פרי צדיק, ראש חודש תמוזPeri Tzadik, Rosh Chodesh Tammuz
א׳איתא בס' יצירה המליך אות ח' בראיה וכו' סרטן בעולם ותמוז בשנה ויד ימין בנפש וכו' וצריך להבין שייכות ח' בראי' ליד ימין. ועין ימין לא חשב כאן שבז' ימים חשב ז' שערים בנפש ב' עינים וכו' יום ראשון ועין ימין וכו'. אך ברע"מ (פנחס ר"ל א') איתא אנשי חיל מסטרא דימינא דאברהם דתמן ראיה דאורייתא מימינו אש דת למו. דהראיה עיקרה נבראת לראות בתורה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ (גיטין ס':). וראיה ראשונה שנזכר בתורה הוא על האור בפ' וירא הא' את האור כי טוב ובכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שנאמר (ב"ק נ"ה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה שמבראשית עד וירא א' את האור כי טוב לא כתיב ט'. וכן הראיה גם כן מפני שפתח בו הכתוב תחלה אצל האור כנ"ל הוא עיקר שורש הראי' והאור שבפ' זה מוסב על אור תורה כמ"ש (ב"ר פ' ג') ה' פעמים אורה בפ' יהי אור כנגד ה' חומשי תורה ואין טוב אלא תורה (ברכות ה.) ואז נברא הראיה. שמקודם היה החושך ולילה לאו זמן ראיה וכמו"ש בגמרא (שבת כ"ז:) וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכו' שאינה בראי' אצל אחרים וכשנעשה אור נעשה זמן ראי'. וקודם לזה כתיב ח' ופעם ראשונה שהוזכר האות ח' הוא בתיבת חושך ואחר כך כתיב קודם מאמר יהי אור עוד ב' פעמים האות ח' בתיבות ורוח א' מרחפת וגו' והענין דאיתא בגמרא (מנחות כ"ט:) חטרי' לגגי' דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם היינו שבאמת אות ח' מורה על עיקר החיים והוא השי"ת ואורייתא חי עולמים אלהים חיים אל חי וקוב"ה ואורייתא חד הוא דקב"ה תורה איקרי ואין תורה אלא הקב"ה כמ"ש (זח"ב ס' א') והתורה נקרא גם כן סתם חיים כמו ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים. אך הוא ברומו של עולם פי' שהוא מרומם מכל העולם שכל הנעלם מכל רעיון ולית מחשבה תפיסא בי' כמו שנאמר ישת חושך סתרו במאמר ראשון וזהו ברומו של עולם וזה שנזכר הח' ראשונה בתיבת חושך. ואחר כך כתיב ח' שני' בתיבת ורוח אלהים שנדרש (ב"ר פ' ב') זה רוחו של מלך המשיח ובו כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנוש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקריבוהו. והיינו שהוא נברא עוד במאמר ראשון בחי' עתיקא שהוא נעלם מכל רעיון קודם מאמר ב'. אך על ידי זה שהוא נעלם מכל רעיון בחי' חושך ישת חושך סתרו נמשך מזה מעשיהם של רשעים שכיון שהאור נעלם ואין מפורש שיש בורא ומנהיג העולם יוכל להיות מי שישכח ח"ו את ה' ולכן נדרש (בבראשית רבה) תהו ובהו הג' בתיבת מרחפת על פני המים הנדרש (שם) בזכות התשובה שנמשלה למים שנאמר שפכי כמים לבך שמשיח יהיה יחיד ששב שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו (כמ"ש יומא פ"ו:) שאז יתברר כל מעשי האדם לטובה כמו"ש (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו. והוא שבמאמר ראשון הוזכר מעשיהן של רשעים שכןם היה ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (כמ"ש שבת ע"ז:) והיינו כדי שיהיה האור ניכר כהבדל האור מן החושך דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא (זח"ב קפ"ד א'):
1
