בר"ה יום הדין. שבתחלה עשה האלהי' את האדם ישר ואם לא קלקל לא היה יצר הרע והיה מתקיים במדת הדין. רק אחר שקלקל ושלט יצר הרע באדם ניתן ע"ז עשר ימים לתקן ולהתברר בכל עשר מדות. ור"ה כנגד כ"ע וב' ימי ר"ה נגד כ"ע וחכמה שהם תרי רישין. ויוהכ"פ כנגד בינה. ובאמצע ז' מימים נגד ז' מדות ז' ימי בראשית. ומתקן עד יוהכ"פ שכנגד בינה על ידי תשובה דכ' ולבבו יבין ושב ואז הזמן לתקן הכל. ואיתא בתקוני זוהר (תיק יט) שבת הגדול בינה שבת הקטן מלכות והוא כמו ש' שבת עלאה שבת תתאה. ומטעם זה מרבין בתפלות ערב ראש חודש וקורין אות יו"כ קטן. דר"ח יו"כ קטן ור"ח מצד ישראל דישראל מקדשי לי' והוא זמן כפרה. אך בר"ח אי אפשר להרבות בתחינות ור"ח אסור בתענית וקבעוהו בער"ח. אבל ר"ח עצמו זמן כפרה מצד ישראל וז"ש ר"ח לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם. תולדותם היינו הפגם שיש מתולדה שהוא פגם אדם הראשון ור"ח זמן כפרה לזה. וז"ש בזוה"ק (ח"א קלח ב) ובג"כ בכל ירחא ויחרא חד שעיר בגין לאמשכא לי' לאתרי' כו' וכן ביומא דכפורי לאקרבא ההוא שעיר כו' דכ' ונשא השעיר וגו' ע"ש. דשעיר ר"ח ושעיר יוהכ"פ מענין א' לתקן פגם הנחש וכ"ה בזוה"ק למעלה (שם סד א). בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון היינו עולה. ועפמ"ש בגמ' (חגיגה ז.) כ' הוקר רגלך וכ' אבא ביתך בעולות ל"ק כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים. והיינו דעולה רצונו של השי"ת שיביאו ונקראו זבחי רצון. ושעירי חטאות לכפר בעדם זכרון כו' ותשועת נפשם מיד שונא. הוא היצר הרע כמו ש' (סוכה נב.) שלמה קראו שונא וכ"כ אבודרהם. אך למה נקרא כאן היצר הרע בשם שונא ולא בשאר שמותשמנו חז"ל. הוא עפמ"ש בזוה"ק (ח"ב קסג א) שמשל היצר הרע לזונה שצוה לה המלך לפתות לבנו לנסות אותו ע"ש. וממילא היה צריך היצר הרע לשמוח כשאין האדם שומע בקולו שאז מתמלא רצון השי"ת. וממה שהיצר הרע מתגבר בכל כחו וחפץ להמיתו מזה ניכר שהוא שונא. ושלמה המע"ה דכ' עליו בלידתו וה' אהבו. וממה שנתגבר עליו היצר הרע עד שבקשו אנשי כנה"ג למנותו בין אלו שא"ל חלק לעוה"ב עד שיצאה ב"ק וא' המעמך ישלמנה (סנהדרין קד:) בודאי השתדל היצר הרע בכל כחו להחטיאו וזה רק משנאה ומש"ה קראו שונא. ובזמן שלמה המע"ה היה סיהרא באשלמותא כמו ש' בזוה"ק. והוא כמו ש' (מ"ר בא פ' טו) שט"ו דור מאברהם ועד שלמה שנתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך ע"ש. והיה ההתחלה מאברהם עפמ"ש בזוה"ק (ח"א ריט א) תרין בנין אית לקב"ה חד דכר וחד נוקבא. דכר יהבי' ליעקב כו' בת יהבה לאברהם כו' בת היתה לאברהם ובכל שמה. והיינו דיעקב נקרא שמש כמש"נ והנה השמש וגו' ובמ"ר (ר"פ ויצא) בא השמש אתא שימשא כו' מי גילה לו ששמי שמש ע"ש. והיינו שהוא מרכבה לשם הוי"ה כידוע וכ' כי שמש ומגן ה'. ואברהם אי' (ברכות ז:) מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברה כו' ושם אדנ"י נגד מדת מלכות כמו ש' (זח"ג יא ב). ואברהם היה הראש וכשנשלם אחר כך כ' וה' ברך את אברהם בכל שנדרש (בב"ר יז.) שהטעימו בעוה"ז מעין עוה"ב ולא שלט בו יצר הרע וכדומה. ואז בת יהבה לאברהם מדת מלכות. והתחיל מאברהם עד שלמה דור ט"ו דכ' וישב על כסא ה' למלך. דקיימא סיהרא באשלמותא. והיה נצרך שיהיה ג"כ בשלימות שלא ישלוט בו יצר הרע. ואז היה גמר התיקון רק היצר הרע נתגבר עליו ועל כן הוא קראו שונא. שבודאי שלמה מצדו התגבר על יצרו בכל כחו. רק היצר הרע משנאה נתגבר ונתחדש עליו. ועז"א אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' והוא עדמ"ש בסה"ק דלפעמים היצר הרע רואה באדם שכבר שנתקע בחטאים ואין בו קדושה לינק ממנו ואז מפתה אותו לעשות איזה מצוה שיכול אחר כך לינק ממנו הקדושה. וזה ודאי הוא משנאה כי ע״ז לא נשלח מהשי״ת לפתות אותו לעשות טוב לינק ממנו ודי לו הפיתוי לרע. רק זה עושה משנאה. ועז״א שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם הטריחהו במלחמתה של תורה. ואם צמא השקהו מים שהוא ג״כ ד״ת וכמ״ש בפירש״י. כי גחלים אתה חותה על ראשו. ולא כמו שאתה סבור ומפחד שתוסיף ע״י התורה כח בקליפות. ע״ד מש״נ ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו׳ שמזה כ׳ האר״י ז״ל שהרשע במעשיו הטובים מוסיף כח בקליפה. ואמר שהמע״ה שבתורה העצה האכילהו לחם ולא יזיק לך. כי כשהאדם רוצה בתורה להנצל מיצה״ר אז תועיל התורה לטובה. כי גחלים אתה חותה על ראשו ולא תתן התורה כח בקלי׳ ח״ו. וכמ״ש (חגיגה טו:) מה אגוז זה אע״פ שמלוכלך בטיט אין מה שבתוכו נמאס אף ת״ח אע״פ שסרח אין תורתו נמאסת. והיינו שהלכלוך הוא רק הקליפה שהוא בגדי עשו אבל מה שבתוכו הוא רצון השי״ת. וזש״נ כי גחלים אתה חותה וגו׳ וה׳ ישלם לך כו׳ ישלימנו לך שלסוף תתגבר עליו וישלים אתך. וע״כ בר״ח שהוא זמן כפרה לתקן שורש