ב׳ואאע"ה היה הראשון שקיים כל התורה כולה (כמ"ש יומא כ"ח:) והוא השיג כל התורה מבריאת העולם שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך שכל מה שיראה האדם ילמוד מזה שיש בורא ומנהיג העולם וכמו שנאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה והוא ששם מפורש יותר הלימוד אבל באמת מכל הברואים יכול ללמוד וכמו"ש (ברכות ו:) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וכו' אלא לצוות לזה ולמה נצרך עולם מלא בשביל אחד אך מכל הברואים יכול ללמוד דברי תורה ולראות וארץ וכן אברהם אבינו ע"ה למד מן העולם כמו"ש (ב"ר פ' לך) עליו משל לאחד וכו' שראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג וכו' עיי"ש ומזה השיג כל הדברי תורה. וזה שנדרש (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם שהוא היה התחלת האור וזהו עיקר הראיה כמוש"נ וירא אלהים את האור. ואף שעל השי"ת אין שום שייכות לציירו באברים ושום דמיון ח"ו רק דברה תורה כלשון בני אדם וגדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה (כמו"ש בראשית רבה ר"פ כ"ז) ואף התורה כתבה על השי"ת כלשון בני אדם והיינו במדות שהאציל אצילות לבריאת העולם וכמו שנאמר בצלמנו כדמותינו ואברהם בחינת ימין ובזוהר הקדוש נקראו חסד וגבורה תרין דרועין ואברהם נק' דרועא ימינא ומימינו אש דת למו. וז"ש בזוהר הקדוש (פ' פנחס הנ"ל) אנשי חיל שמרמז על דברי תורה כמו שאמרנו על מה שנאמר אין המלך נושע ברב חיל (כמו שנתבאר במ"א) מסט' דימינא דאברהם דתמן ראי' דאורייתא מימינו אש דת למו. וכן ז' ימי בראשית הם כנגד ז' מדות וז' רועים כידוע ויום ראשון כנגד אברהם וזה שא' בס' יצירה הנ"ל יום ראשון בשנה ועין ימין בנפש וכו' וביום ראשון נברא האור והראי' והוזכר גם הח'. ובגמרא (ברכות ו'.) בימינו זו תורה ובזרוע עוזו אלו תפילין שבכל מקום מרמז ימין על ההולכים בדרך טוב כמו שנאמר לב חכם לימינו ושמאל מרמז למשמאילים וזהו בימינו זו תורה שהולכים בדרך טוב ובזרוע עוזו אלו תפילין היינו לקשור מעשה היד שמאל גם כן שיעשה רצונו של מקום:
2
ג׳וחודש תמוז שהוא אחר חודש סיון שנתנה בו תורה ולולא הקלקול הי' די בתורה שבכתב לבד כמו"ש (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' ומזה היה רואין ומכירין הכל וכמו שיהיה לעתיד ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי. אך אחר הקלקול הוצרכו לתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס שקודם הקלקול הי' הכל מסט' דעץ החיים והיינו תורה שבכתב ואחר כך נעשה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דתמן איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול כמ"ש בזוהר הקדוש. היינו שגם בדברי תורה יש מיימינים ומשמאילים ועל עוסקי תורה שבעל פה איתא (תנחו' נח ג') שעליהם נאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה וכו' שעל ידי היגיעה בתורה שבעל פה מוציאים האור הראשון הגנוז בתורה שבעל פה והיינו מה שמופיע על ידי תגו של יוד מכ"ע ליוד שהוא חכמה שד' אותיות הוי' מרמזים על ט' המדות והתג שעל היוד על כ"ע שמופיע לחכמה מהשכל הנעלם. ומטעם זה חשב הזוה"ק (ח"ג י"א ב') מאמר יהי אור מאמר ראשון שהוא אחר שנגנז אור הראשון והוא תגו של יוד שמופיע בחכמה. וזהו מ"ש בס' יצירה המליך אות ח' בראי' שעיקר הראי' הוא לראות ולהכיר האור ולראות מי ברא אלה ועיקרו אור הגנוז והוא מאות ח' שהוא אור הראשון שכל הנעלם ישת חשך סתרו שהוא חי רק הוא ברומו של עולם מרומם מכל העולם שכל הנעלם והוא עיקר הראיה וזה מוציאים על ידי תורה שבעל פה שעליהם נאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וכאמור. וזה מ"ש ברע"מ (פ' פנחס הנ"ל) אנשי חיל מסטרא דימינא דאברהם דתמן ראי' דאורייתא וכו' דחיל מרמז על תורה שבעל פה וכמו"ש (ברכות ס"ד.) ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל ופירש"י מישיבה לישביה וממדרש למדרש והוא ראיה דאורייתא דבע"פ:
3
ד׳ובפי' הראב"ד לס' יצירה במה שאמר וסרטן בעולם כתב דהסרטן הוא בריאה ממים ובמים יש רעים וטובים של שמחה דמעתה מאירה את העינים ושל בכי' דמעתה מכהה את העינים והסוד והנה שם הנשים מברכות את התמוז עכ"ד. והראב"ד ז"ל יש לו גירסא אחרת בס' יצירה ולא גרם ראי' אך דבריו יש להם שייכות להבין גם ע"פ הגירסא שזכרנו שהוא גי' האריז"ל. והוא דמים יש רעים וטובים דמים מורה על חסדים וגם יש מים הזדונים תאות רעות וכעין שכתבו במדרש (רבה ותנחו' בלק) יש מעיינות מגדלין גבורים וכו' ויש צנועין ויש שטופין בזימה וכו'. וחודש תמוז שבא אחר חודש סיון כנ"ל שנברא באות ח' בראי' והיינו ראי' דאורייתא דתורה שבעל פה שהוא מאור הראשון והח' מורה שהוא חי אבל ברומו של עולם כנ"ל והתורה שבעל פה שהוא מסט' דעץ הדעת טו"ר יכול להיות גם משמאילים שהיצר הרע יכול לפתות את האדם לאמור לרע טוב ושם חושך לאור וכמו שאמרנו במ"ש (חולין צ"א.) כת"ח נדמה לו שנדמה ליעקב אבינו כרב מורה דרך לטובה. ומצינו (סנהדרין ק"ג:) מנשה היה שונה נ"ה פנים בתו"כ וכו' ירבעם ק"ג ואמרנו שהוא גימ' עגל והיינו שהראה פנים בתו"כ שגם בעגל שלו יש עסק עבודה ח"ו וזה המשמאילים. ועל ידי אור תורה שבעל פה יכולים לזכות לראיה מאות ח' האור הראשון הגנוז לעמלי תורה שבעל פה המופיע מכ"ע לחכמה. וזה בחודש תמוז שבא אחר חודש סיון שאז זמן השגת האור על ידי ראיה דאורייתא והוא ראיה של שמחה המאירה את העינים ופקודי ה' ישרים משמחי לב. ובהיפך נמצא גם כן אז בקליפה שהם מברכות את התמוז שמכהה את העינים. וע"ד שאמר ברע"מ (זח"ג רע"ב ב') שבשבת שישראל בכמה נהוגין וענוגין וכו' ובהאי חדוה ותקונא גרמין דאתארת שכחה בישא בחשוכא ברעבון בבכי' ובהספד בלבושין אוכמין כארמלתא דאי מלאה זו חרבה זו וכו' וכמו כן בר"ח תמוז שקדושת חודש זה הוא הראיה להשיג אור תורה שבעל פה לכן נמצא בהיפך לעומת זה גם כן על זה מבכות את התמוז וכמ"ש במורה נבוכים שיש על זה שיש להם עסק גדול בראש חודש תמוז בבכי' והספד. וזה המליך אות ח' בראי' וסרטן בעולם ותמוז בשנה שכל זה מורה על ראיית אור תורה שבעל פה. ויד ימין בנפש שהוא ד"ת מסט' דימינא דאברהם שנקרא דרועא ימינא וכל הפעולות ע"ש הידים וכמו"ש (כתובות ק"ד.) שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה אף שהלימוד אינו על ידי הידים. והאר"י ז"ל חשב גם כן ב' חדשים תמוז ואב עיינין דמטרוניתא שחושב ששה חדשי חורף דמלכא וחדשי הקיץ דמטרוניתא. והיינו מצד ישראל שכן תשר"י אתוון למפרע השפעת האור מעילא לתתא וניסן נקרא אבי"ב אתוון כסדרן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ו א') והיינו מצד ישראל מתתא לעילא. וחודש זה עין ימין דמטרוניתא היינו הראיה בתורה שבעל פה. ואחר כך מתחיל עוד הפעם ויהי אור דא ר"ה כמ"ש (בתיקונים תי' ל"ו) תשרי מצד השי"ת מעילא לתתא כנ"ל. וזה עיקר עסק חודש זה שכל חודש יש לו קדושה מוחדת בעסק מיוחד כמו שנאמר עולת חודש בחדשו והיינו האות שנברא בו. וקדושת חודש זה בראי' דאורייתא להשיג ביגיעה בד"ת האור הגנוז מאות ח' ישת חושך סתרו וחי הוא ברומו של עולם וזהו עיקר הראיה לראות האור תורה שבו נזכר ראי' פעם ראשונה בתורה וירא אלהים את האור כי טוב:
4
ה׳האר"י הק' ז"ל חשב י"ב צירופי שמות הוי' לי"ב חדשי השנה. וצירוף חודש זה הוא הוה"י אתוון למפרע וזה מורה על מדת הגבורה ודין וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב נ"ב א') לענין שם ע"ב טורין למפרע ברזא דגבורה. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ג ק"נ ב') תנינא דיצחק וכו' ובג"כ סדורא דאתוון למפרע. וכן בזוה"ק (ח"ב קפ"ו א') ירחא דלכון כסדורא דאתוון אבי"ב וכו' אב"ג כסדרא אבל ירחא שביעאה דילי הוא מסופא דאתוון תש"ר. והוא דחודש תשרי אומרים בר"ה היום הרת עולם היינו כמו שעלה במחשבה לברוא בפועל אחר ששיתף מדת הרחמים למדת הדין שכ"כ התוס' (ר"ה כר"ז.) דאלו ואלו דברי אלהים חיים דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן. ור"ה נקרא בתיקונים (תי' מ"א) יומא תנינא ומדת גבורה נק' אש כמו שנאמר חמה אין לי ויתכן שחודש הזה שהחמה בתקופתה נברא במדה זו מ' גבורה וכ"כ הקדמונים שע"ש כך נקרא