פגם הנחש אומרים ותשועת נפשם מיד שונא. ובר״ח הזמן להתברר בכל המדות שיש בו ג״כ נהירו דעתיקא וכמ״ש (זח״ג עט ב) וע״כ אומרים בר״ח קדושת כתר. שהזמן לתקן עד השורש שקשורים בראשית המחשבה כ״ע איהו כתר מלכות. ואי׳ במדה״נ (ר״פ וירא צז ב) יעקב אבינו דעביד לי׳ כרסי יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא וקב״ה אזיל עמי׳ בכל ריש ירחא וירחא. וכד חמא נשמתא יקר אספקלריאה שכינתא דמארי׳ מברכת וסגדת קמי קב״ה כו׳ והיינו דשופרי׳ דיעקב הוה שופרי׳ דאדם כמ״ש (זח״א לה ב וש״מ) ואי׳ בזוה״ק (שם קסח א) כל מאן דחמי ליעקב כמאן דאסתכל באספקלריאה דנהרא והיינו שיעקב היה כאדה״ר קודם הקלקול והוא דמות אדם שעל הכסא כמש״נ כצלמנו כדמותנו. וז״ש דיעקב אף שהוא שמש כאמור מ״מ בכל ר״ח אזיל עמי׳ קוב״ה וכו׳ ואמר לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא. דר״ח הוא חבור השמש והירח שהירח מקבל מהשמש. והיינו תושבע״פ שמקבל מתושב״כ. וזה אולפן נשמתא דצדיקיא מלכות פה תושבע״פ קרינן לה. ובר״ח הארת אור דתושבע״פ. וכן גם ענין סעודת ר״ח לא מצינו רק אצל שאול המלך. מפני שהמלך מרכבה למדת מלכות וע״כ הוא מרגיש קדושת החודש. שבתורה לא מצינו רמז לחיוב סעודת ר״ח. וכן במשנה מצינו רק ממ״ש (ר״ה כג:) וסעודות גדולות עושין להם כו׳ והיינו בעת קידוש החודש. וכן במשנה (סנהדרין ע.) אכל בעיבור החודש ובגמ׳ שם. ובירושלמי שם דר׳ יוחנן הוה עליל לכנישתא בצפרא ומלקיט פירורין ואכל ואמר יהא חלקי עם מאן דקדש ירחא הכא רומשית. ובאמת לא מצינו לשון קדושה לר״ח רק בתושבע״פ מצינו ראש ב״ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש (ר״ה כד.) והב״ד בעת קידוש החודש עשו סעודות מפני שאז הרגישו קדושת החודש. וכן המלך שהי׳ מרכבה למדת מלכות הרגיש קדושת החודש ועשה סעודה. ושאול הי׳ המלך הראשון ואם היה מקיים מחיית עמלק היה אז גמר התיקון. ועיקר השעיר בר״ח אי׳ בזוה״ק (ח״א קלח ב) חד שעיר בגין לאמשכא לי׳ לאתריה ויתפרש מן סיהרא כו׳ ע״ש וזה מחיית עמלק שנצטוה שאול. ואף שהעיקר מלכות בית דוד משבט יהודה מ״מ כיון שנצטוה שאול על מחיית עמלק שאינו נופל אלא ביד בניה של רחל כמ״ש (ב״ר פ׳ עג) דעמלק ראשית דקליפה. וכ״ע איהו כתר מלכות מלך שהוא מרכבה למדה זו יכול לכובשו. משי״ח גי׳ נח״ש כמ״ש בסה״ק והוא יתקן הכל. ואם הי׳ שאול מקיים הציווי למחות זכר עמלק היה הוא משיח בן יוסף. וכמ״ש הרמ״ע מפאנו על מה שאמר יהונתן ואנכי אהיה לך למשנה שהיה כונתו שיהי׳ משיח בן יוסף. וכן היה שאול משיח בן יוסף אם הי׳ מקיים מחיית עמלק. ושאול נקרא ג״כ משיח ה׳. ואז שלא התפשט עדיין מלכות ב״ד והי׳ שאול מרכבה למ׳ מלכות שהי׳ מלך ראשון בישראל עשה סעודת ר״ח. וכן כל א׳ מישראל כמה שמרגיש בנפשו מקדושת ר״ח שהוא זמן כפרה כו׳ ותשועת נפשם מיד שונא כפי זה צריך להרבות בסעודת ר״ח. רק נרמז בשאול המלך ובב״ד בעת קידוש החודש. שהם הרגישו קדושת החודש ביחוד כאמור:
1
ב׳שמות חדשים עלו מבבל כמ״ש (בירושלמי פ״א דר״ה וב״ר פ׳ מח) שבתורה הוזכר רק מספר החודש לניסן בחודש השלישי בחודש השביעי ואח״כ בנחמיה הוזכרו בשמות. והענין שמתחלה כשהיה בהמ״ק קיים כתיב זאת עולת חודש בחדשו. שבכל חודש הרגישו קדושה מיוחדת. וכן כ׳ והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו׳ שבכל חודש מתחדש ענין מחודש בד״ת וכן בכל שבת ושבת. וכן בכל שנה מתחדש בר״ה חידוש ענין מחודש בתורה וכן מתחדש בכל השנה בכל חודש ובכל שבת. ומעין זה מצינו (סנהדרין קג:) מנשה היה שונה נ״ה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו ופירש״י ס׳ ויקרא הי׳ מחדש בו בכל שנה ושנה ודורשו מפלפולו ע״ש. (ונתבאר פ׳ בראשית מאמר ד) והיה להם הרגש התחדשות הד״ת בכל שבת ובכל חודש. ואח״כ כשנשכח מהם ההרגשה בחידוש התורה. וכן לאחר חורבן בהמ״ק שלא היה עולת חודש בחדשו. אז תקנו אנשי כנה״ג שיסדו תושבע״פ ותקנו שמות החדשים. ומצינו במדרש (ויק״ר פ׳ כט) על תשרי תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך. והיינו שבו יוהכ״פ ושם החודש מורה על המכוון מהחודש. ושם חודש זה כסלו והוא מלשון אם שמתי זהב כסלי וכן כי ה׳ יהיה בכסלך שהוא לשון מבטח עוז. נראה שעסק חודש זה שכל א׳ מישראל יהיה לו מבטח עז בה׳. ובס׳ יצירה המליך אות ס׳ בשינה כו׳ וכסלו בשנה. אות ס׳ אי׳ בזוה״ק (ח״א ג א) שא״ל אנת צריך לאתרך יכו׳ נפילין דאינון סמיכין עלך כו׳. ובגמ׳ (ברכות ד:) אפ״ה חזר דוד וסמכן ברוה״ק שנ׳ סומך ה׳ לכל הנופלים. ושינה אי׳ (ב״ר פ׳ יז) תחלת מפלה שינה. דמיך ליה ולא לעי באורייתא כו׳. ולעיל (שם פ׳ ט) אי׳ הנה טוב מאד טובה שינה ומק׳ וכי שינה טוב מאד לא כן תנינן יין ושינה כו׳ אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. והיינו שיש שינה שהוא טוב מאד ויש שינה רעה דתנן במתני׳ ולצדיקים רע להם וכו׳. וכמו שחושב במ״ר ג׳ תרדמות תרדמת שינה תרדמת נבואה כו׳. דשינה אי׳ בגמ׳ (ברכות נז:) שהוא א׳ מס׳ למיתה ובמ״ר שם הלשון נובלות מיתה שינה. ואי׳ בספרים דאף דמיתה נקנס אדה״ר בקללה מ״מ אחר הקלקול נצרך המיתה לטובת האדם. שהרבה דברים שלא יוכל להשיג כשהוא בגוף ומשיג אחר המיתה. רק קודם הקלקול שהיה גופו מזוכך לא נצרך תיקון המיתה. ועפי״ז פי׳ מהר״י בירבי ז״ל מש״נ ועתה למה נמות וגו׳ אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה׳ אלהים עוד ומתנו. שאף שראו שדיבר ה׳ עמם וחיו. אך אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. ועתה שנוכל לזאת בחיים. למה נמות למה לנו תיקון המיתה. אם יוספים אנחנו לשמוע וגו׳ היינו בתוספת מדרגה גבוהה ממה שזכינו בחיים. ומתנו אז נצרך המיתה עכ״ד. וכן השינה שהוא א׳ מס׳ למיתה ג״כ לתועלת זה שיוכל להשיג בשינה מה שלא יוכל להשיג בהקיץ בשום אופן. כמ״ש על האריז״ל שפעם א׳ אמר שקיבל והשיג בשינה בשבת בפ׳ בלק מה שלא יוכל לדרוש פ׳ שנה. והוא כמ״ש בגמ׳ חלום א׳ מס׳ לנבואה ובמ״ר נובלות נבואה חלום. ושלמה המע״ה זכה לכל חכמת שלמה חכמה תתאה ע״י חלום א׳ וכ׳ ויחכם מכל האדם וגו׳ ואין אופן להשיג חכמה זו בהקיץ. ושינה זו טוב מאד והיא תרדמת נבואה שמשיג. הרבה בתורה ועי״ז עומד ויגע בתורה הרבה. ואיתא במ״ר (שם) מתחלת הספר עד כאן לא כ׳ ס׳ כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה דכ׳ ויסגר בשר וגו׳, והיינו דבכ״מ שיש טובה גדולה יש שטן שרוצה להחריבו. והיא נתנה ע״י תרדימה ותחלת מפלה שינה. ואות ס׳ סומך ה׳ לכל הנופלים. והאריז״ל חשב י״ב החדשים כנגד י״ב השבטים כסדר הדגלים. ונמצא חודש כסלו נגד בנימין דכ׳ בי׳ ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו שהוא יש לו מבטח עז בה׳. ובשלמה המע״ה שקראו הנביא ידידיה שהוא ידידו של הקב״ה. וכ׳ שוא לכם משכימי קום וגו׳ אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא. והיינו אחר הקללה שנתקלל אדה״ר בעצבון תאכלנה. אז גם ד״ת שנקרא לחם כמש״נ לכו לחמו בלחמי בא ג״כ בעצבון ביגיעה הרבה. וכשאינו זוכה להשיג יש לו עצב. כן יתן לידידו שנא והיינו ששלמה המע״ה שנקרא ידידו של השי״ת זכה לחכמה שאין כמותה בעולם בשינה בחלום א׳. וכן בנימין ידיד ה׳ וגו׳ ובין כתפיו שכן. ואף שנראה שרק בנימין ושלמה זכו להיות נקרא ידידים. באמת גם כל ישראל נקראו בשה״ש אחותי רעיתי יונתי תמתי וכל לשון של חיבה. רק שלמה ובנימין נקראו בפרט ידידים של השי״ת. וכן איתא (מנחות נג:) ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל כו׳. וכל א׳ מישראל יכול לזכות לזה אם יפנה עצמו להשי״ת. כמ״ש (שהש״ר ה) פתחי לי פתח א׳ של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים וכו׳. ובחודש זה נס חנוכה שהיה שלא כדרך הטבע כלל. דנס פורים היה כמעט קרוב לטבע בעיני העולם שע״י שמלכה אסתר נהפך לבבו לטובה. אבל בחנוכה שהי׳ במלחמה ע״י אנשים מתי מספר. ואף אחר שנתוסף עליהם מ״מ מה נחשבו נגד חיל היונים שמלכו בכיפה אז. רק ע״י מבטח עז שהיה להכהנים כי אין מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט על ידי זה נצחו מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים. והי׳ בחודש זה כסלו שנקרא ע״ש המבטח עז שיש לישראל כי ה׳ יהיה בכסלך. ובגזירת יון מצינו (ב״ר פ׳ סה) ביקום איש צרורות ב״א של ר״י בן יועזר איש צרידה שהיה בגזירה ונשתקע כ״כ עד שרכב על סוס בשבת. והכניס ריב״י בלבו המבטח עז לשוב בתשובה ע״י שא״ל ואם כך לעושי רצונו ק״ו למכעיסיו עד שקיים בעצמו ד׳ מיתות וא׳ ר״י בשעה קלה קדמני זה לג״ע. ובחודש כסלו יש לכל א׳ מישראל מבטח עז שיוכל לקנות עולמו בשעה א׳. שע״ז יש מבטח עז לישראל כמ״ש בזוה״ק (ח״א קמב א) על פ׳ עוז לו בך מסילות בלבבם ע״ש. אם אך יפנה עצמו לד״ת כמ״ש פתחו לי פתח א׳ של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים כו׳ ועמך כולם צדיקים ויהיה ה׳ בכסלך:
2
ג׳כל חודש יש לו עסק בפ״ע ונברא באות מיוחד מי״ב פשוטות כמ״ש בסי״צ המליך אות ס׳ בשינה כו׳ כסלו בשנה וקיבה בנפש כו׳ והוא עפמ״ש בגמ׳ (ברכות סא:) קיבה ישנה. ואות ס׳ מורה סומך ה׳ לכל הנופלים. שהעסק בחודש זה לענין הכנסת היצר ראשית גוים אשר קרך שהצנינך והיינו שמשליך קרירות ועצלות על האדם עדמש״נ עצלה תפיל תרדמה. וה׳ סומך לכל הנופלים. ואות ס׳ הוזכר בתורה ראשונה בנהרות. הוא הסובב את כל ארץ החוילה ומצינו בגמ׳ (ב״ק נה.) הרואה ט׳ בחלומו סימן יפה לו כו׳ הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה כו׳ והיינו שאות ס׳ ראשונה שבתורה בתיבת כי טוב ומורה על שורש האות. וכן אות ס׳ ראשונה הוא הסובב והיינו שהשי״ת סובב ואור מקיף. וע״י כן סומך לכל הנופלים. וכן תמונת אות ס׳ הוא