תמוז ע"ש האש והחום מלשון הפ' (דניאל ג' י"ט) למזא לאתונא. ובקליפה הוא מדת הקנאה ובקדושה הוא מדת יראה. וזה שא' בס' יצירה המליך אות ח' בראי' וכו' תמוז בשנה דראי' הוא אותיות יראה והוא כשישים האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והוא מדת יצחק פחד יצחק פחד על הקרובים דהיינו שהיה רואה תמיד שהקב"ה עומד עליו ממש. ועל דרך מה שאמרו (ברכות כ"ח:) שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו' ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. מכלל שמורא שמים הוא גם כן שיראה שמלך מלכי המלכים עומד ורואהו ממש ומדתו מדת גבורה בחינת אש כנ"ל וזה האש שורף האש הרע כמו שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' ולא יהיה שריד לבית עשו וכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ולהט אותם היום הבא וגו' וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואיתא בגמרא (נדרים ח:) צדיקים מתרפאין בה שנאמר וזרחה וגו' והרשעים נידונין בה וכו' והיינו דכתיב והיה מדי חודש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו' וכ' בתרי' ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולמה נצרך הראיה ברשעים אך כיון דכתיב יבא כל בשר היינו כשהם בגוף כשיש עוד יצר הרעף ואף שאז יתבטל הרע מהיצר הרע מכל מקום לא יתבטל לגמרי רק דלא יהי' מנוול כמאן דסחי ומטביל מטומאתו. והיינו שהחשק יהיה רק לטוב וכמו"ש בזוהר הקדוש (תולדות קל"ז א' וב') אבל יש חשש שמא ישוב היצר הרע ויתגבר שהרי הנחש נכנס לאדם הראשון לפתותו אף לג"ע אם שהיה גוף קדוש שהיה עם הגוף בג"ע. ועל זה נצרך ויצאו וראו וגו' וע"ד מה שנאמר נגוף ורפא נגוף למצרים ורפוא לישראל כעין שנדרש (בזח"ב ל"ו א') והיינו שעל ידי המכות למצריים נפל פחד ויראה על ישראל כמו שנאמר אשר יגורת מפניהם. וכן כאן כתיב ויצאו וראו וגו' וע"ד מה שנאמר הכרתי גוים נשמו פינותם וגו' אמרתי אך תראו אותי תקחו מוסר וגו' וזה שאמר צדיקים מתרפאין בה על ידי הראיה בהם ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם וגו' (שמעתי ביחוד מתעדנין בה היינו עדן עלאה והוא על ידי שנכנס היראה למעמקי הלב נעשה מזדונות זכיות כמו שאיתא (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שיהיה כזכיות דלית נהורא אלא ההוא דניפק מגו חשוכא ע"כ):
5
ו׳וזה שאמר המליך או ח' דמצינו דאותיות ח' ס' לא הי' בשבטים רק אות ט' היה כתב שבטי ישורון באורים ותומים ואות ח' ביצחק כמ"ש (יומא ע"ג:) דאות ח' מורה על מדת הגבורה והוא היראה והראיה שרואה שממ"ה הקב"ה עומד עליו וזה מדת יצחק כמ"ש (שבת פ"ט:) ומחוי להו יצחק להקב"ה בעיניהו. והוא כמו שאמרנו דבכל מקום אות שנזכר ראשונה בתורה שם הוא שורש האות כמו"ש (ב"ק נ"ה.) באות ט' שמורה לטובה הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה. ואות ח' הראשונה בתורה הוא בתיבת וחושך במאמר ראשון שמאמר ראשון הוא שכל הנעלם מכל רעיון ישת חשך סתרו ומזה נסתעף מעשיהן של רשעים כמו שנ' והיה במחשך מעשיהם (ונת' במא' הקו') ובזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. והיינו דאור הוא אור כי טוב והיפך של האור הוא חושך וההיפך מטוב הוא רע והיינו שכן הי' ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (כמ"ש שבת ע"ז:) והיינו כדי שיהיה טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא. וכן ר"ה דתשרי הם אתוון למפרע שמורה דין מ"מ אמרו (ר"ה י"ח.) ביחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וראש השנה גם כן בכלל העשרה ימים ואדרבה הם ימי רצון לתשובה ובזוהר הקדוש (ח"ב ק"פ ב') ואלין חית וק' וכו' וע"ד בתהלה לדוד בכלהו כתיב ו' וכו' ואף שהרמ"ז ז"ל כתב לגרוס ר' וק' כבר כתב הרב חיד"א ז"ל דעיקר הגי' כמו שהוא לפנינו ח' וק' ואות ק' איתא בזוה"ק (ח"ב קמ"ח ב') אשת זנונים וכו' ואת דילה ק' כו' כגונא דקופא אצל ב"נ וכו' דק' דומה בצורתו לאות ה'. ואות ח' הוא מטעם הנזכר שמורה על מעשיהן של רשעים וב' אותיות ח' ק' נמצאו בשם יצחק אבינו ע"ה וממנו יצא הפסולת עשו שהוא הקליפה ממדת גבורה אש דרציחה. וכן שם זה הצירוף של חודש זה הוה"י אתוון למפרע שהוא גבורה כנ"ל נרמז אצל המן בסופי תיבות וכל זה" איננו" שוה" לי" שהוא מקליפת עמלק וראשית גוים עמלק והיינו שהוא בחינת חושך שנזכר במאמר בראשית מאמר ראשון והוא החשך ממש וקליפה זו רוצה לבלוע הכל להיות הכל בחושך. אבל אצל ישראל על ידי היראה מתקנים החושך שיהיה טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא כנ"ל. שכן אות ק' אצל ישראל מורה על קדושה (כמו"ש שבת ק"ד.) ואות ח' איתא (מנחות כ"ט:) דחטרו להו לגגי' דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם ורומו של עולם היינו למעלה מהתפיסה והוא מדת עתיקא שיתברר אם יהיו חטאיכם כו' שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו כנ"ל והיינו שיהיה מהכל טוב מאוד כזכיות נהורא דנפיק מגו חשוכא. וכן עסק חודש זה לתקן שיהיה ח' חשך טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא. וכן בחודש זה נתנו לוחות הראשונות שהוא עץ החיים חיי עולם ובמתן תורה נאמר לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואחר כך אף שנשברו בחודש זה מכל מקום אמר לו הש"י למשה רבינו יישר כחך ששברת (שבת פ"ז.) והיינו שהש"י רצה שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא שזה היה הכנה להלוחות שניות שנתנו ביום הכפורים שהיה בהן מדרש הלכות ואגדות כמ"ש (שמות רבה פ' מ"ו) הרב חכמה לתקן הרב כעס. וזה עסק חודש זה המליך אות ח' בראי' שע"י ראיה שהוא יראה יתקנו הח' חושך והוא כמו שנאמר והיו עיניך רואות את מורך ואמרנו שפי' שבכל מה שיראה ילמוד מזה לימוד לעבודת הש"י שכל העולם והבריות שבה נבראו באותיות התורה וכמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה וזה שנאמר ראו מי ברא אלה ושם אלהים שהוא שם של מדת הגבורה הוא אותיות מ"י אל"ה (זוה"ק הק' ב' א') והיינו שעל ידי היראה אותיות ראיה יראה מי ברא אלה והוא מדת יצחק דמחוי להו לקוב"ה בעיניהו ועל ידי היראה יתקן שאף מהחושך יהי' נהורא דנפיק מגו חשוכא ויהיה טוב מאוד והח' מורה על חי הוא ברומו של עולם כמו שאמרנו:
6
ז׳בזוה"ק (ח"ג קנ"ט ב') ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הה"ד והיה מדי חודש בחדשו וגו' מדי חודש בחדשו אמאי אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא וכן מדי שבת בשבתו וכו'. וכבר אמרנו דהפירוש בשבתו היינו שבת ו' דו' הבריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה במדת כ"ע עד מלכות כ"ע דאיהו כתר מלכות לאנהרא לסיהרא מעתיקא. ומלשון הזוהר הקדוש נראה שהוקשה לו למה כתיב חודש בחדשו שבת בשבתו דהו"ל לכתוב מדי חודש ושבת וזה שאמר חודש בחדשו אמאי. ומתרץ גם כן בגין חדתותי דסיהרא לאנהרא מן שמשא. דחודש הוא בסי' סיהרא בחדשו בחודש ו' ואות ו' הוא השמש כמו שנאמר כי שמש ומגן ה'. ובשבת מצינו בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחק"ת קדישין. ובר"ח גם כן יש בו התגלות עתיקא וכמו"ש (זח"ג ע"ט ב') אוף הכי בחדתותי סיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא וכו'. והיינו דהו' הוא שמשא הבריח התכון וגו' כנ"ל ואיתא בשם ר"ה גאון ז"ל דו' נקרא ע"ש ווי העמודים וצורתו גם כן כווי העמודים שהוא מחבר תמיד ב' דברים וכן בכל מקום הו' אות החיבור היינו שמחבר בחי' כ"ע עם כתר מלכות והוא שמשא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ר"פ בהעלותך) שמשא דנהיר לכלא וכו' מקצה השמים מוצאו