היקף. ואף מ״ם סתומה ג״כ היקף. רק שם יש מ׳ פתוחה. ואות ס׳ הוא תמיד מקיף ומורה על אור מקיף מהשי״ת. והוא עפמ״ש (ב״ר פ׳ טז) דדרש בגליות. הוא הסובב את כל ארץ החוילה כו׳ א״י דכ׳ ביה הוחילי לאלהים וגו׳ אשר שם הזהב אלו ד״ת כו׳ וזהב הארץ ההיא טוב. שאין תורה כתורת א״י ולא חכמה כחכמת א״י כו׳ ע״ש והיינו עפמ״ש (שם פ׳ ט) והנה טובה שינה. וכי טובה שינה אתמהה וכו׳ אלא מתוך שהוא ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. והוא שהשינה יכול להיות לטובה. שמפני שאין אדם יכול להיות בלא שינה וכמ״ש (נדרים טו.) שבועה שלא אישן ג׳ ימים מלקין אותו וישן לאלתר. נמצא ע״י השינה יכול להיות יגע בתורה הרבה. ואף דאי׳ במ״ר אח״כ תחלת מפלה שינה דמיך ולא לעי באורייתא. והוא מעשה היצה״ר בתחלה להפיל עצלות על האדם. עצלה תפיל תרדמה. מ״מ אות ס׳ מורה הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב אלו ד״ת. תושבע״פ ששורשה בא״י. שאז השינה טוב מאד כשהוא מסייע להיות יגע בתורה הרבה. ועיקר השינה ברא השי״ת לצורך ד״ת. וכמו המיתה לאחר הקלקול שהוא לצורך להשיג השגות הגבוהות וכמו שאמרנו. ומיתה נקרא ג״כ שינה כמש״נ ישני עפר. ובלשון חז״ל מכנה המיתה כד דמך לשון שינה. וכן השינה לצורך ד״ת שישן קימעא וזוכה לקבל מה שלא יוכל להשיג בהקיץ ואח״כ עומד ויגע בתורה הרבה. וכן החלום א׳ מס׳ לנבואה כמ״ש בגמ׳. ואף יעקב אע״ה שצורתו חקוקה בכה״כ מ״מ נבואתו ראשונה והנה ה׳ נצב עליו היה בחלום. ואף בחלומות שאינם טובים אי׳ בגמ׳ (ברכות נה.) חלמא בישא עציבותיה מסתייה כו׳ והאלהים עשה שייראו מלפניו זה חלום רע שע״י החלום יתעורר לתשובה. וכמש״נ אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. וכן תקנו בברכה על השינה שמתחלת המפיל חבלי שינה על עיני כו׳ והיינו שמפיל חבלי שינה שאינו רואה כלל. ומסיים המאיר לעולם כולו בכבודו. שאדרבה השי״ת מאיר לאדם ע״י השינה ע״י שהוא סובב באור מקיף ושומר. כמש״נ כי ה׳ יהיה בכסלך ושמר רגלך וגו׳ וכן בחתימת ברכת השכיבנו שומר עמו ישראל שבשינה צריך האדם שמירה. והשי״ת שומרו באור מקיף והוא סומך לכל הנופלים. והס׳ הב׳ בתורה הסובב את כל ארץ כוש. כוש נקרא מי שהוא שחור ואינו נאה. ובתורה נקרא יוסף הצדיק יפה תואר ויפה מראה והיינו שהיה לו גוף נקי דנטיר ברית. ולהיפך כושי נקרא מי שכבר קלקל וכוש בכורו של חם והוא שורש פגם הברית (כמש״נ פ׳ בראשית מא׳ יא) ובזוה״ק (ח״א כו ב) דרש ארבעה ראשים נגד ד׳ מדות חסד גבורה נצח הוד ע״ש. האחד נגד מדת אאע״ה חסד דרועא ימינא. ומזה בא אהבה הוא הסובב את כל ארץ החוילה דכ׳ הוחילי לאלהים והיינו כשהוא לטובה. וכשבא היצה״ר לקלקלו ולהפרישו מחכמה הרוצה להחכים ידרים. והוא ע״י שמפיל עצלה ועצבות על האדם עצלה תפיל תרדמה. אשר שם הזהב שלוקח החשק והאהבה לד״ת עדמ״ש בגמ׳ משכהו לבהמ״ד כו׳ וכמ״ש במ״ר אשר שם הזהב אלו ד״ת והוא טוב מאד. והשני נגד גבורה מדת פחד יצחק הוא הסובב את כל ארץ כוש שמורה שאף אס קלקל כבר יוכל לתקן ע״י תשובה והשי״ת סומך לכל הנופלים. וזה עסק חודש זה להיות מבטח עז בהשי״ת שישמרהו ויסייעהו אף אם קלקל ח״ו יוכל לתקן הכל ע״י תשובה:
3
ד׳י״ב שבטים נגד י״ב חדשים כמ״ש (מד״ת ויחי) כל חודש נגד שבט א׳ והאריז״ל חשבן כסדר הדגלים וחשב כסלו נגד בנימין. וגרסתו בס׳ יצירה המליך אות ס׳ בשינה כו׳ כסלו בשנה וקיבה בנפש. ועפמ״ש בגמ׳ קיבה ישנה ויחוס השינה לבנימין כתב הראב״ד ז״ל בפי׳ סי״צ מפני דכתיב בי׳ ובין כתפיו שכן ואחרים כ׳ טעמים אחרים בזה. והענין בזה דאי׳ (שהש״ר ה) אני ישנה ולבי ער ולבו של הקב״ה ער לגאלני כו׳ איכן מצינו שהקב״ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ׳ צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. והיינו שאף בשעת השינה במעמקי הלב שוכן השי״ת. וע״כ בנימין שהמקדש בנוי בחלקו דכ׳ ובין כתפיו שכן שהשכינה שרויה בחלקו כמ״ש (זבחים נד) ע״כ חשבו כח השינה לבנימין. ואי׳ (ב״ר פ׳ יז) תחלת מפלה שינה כו׳ אך הוא עדמש״נ כי שבע יפול צדיק וקם. ואות ס׳ מורה סומך ה׳ לכל הנופלים כמו שאמרנו מהזוה״ק וגמרא. וכ׳ סומך ה׳ ולא כתיב מקים ה׳ לכל הנופלים. רק המכוון שהשי״ת סומך לכל הנופלים שלא יהיה מפלה כלל. רק הנפילה כעין ירידה שהיא צורך עלייה. ומתחלת התורה לא כ׳ סמ״ך עד פסוק ויפל ה״א תרדמה וגו׳. והוא עדמש״נ סומך ה׳ לכל הנופלים. ובמדרש (שם) מתחלת הספר וע״כ אין כ׳ סמך כו׳ ואם יאמר לך אדם הוא הסובב תאמר לו בנהרות הכ׳ מדבר ע״ש. והמכוון שבבריאת שמים וארץ שנבראו בכ״ב אותיות התורה לא נזכר אות ס׳ עד ויסגר בשר. והוא דבזוה״ק (ח״ג יב א) שחשב יהי אור מאמר ראשון נחשב מאמר עשירי לא טוב היות האדם לבדו. ובגמ׳ (ר״ה לב.) דבראשית נמי מאמר ולא נחשב לא טוב היות וגו׳ למאמר. ובמדרש (ב״ר פ׳ יז) יש ב׳ דעות בזה