דא הוא שירותא דכלא דאיקרי מקצה השמים והיינו בחי' עתיקא ותקופתו על קצותם דקצה התחתון הוא מ' מלכות וכמו"ש אח"כ כדין ישיש כגבור לרוץ אורח לאנהרא סיהרא והוא כמו שאמרנו וזהו לאנהרא בנהירו דעתיקא לסיהרא. ומטעם זה אומרים בר"ח גם כן קדושת כתב וזה שנאמר יבא כל בשר להשתחות לפני לפני היינו בחינת עתיקא דלפני ה' הוא כמו על ה' למעלה משם הויה והוא מרמז על בחינת עתיקא כמו"ש בזוהר הקדוש (אחרי שם) והיינו שהוא על ד' אותיות הוי' שהם מרמזים על הט' מדות ותגו שעל היוד מורה על כ"ע וכמו"ש בזוהר הקדוש (שם ס"ה ב') קוצא דיוד לעילא רמיזא לאין. ועתיקא סתימא דכל סתימין איקרי אין (זח"ב ס"ד ב') והיינו דכל התחדשות בא ממדת עתיקא וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג ק"ע ב') בא בימים באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. והקדים כאן בזוה"ק הנ"ל חודש לשת כמו בפסוק מדי חודש בחדשו ועדי שבת בשבתו אך למה באמת הקדים הכתוב חודש לשבת הלא קדושת שבת קביעא וקיימא מהשי"ת והוא גדולה במדריגה מקדושת ר"ח. ומכבר אמרנו שהטעם מפני שקדושת החודש הוא מצד האדם וקדושת שבת הוא מהשי"ת ולאדם חביב הקדושה של ראש חודש יותר שבא ביגיעו ע"ד שאמרו (ב"מ ל"ח.) אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו. ומטעם זה מוספין של ר"ח נקרא מקודשין יותר משל שבת כמ"ש (זבחים צ"א.) אך בזוהר הקדוש נמצא ג' פעמים בפ' שלח (קס"ג א') ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמניא כד בעאן כל בני מתיבתא וכו' ואחר כך (שם קס"ד ב') בכל ריש ירחא ושבתי ומועדייא וזמניא כד בעאן כל בני מתיבתא וכו' ואחר כך (שם קס"ח א') בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון בכורין סלקין וכו' ואם לכונה האמורה הוקדם קדושת חודש לשבת הו"ל להקדים גם קדושת מועדים וזמנים לשבת שקדושת המועדים הוא גם כן על ידי ישראל כמ"ש פסחים (קי"ז:) יו"ט דישראל הוא דקבעי לי' דקא מעברי ירחי וקבעי לשני ולמה הכניס הזוהר הקדוש דמצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה החודש הזה לכם וכמ"ש לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה וכו' וזה נאמר קודם מכת בכורות שהיה הכנה לזה והוא מה שמצינו שנכתב בתפילן בפ' קדש כי ביד חזקה הוציאך וגו' וכן בפ' והיה כי יביאך כי בחוזק יד הוציאנו וגו'. וכן בטעם קדושת בכור גם כן כתיב בחוזק יד הוציאנו וגו' וכן בשבת כתיב בלוחות שניות וזכרת כי עבד וגו' ויוציאך ה"א משם ביד חזקה וגו' ולמה נזכר בג' מצות אלו שיציאת מצרים היה בחוזק יד הלא היה די להזכיר יציאת מצרים. אך באמת למה הוצרך החוזק יד והלא השי"ת אף על ידי מלאך גבריאל היה די מה שנשף במחנה סנחריב וכאן במצרים הוצרך החזק יד. אך מפני שהיה הקטרוג אז שהיה ישראל מוקפים בקליפת מצרים כעובר בבטן אמו כש"נ גוי מקרב גוי אלו ואלו ערלים ומגדלי בלורית וכו' (ויקרא רבה פ' כ"ג) ואף אחר כך בקי"ס היה גם כן הקטרוג הזה אלו ואלו (וכמו"ש שמות רבה פ' כ"א) ולזה נצרך החוזק יד. והנה איתא (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכו' אלו תפילין שבראש. והיינו דתפילין הם ככתר על הראש שמורה שישראל קשורים בשורש בהשי"ת בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וממילא ויראו ממך שלא יכול עוד להיות שום קטרוג מה שהאב אוהב את בנו. ולכן כתיב בטעם מצות תפילין כי ביד חזקה. בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים אף שהיו מוקפים בקליפה כעובר בבטן אמו:
7
ח׳וכן במצות קידוש בכורות שהוא גם כן מה שבירר השי"ת הקדושה בישראל שהוא אצלם בתולדה שאצל האו"ה עיקר הזוהמא בבכורות ובישראל בירר השי"ת ששם הקדושה ביותר. וזה הוא גם כן ממה שקשורים בשורש בהשי"ת ולזה הקדים הטעם בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים וגו' אף שהיו כעובר בבטן אמו אף על פי כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו'. וכן מצות שבת דכתיב ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו' שנדרש בזוהר הקדוש (ח"א מ"ח ב') על יום השבת שהוא יום הניח שהשי"ת נותן נייחא מהיצר הרע ומכל רע לכן אמר הטעם וזכרת וגו' ויוציאך ה"א משם ביד חזקה וגו' על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת היינו שהישראל יכול להכניס קדושה בשבת. ובא בג' מצות אלו זכירת מצרים שעל ידי זה שיזכור שאז הוציאנו ה' אף שהיה כעובר בבטן אמו על ידי זה יופיע בלב אור בחינת עתיקא כמו שהיה ביציאת מצרים וג' מצות אלו הם במדת כ"ע שהוא בחינת עתיקא כאמור. ובמכת בכורות אז נתבררו ישראל שהם נקראים בנים למקום ובכורים כמו שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל שלח את בני וגו' הנה אנכי הורג את בנך בכורך. וכמו שאמרנו שבמכה עשירית נתבררו ישראל במדה עשירית מתתא לעילא כ"ע איהו כתר מלכות שישראל קשורים בשורש במאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. והיה ההכנה לזה מצות החודש הזה לכם שניתן החדש לישראל. והוא כמו שאומרים ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם שמצות ראש חודש מועיל לתקן שורש הקלקול מה שהוא בתולדה והיינו עטיו של נחש שהוא מה שמרגיש האדם הנאת עצמו כמ"ש בישי אבי דוד דבי' מפורש קרא שמת בעטיו של נחש (שבת נ"ה:) ואמרנו שהוא מ"ש (ויקרא רבה פ' י"ד) הן בעון חוללתי בעוון מלא (לגי' ילקוט) אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה בו צד אחד מעון וכו' כלום נתכוין אבא ישי וכו והיינו מה שמרגיש הנאת עצמו זהו עטיו של נחש ונקרא על זה בעוון מלא. ועל ידי קדושת ראש חודש דהוא חדתותי דסיהרא דנהיר לה שמשא בנהירו דעתיקא כמו שאמרנו לעיל זה הוא זמן כפרה אף לשורש הפגם עטיו של נחש שהוא בתולדה כמו שנאמר הן בעוון חוללתי וזהו לכל תולדותם. והוא כשיברר השי"ת אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו' כמו"ש (שבת פ"ט:) והיינו שכן היה הבריאה שיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא וכמו שאמר (קידושין ל':) בראתי יצר הרע וכו' וממילא כשלג ילבינו שנעשה כזכיות. וזה שאמר בגמרא (חולין ס':) אמר הקב"ה הביאועלי כפרה על שמיעטתי את הירח וכו' שבשעיר ראש חודש כתיב לחטאת לה' שכביכול השי"ת אומר שהכל היה ממנו שהוא ברא כך היצר הרע שיהיה מיעוט הירח סיהרא בחינת כנסת ישראל שיהיה כ"ד שעי מיכסי סיהרא (כמ"ש ר"ה כ:) דהיינו ברישא חשוכא ואחר כך מתחיל להתנוצץ אור קטן הולך ואור בכל פעם יותר וזה שאמר עלי דייקא. בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאות לכפר בעדם שמדת עתיקא נקרא רצון שהוא רצון הפשוט. ואחר זה מתחיל סדר המדות חו"ב וז' מדות ז' ימי בראשית. וזה שבסוף התפלה אומרים יהי' לרצון אמרי פי וגו' והיינו דבשבת במנחה שיש התגלות מצחא דעתיקא איקרי עת רצון כמ"ש (אד"ר קכ"ט א') והוא דאיתא (חגיגה י"ג:) וקושר כתרים לקונו וכתב התוס' שם שמתפלתן של צדיקים הוא עושה עטרות ומהס"ת הוא במדרש. וכ"ה במפורש בזוהר הקדוש (ח"ר קל"ב א') דמקבל כל צלותין וכו' דעבדא מינייהו עטרה ושוי לי' ברישא דצדיק חי העולמים. והיינו דכ"ע איהו כתר מלכות דכשמקבלין ישראל עול מלכותו נכתר הש"י בכתר וכמו"ש (שמות רבה פ' כ"ג) נכון כסאך מאז מאז ישיר כשאמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד נעשה מלך יושב על הכסא. לכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי על דברי התפלה שיהיו נעשה כתר בראש חי העולמים. והגיון לבי לפניך שהמכוון בלב שרוצים לעשות רצונו של מקום וזה שאמר לפניך והוא בחינת עתיקא. וכמו שאמרנו דלפני ה' מורה כמו על ה' שהוא עתיקא. ה' צורי היינו