ע״ש. ואלו ואלו. דברי אלהים חיים. דבבריאת שמים וארץ כפי מה שעלה במחשבה לבראות במדת הדין לא הוזכר מאמר לא טוב היות האדם לבדו דבמחשבה עלה לבראות שנים וכמ״ש בגמ׳ (עירובין יח.) ואז נחשב בראשית נמי מאמר כמ״ש בגמ׳. ולבסוף כשראה שאין העולם מתקיים במדה״ד ושיתף מדת רחמים למדת הדין ואז לא נברא אלא א׳ וכמ״ש בגמ׳. ולכן לא כ׳ מאמר לא טוב היות האדם רק אחר דכ׳ ביום עשות ה׳ אלהים שהקדים מדה״ר ושתפה למדה״ד. ואז נחשב מאמר יהי אור מאמר ראשון. כיון שנגנז אור הראשון הוא מאמר הנעלם מכל רעיון. ונחשב מאמר עשירי לא טוב היות האדם לבדו וכמ״ש בזוה״ק ואז נזכר אות ס׳ שנבראת באות ס׳ שהיה ע״י תרדמה והוא תחלת מפלה. רק השי״ת סומך לכל הנופלים שלא יהיה נפילה כלל רק ירידה שהיא צורך עלייה. וז״ש במ״ר כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה. והיינו שנבראת ע״י תרדמה ותחלת מפלה והיינו שיש קטרוג. ומ״מ עיקר אות ס׳ מורה סומך ה׳ לכל הנופלים שלא יהיה מפלה רק צורך עלייה. וכן בשינה דאי׳ בב״ר (פ׳ ט) והנה טוב מאד טובה שינה כו׳ וכי שינה טובה מאד כו׳ אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. והיינו דאף דאמרי׳ (ברכות סא:) קיבה ישנה אף נעור. ובאף כ׳ ויפח באפיו נשמת חיים דעיקר החיים כשהוא נעור. וכמ״ש (שם כז:) שינה א׳ מס׳ למיתה. מ״מ לא יוכל להיות החיים בלא שינה וכמ״ש בגמ׳ שניהם נעורים מיד מת. וזהו שע״י השינה עומד ויגע בתורה הרבה והנפילה ירידה שהיא צורך עלייה היא. ועז״נ אני ישנה ולבי ער שאף בשעת שינה הקב״ה לבן של ישראל שהוא שוכן במעמקי הלב. וזהו חלקו של בנימין שנקרא ידיד ה׳ ואי׳ בגמ׳ (ב״ב יז.) ז׳ שלא שלט בהן רימה ותולעה וחשב בנימין מדכ׳ ידיד ה׳ ישכון לבטח ופירש״י על סמיכות ידידות השכינה ישכון בנימין לבטח. והיינו שהגוף ג״כ בקדושה ולא שלט בהן רימה. ובגמ׳ (מנחות נג.) יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים כו׳ ע״ש דבנימין נקרא ידיד ה׳ ביחוד שבהמ״ק ששם השראת שכינתו ית׳ בנוי בחלקו. ושלמה שקראו הנביא ידידיה וכ׳ ביה וישב על כסא ה׳ למלך שהיה אז סיהרא באשלמותא (כמשנ״ת מאמר א׳) הוא בנה בהמ״ק. ונקרא בן ידיד זה אברהם דכ׳ מה לידידי. דאברהם נקרא אברהם אוהבי. ובספרי (סו״פ דברים) אי׳ על הקב״ה. מה דבליבך על רחמך מה דבליביה עלך. והוא כמש״נ כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. וכיון דכ׳ אברהם אוהבי בודאי השי״ת אוהבו ג״כ וע״כ נדרש מה לידידי על אברהם. ונזכר על בנין בהמ״ק עפ״י מ״ש בזוה״ק (ח״א ריט א) בת יהבה לאברהם כו׳ ובכל שמה. דאברהם היה ראשון שקראו להקב״ה בשם אדני וכמ״ש בגמ׳. וכשנתברר במדתו עד השורש כ׳ וה׳ ברך את אברהם בכל. והיינו כ״ע איהו כתר מלכות. (וכמשנ״ת שם) ומ״מ כל ישראל נקראו ידידים כמ״ש בגמ׳ דכל ישראל ראוים להשראת השכינה. כמש״נ כי אני ה׳ שוכן בתוך בנ״י. אעפ״י שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם וכמ״ש בספרי (סו״פ מסעי) והיינו שבמעמקי הלב קשור הישראל בשורש. שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב כו׳ כמ״ש (ברכו׳ יז.) וכמ״ש הרמב״ם (סו״פ ב מה׳ גירושין) מאחר שהוא מישראל ורוצה לעשות כל המצות כו׳ ויצרו תקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו כבר גירש לרצונו כו׳ ועל זה סומכין אף ברשע שאנו רואים שאינו רוצה ואם יחדלו מלהכותו יסרב. מ״מ סומכין אנו שבמעמקי לבבו הוא רוצה לשמוע בדברי חכמים לעשות רצונו ית׳. וזה קדושת חודש זה שכל א׳ מישראל יכול להתברר שבמעמקי הלב קשור בהשי״ת. כמש״נ אני ישנה ולבי ער הקב״ה שהוא לבן של ישראל ואיתא (סוטה מח.) עורה למה תישן וכי יש שינה לפני המקום כו׳ אלא בזמן שישראל שרוין בצער כו׳ לכ״נ עורה למה תישן ה׳. והיינו נראה כביכול אצל השי״ת כשינה. ומש״ה איתא (מגילה טו:) בלילה ההוא נדדה שנת המלך. נדדה שנת מלכו של עולם. שאז היה נראה כשינה למעלה כביכול. שהיו ישראל בהסתר פנים. ואז נדדה שנת המלך וכ״מ שנ׳ במגילה המלך סתם בממ״ה הכתוב מדבר כמ״ש (זח״ג קט א וע׳ מ״ר אסתר) והיינו שנתעורר לנקום נקמת ישראל וז״ש ולבי ער לגאלני. ואיתא (ב״ר פ״ב) וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן כו׳ דחושך היינו לילה ולא איברי ליליא אלא לשינתא כמ״ש (עירובין סה.) והיינו שהחשיכה עיניהם שגזרו על ישראל שלא יעסקו בתורה. ועיניהם של ישראל היינו הסנהדרין כמ״ש (שהש״ר ד׳) עיניך הן סנהדרין כו׳ ובזה החודש היה נס חנוכה. וזה המליך אות ס׳ בשינה שה׳ סומך לכל הנופלים שלא יהיה נפילה. שמזה החושך נצמח הישועה. שמקודם היו ג״כ תחת ממשלתם אך כיון שגזרו גזירות כאלו והחשיכו עיניהם. עי״ז נתעוררו ומסרו עצמם ע״ז והשי״ת עזרם ונתגברו עליהם. וזהו סומך שהנפילה היא צורך עלייה. וכן השינה הוא לטובה אני ישנה ולבי ער שהשי״ת שוכן בלב ישראל.
4
ה׳בסי״צ המליך אות ס׳ בשינה כו׳ וכסלו בשנה. באותיות דר״ע אות ס׳. א״ת סמך אלא סומך מך זה הקב״ה שהוא סומך מכים נופלים שנ׳ סומך ה׳ לכל הנופלים כו׳. ד״א סמך אלו ישראל שסומכין להם תמיד זכות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב ויוסף משה ואהרן ודוד ושלמה וכו׳. והיינו דאות ס׳ מורה על אור מקיף ואות ס׳ ראשונה שבתורה בתיבת הוא הסובב. ובכל מקום שנזכר האות בראשונה בתורה מורה על שורש החיים של זה האות וכמו שמצינו (ב״ק נה.) לענין אות ט׳ הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה. וכן באות ס׳ פתח תחלה הוא הסובב שהוא מקיף. וכן צורת האות מקיף. ואמר קודם שהקב״ה סמך סומך מך. והיינו ישראל וכמ״ש (ב״ר פ׳ ע״א) כ״מ שנזכר דל עני ואביון בישראל הכ׳ מדבר. ואח״כ אמר דישראל הוא האויר שבתוך אות ס׳. והמקיף רועי ישראל ז׳ רועים שהס מרכבה לז׳ המדות. וכן דרש אח״כ סמך זו ירושלי׳ כו׳ והיינו שהפנימיות הוא ירושלים והרים סביב לה. הרים אלו אבות קדושת תאבות. דאברהם קראו הר יצחק שדה ויעקב קראו בית כמ״ש בגמ׳ (פסחים פח.) וכן כשדרש סמך אלו ישראל המכוון ג״כ שישראל הם פנימיות הס׳ האויר שבאות ס׳. ורועי ישראל המקיפין להם. וחשב שם באותיות דר״ע זכותן של אברהם ויצחק במזרח סביב להם שנ׳ מי העיר ממזרח צדק ע״ש והיינו שזה נאמר על אברהם. ובגמ׳ (שבת קנו:) מה דעתיך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא לי׳ במזרח כו׳ והיינו שהוא אאע״ה סבר שהוא הסוף צדק מלכיתא קדישא מדה אחרונה. מהדרנא ומוקמינא לי׳ במזרח שממנו יתחיל עיקר זריחת האור וכמ״ש בב״ר יהי אור זה אברהם. ויצחק ג״כ במזרח שהוא עיקר זריחת האור של ישראל שהיה הראשון שנימול לח׳. והיינו שנולד מתולדה ישראל. ואח״כ א׳ זכותן של יעקב ויוסף במערב שנ׳ ודמות וגו׳ פני אדם זה דמות יעקב שחקוקה על כה״כ. דמות שור זה דמות יוסף שנ׳ בכור שורו הדר לו כו׳. והענין דכ׳ והארץ הדום רגלי והיינו בהמ״ק ששם השראת השכינה ונקרא בגמ׳ (מכות כד סע״א) בית הדום רגלי אלהינו וכ״ה במ״ר (סוף איכה) והיינו בקודש הקדשים שהוא במערב וגם השכינה במערב כמ״ש (ב״ב כה.) וע״כ חשב זכותן של אברהם ויצחק ממזרח שמהם תחלת זריחת האור. ויעקב ויוסף ממערב שהם עיקר כנס״י שכל ישראל נקראו בית יעקב ושארית יוסף ע״ש יוסף כמ״ש (ב״ר פ׳ עא) והיינו דיעקב מדתו אמת. והוא מרכבה לאות ו׳ דאיקרי אות אמת כמ״ש (זוה״ק ר״פ ויקרא) ויוסף ו׳ זעירא ו׳ המילוי. ויעקב הבריח התיכון וגו׳ אל הקצה. והיינו מכ״ע למדת כנס״י. ויוסף נקרא כלכל שעל ידו ההשפעה וההמשכה לכנס״י. וכ״ה בזוה״ק (ח״א קפב ב) ותרווייהו כחדא אזלי. ודא רזא דאת ו״ו דאזלי תרווייהו כחדא כו׳ ע״ש וז״ש יעקב פני אדם ויוסף דמות שור. אף שיש ג״כ פני נשר ופני אריה. אך הוא עפמ״ש בגמ׳ (חגיגה יג:) דפני השור יחזקאל ביקש רחמים עליו והפכו לכרוב כו׳ היינו פני כרוב היינו פני אדם. אפי רברבי ואפי זוטרי. והיינו דמות יעקב את ו׳ ויוסף ו׳ המילוי כאמור. ואמר זכותם של משה ואהרן בדרום כו׳ זכותם של דוד ושלמה בצפון כו׳. והוא עפמ״ש (ב״ב כה:) הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין כו׳ שלחן בצפון ומנורה בדרום. ומשה ואהרן רבותיהם של ישראל משה רבינו הוריד התושב״כ ואהרן שורש התושבע״פ דכ׳ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ושניהם בחכמה בדרום דמנורה בדרום להאיר לישראל. ודוד ושלמה מלכי ישראל שולחן בצפון וזר השלחן מרמז לשולחן מלכים כמ״ש (יומא עב: ופירש״י שם). וחשב דוד ושלמה דשניהם אות ה׳ רק דוד שהקים עולה של תשובה (מו״ק טז:) ה׳ עלאה בינה כמש״נ ולבבו יבין ושב. ושלמה ה׳ תתאה דהות סיהרא באשלמותא וזכה לכל חכמה תתאה חכמת שלמה. ובאותיות דר״ע אמר בטעם שדוד ושלמה מן הצפון ששניהם נתנבאו על מפן שכרן של צדיקים שבג״ע שהוא נתון בצפון כו׳. דוד נתנבא כשראה טובה של ג״ע מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. שלמה נתנבא ואמר יצפון לישרים תושי׳ ע״ש. והיינו ששניהם נתנבאו על האור הראשון שנגנז לצדיקים לע״ל וזהו אשר צפנת ליריאך. ולעתיד כ׳ אומר לצפון תני וגו׳ ובזוה״ק (ח״ג קעג ב) לזמנא דאתי קרי קב״ה לצפון ויימא לי׳ בך יהיבת כל טיבו וכל אגר טוב לבני כו׳ והיינו אור הראשון הנגנז לצדיקים לע״ל. וחשב ד׳ רוחות עפמ״ש בזוה״ק (ח״ב קכז סע״א קפ רע״א) ע״ש. וכאן נחשב סמך אלו ישראל היינו הפנימיות המוקף הוא ס׳ והמקיף זכות האבות והרועים. והוא עדמ״ש בזוה״ק (שם רד א) שבת ש׳ רזא דג׳ אבהן ובת מתעטרא בהו. וכבר אמרנו דכן יעקב ויוסף כחדא אינון רזא דאת ו״ו. וכן מוסף שבת נחשב (בזוה״ח תולדות) נגד יוסף דהתוספת קדושה דשבת ע״י יוסף. ואומרים קריבו שושבינין שהם משה ואהרן כמ״ש (מ״ר ומד״ת עקב) שהם ג״כ שורש קדושת שבת ודוד ושלמה ה׳ עלאה ותתאה שהוא שבת עלאה ושבת תתאה וזוכין ישראל בשבת לכל קדושת הרועים. ואמר בספר יצירה המליך אות ס׳ בשינה דכבר אמרנו דשמות החדשים מורים על קדושת החודש. כמו שדרשו תשרי תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך (כשנ״ת מא׳ ב). ושם כסלו הוא עפמש״נ כי ה׳ יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד ופירש״י מירוש׳ בדברים שאתה כסיל בהם. והיינו אף בשינה אף כשהאדם הולך בטל דיושב בשל כישן דמי וכמ״ש (ע״ז יח:) אלך ואתגרה בשינה ת״ל ובתורתו יהגה וגו׳ והיינו דשינה הוא כשהולך בטל. וכאן כסלו בו׳ קוב״ה שהוא סמך האור מקיף סומך ה׳ לכל הנופלים. וכן סמ״ך אלו ישראל שמוקפים מהסייעתות מהז׳ רועים שהם מרכבה לז׳ המדות עם ה׳ עלאה בינה והוא דהמע״ה שהקים עולה של תשובה וכמו שאמרנו וזה קדושת החודש. ואח״כ בסוף החודש זוכין להאור נהורא עלאה האור כי טוב ובו נס חנוכה. ואז ישראל המקיף שנעשים כנס״י הס׳ בינה שמקיפים להאור חכמה והוא מקום שבעלי תשובה עומדין שאין צדיקים גמורים עומדים שם כמ״ש (ברכות לד:) והיא שער הנ׳ מנ׳ שערי בינה. והיינו שזוכין לסוד הדעת וזוכין למש״נ ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם. וליעקב נתגלה בחלום והנה הוי״ה נצב עליו דיעקב אע״ה סוד הדעת וכמ״ש בזוה״ק (ח״ב יד סע״ב). ושלמה שקראו הקב״ה ידידיה זכה לכל חכמה תתאה בחלום. וזה קדושת החודש שישתדל האדם לזכות לתושבע״פ שהוא מטלא דעתיקא. ואז זוכין מצד השי״ת אף בשינה סומך ה׳ לכל הנופלים. כי ה׳ יהיה בכסלך:
5
ו׳בס׳ יצירה המליך אות ס׳ בשינה. ולגי׳ הגאונים (ברפ״ה) דחשב בי״ב כחות ט׳ רוגז הגיר׳ אות ס׳ ברוגז. ויש להבין הא כעס מדה מגונה כמש״נ כי כעס בחיק כסילים ינוח וכ׳ כי ברב חכמה רב כעס והאיך שייך שנברא חודש כסלו ברוגז שהוא כעס. וכן קשה במ״ש (ברכות סא:) כבד כועס והוא אבר שברא השי״ת ואיך נברא אבר מיוחד לכעס. והענין דבאמת שורש היצה״ר הוא אש כעס וכש״נ וחמתו בערה בו ורוצה לשרוף ולכלות הכל. אבל לעומת זה יש בקדוש׳ תושבע״פ שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס והוא ג״כ אש וכמ״ש (תענית ד.) האי צ״מ דרתח אורייתא דהוא קאמרתחא לי׳ שנ׳ הלא כה דברי כאש. והוא אש אוכלה אש היצה״ר ששורף ומכלה את היצה״ר. וז״ש בזוה״ק (ח״ב קפב ב) רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין כו׳. והנה יש ב׳ אותיות שהם בהיקף מ״ם סתומה וסמך. מ׳ פתוחה מדת מלכות כמ״ש (זח״ג רלו ב) אך היא פתוחה שיכול לצאת ולהתקלקל. ומ״ם סתומה מורה בת מתעטרא באבהן. והוא ימינא ושמאלא דרום וצפון אברהם ויצחק ומזרח יעקב. והיינו ג׳ ראשונות דחסד עלאה נפקא מחכמה וגבורה נפקא מבינה (זח״ב קעה ב) ורוח מזרחי יעקב אות ו׳ דדא איקרי אות אמת (זח״ג ב א) והוא הבריח התיכון וגו׳ שמופיע מיוד וקוצו של יוד למדת מלכות ה׳ ד׳ הות כו׳. וכן כתב בזוה״ק (ח״ב יד ב) ליעקב ברזא דדעת. ומערב דהמע״ה שהוא מרכבה למ׳ מלכות והם ד׳ אותיות הוי״ה כמ״ש בזוה״ק (ח״ג רנח א). רק אות מ׳ יש עוד בה מ׳ פתוחה שיכול להתקלקל וכמו אחר מ״ת שאף שנעקר יצה״ר חזר אח״כ למקומו. ואות סמך מורה כמו לעתיד שישחוט הקב״ה ליצה״ר כמ״ש (סוכה נב.) ואז יעשה הקב״ה מחול לצדיקים כמ״ש (סוף תענית). והיינו בלא חילוק מדרגות כמו כל דבר עגול שאין לו ראש וסוף. ואף שאז יהיה ג״כ מדרגות כמ״ש (סוף ברכות) ת״ח אין להם מנוחה לא בעוה״ז ולא בעוה״ב שנ׳ ילכו מחיל אל חיל וגו׳ ויעלו בכל פעם ממדרגה למדרגה. מ״מ כיון שלא יהיה יצה״ר שוב לא יהיו המדרגות מעבודה חדשה רק המדרגות יהי׳ מהעבודה שבעוה״ז. וזה עסק חודש זה שנברא באות ס׳ שמורה על תושבע״פ אש אוכלה אש של יצה״ר. הרב חכמה לתקן הרב כעס. וז״ש ס׳ ברוגז וכמו שיהיה לעתיד שישחוט הקב״ה ליצה״ר. ובחודש זה היה נס חנוכה. שכבר אמרנו שבמצרים שהיה הכנה למ״ת והיה אז חכמת מצרים כישוף בלא שכל אנושיי רק חכמה עליונות מהקליפה. והוא זה לעו״ז נגד חכמת תושב״כ שהוא מן השמים. וחכמה יונית דשם התחילה הפילוסופיא שהוא חכמה שכליית דעות כוזבות ומינות והיה אז בזמן אלכסנדרוס מוקדון. והוא זלעו״ז נגד חכמת תושבע״פ בקדושה שהוא ג״כ מתחדש בלב חכמים אשר מופיע בלבם דברי אלהים חיים מטלא דעתיקא. ואז בזמן אלכסנדרוס מוקדון היה שמעון הצדיק כמ״ש (יומא סט.) שהיה משיירי כנה״ג ואז התחיל התפשטות תושבע״פ. וזה עסק חודש זה לתקן האש של היצה״ר הרב כעס. ברוגז האש של תושב״פ שהיא אש אוכלה אש כאמור:
6
ז׳בסי״צ המליך אות ס׳ בשינה כו׳ וכסלו בשנה וקיבה בנפש כ״ה גירסת האריז״ל. והוא עפמ״ש בגמ׳ קיבה ישנה. ולגירסת הגאונים המליך אות ס׳ ברוגז כו׳ ומרה בנפש. והוא עפמ״ש בתיקונים (תיקון מח) עציבו דטחול וכעס דמרה. ועי׳ (תיקון יג ד״ה פתח ר״ש) ובג״ד הכבד כועס במאי כועס במרה כו׳. ובפי׳ הראב״ד כ׳ ומרה בנפש כי בו יסוד האש שבטבע האדם. ובחשבון הי״ב כחות לי״ב שבטים חשב הראב״ד רוגז לדן שנ׳ יהי דן נחש וגו׳. וכ״כ האריז״ל דלגרסתו המליך אות ע׳ ברוגז וטבת בשנה ולפי חשבונו הי״ב שבמים לחדשים כסדר הדגלים דן נגד חודש טבת. והיינו רוגזא דרבנן דאיהו טב לכל סטרין כמ״ש בזוה״ק. והוא מ״ש (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצה״ר כו׳ והוא היפך מכעס דכתיב כי כעס בחיק כסילים ינוח. ובגמ׳ (יומא עב:) נדרש למה זה מחיר ביד כסיל על שעוסקין בתורה ואין בהם י״ש. ורוגזא דרבנן הוא להרגיז על היצה״ר שלא יהא כסיל. והוא ע״י היראה פחד יצחק אש דקדושה. והפסולת ממנו עשו כעס אש של יצה״ר כ״ה לגירסת הגאונים. ולהאריז״ל שבט זה לבנימין וכן חשב הראב״ד ז״ל ג״כ שינה לבנימין של ובין כתפיו שכן וקה״ק נקרא חדר המטות. וכבר אמרנו בזה ושני הגרסאות אמיתים. שמצד האדם העסק בחודש זה הרוגז לעולם ירגיז יצ״ט על יצה״ר. ומצד השי״ת קדושת חודש זה המליך אות ס׳ בשינה עדמ״ש (שהש״ר ה) אני ישנה מן המצות כו׳ ולבי ער נדרש אח״כ על הקב״ה שהוא לבן של ישראל. והיינו שהשי״ת מעורר את הישראל אף כי אני ישנה מן המצות. והוא עפמ״ש האריז״ל דו׳ חדשי הקיץ דמטרוניתא ו׳ חדשי החורף דמלכא. וכ״כ בזוה״ק (ח״ב קפו א) ירחא דלכון איהו בסדורא כסדר דאתוון אביב כו׳ אבל ירחא דילי מסופא דאתוון תשרי מ״ט אתון מתתא לעילא ואנא מעילא לתתא. והיינו ניסן שאז היה יצ״מ ואז נעשה כנס״י מתחיל אז ההשתדלות מצד האדם מתתא לעילא. ותשר״י אתוון למפרע מתחיל ההתעוררות מצד אתעדל״ע מעילא לתתא. ומ״מ אין הש״י משליך עזרו רק למבקשים עזרו בתפלה כעין מש״נ קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת וכעין מה שמבקשת כנס״י השיבנו ה׳ אליך ואח״כ ונשובה כמ״ש (סוף א״ר). וזהו המליך אות ס׳ בשינה אף שהאדם בשינה יושב בטל כישן דמי ישנה מן המצות מ״מ לבו של הקב״ה ער לעורר את ישראל. אך הוא דוקא כשהאדם בשינה סור מרע וכמ״ש בגמ׳ (ע״ז יט:) שמא יאמר אלך ואתגרה בשינה כו׳ ת״ל ועשה טוב. גם צריך עכ״פ אתעדל״ת בתפלה לבקש עזרתו ית׳ מן היצר המבקש להמיתו ואינו יכול לו ואז השי״ת עוזר לו באתערותא דלעילא. וזה מורה אות ס׳ סומך ה׳ לכל הנופלים וכמו שאמרנו. וכן מורה אות ס׳ על סוכת דוד הנופלת שמקיף כסוכה להגין על מבקשי עזרתו להיות סומך לכל הנופלים. ומצד האדם העסק בחודש זה להרגיז היצ״ט על יצה״ר בהשתדלות בכל כחו עד שאין יכול לו מצדו ואלו ואלו דברי א״ח. שיש נפשות שהש״י מכיר בהם שצריכין השתדלות מצדם להרגיז על היצה״ר. ויש נפשות שהש״י סומך לכל הנופלים כמאמר השיבנו ה׳ אליך ואח״כ ונשובה. וכן פי׳ אלו ואלו דא״ח שכל א׳ אמר כפי שורש נשמתו. והשי״ת מכיר שורש נשמח כל א׳ מישראל וכן ההנהגה עמו. אבל מ״מ אף מי שהוא מכלל הצריכין עזר השי״ת מכל מקום צריך אתעדל״ת על כל פנים להתפלל לה׳ ולבקש עזרו. ואז קרוב ה׳ לכל קוראיו וסומך לכל הנופלים. אני ישנה ולבו של הקדוש ב״ה ער לעורר את האדם בתשובה באתעדל״ע כאמור:
7