אני ה' השוכן בתוך בני ישראל כמו"ש (שיר השירים ה' ב') איכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. וגואלי היינו הגאולה מהיצר הרע וכמו"ש (ב"ר פ"' צ"ז) מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום והיאך שייך בכל יום גאולה אך הוא על גאולה מיצר הרע שהוא מלחמה התדירות כמ"ש (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם וכו' ואיתא (סוכה נ"ב:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ולזה צריך גאולה בכל יום. והיינו שהשי"ת שוכן בלב ישראל וכמו"ש המלאך הגואל וכ' הרמב"ן ז"ל שהוא שכינתא. וזה שאמר ותשועת נפשם מיד שונא והיינו מיד היצר הרע ששלמה קראו שונא (כמ"ש סוכה שם) ואמרנו שמה שמשתדל היצר הרע בכל כוחו דוקא להחטיאו היא מטעם שנאה שאם לא כן היה לו לשמוח כשאין שומע לו כמשל הזונה ובן המלך. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' לחמה של תורה ומים הוא גם כן תורה כמ"ש פרש"י (וכ"ה במ"ר וירא נ"ד) והיינו שהיצר הרע רעב לזה על פי דאיתא בסה"ק במה שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי שהרשע על ידי הלימוד נותן עוד כח בקליפה ח"ו והרעבון שלו לזה הוא רק משנאה שעל זה לא נצטוה. ואף על פי כן העצה האכילהו וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו שלבסוף הדברי תורה יועילו להאדם שאף שהוא סובר שיהיה לו יניקה מתורה שלא לשמה מכל מקום לעוללם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה אתה בא לשמה (פסחים נ:) ואיתא (במ"ר איכה פתי' ב') הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב והיינו שהיה בא לשמה (ונתבאר בר"ח כסלו) וכמו שאמרנו במ"ש (תענית ז'.) כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים אם תלמוד הגון וכו' ואי לא הוי כל צמא לכו למים דתלמיד שאינו הגון אף שהרב א"צ ללמדו מכל מקום לו נותן הכתוב עצה לכו למים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה והמאור שבה מחזירו למוטב. וזה שאמר וה' ישלם לך א"ת ישלם לך אלא ישלימנו לך שלא ישיאך עוד לחטוא (כמ"ש פירש"י) וזה שאמר במדרש (ב"ר פ' נ"ד) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע וכו' והיינו גם אויביו כשמתגבר עליו כ"כ שרוצה שיעסוק בתורה ומצות כדי שיהיה לו יניקה ח"ו שאז נקרא אויב כמו שקראו שלמה אם רעב שונאך כנ"ל. מכל מקום ברצות ה' דרכי איש כשמתגלה הרצון גם אויביו ישלים אתו כאמור. וזהו ותשועת נפשם הנפש דייקא מיד שונא השונא הנפש שהוא היצר הרע כאמור. ולכן הקדים הזוהר הקדוש ריש ירחי לשבתות ומועדים וזמנים שהם זכר ליציאת מצרים וההכנה לזה היה החודש הזה לכם כאמור. ואף שכל האמור הוא רק בהיותם מקריבים לפניך וכו' ועכשיו אין לנו מזבח וקרבן. כבר אמרנו במה שאומרים במוספין ואת מוסף פלוני נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצוניך אף שאין לנו מזבח ולא יבנה באותו יום. אך מקודם אומרים מזבח חדש וכו' ושם נעשה וכו' תמידים כסדרם ומוספין כהלכתן והיינו ככתוב בתורה בפועל להקריב הפרים וכבשים וזה כשיהיה מזבח. ואת מוסף יום ראש החודש הזה שאין לנו מזבח ולא קרבן נעשה ונקריב לפניך באהבה על ידי החשק והאהבה שיש לנו להקריב ונשלמה פרים שפתינו. וזה כמצות רצוניך שהרצון אינו דוקא בהפר ושעיר רק העיקר המכוון שאמרו ונעשה רצונו ורצונו של מקום רחמנא לבא בעי (ונת' בפ' לך). וזה הענין שסעודת ראש חודש הוא סעודת מצוה דבשלמא יו"ט יש בו מצות שמחה ואין שמחה אלא בבשר ויין (כמ"ש פסחים ק"ט.) ושבת יש בו מצות עונג אבל בר"ח לא מצינו חיוב סעודה ולמה נקרא סעודת מצוה. אך הוא מטעם זה דכתיב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה"א את מעשיך לשון כבר היינו מראשית המחשבה ורצון היינו בחינת עתיקא רצון העליון וזה מתגלה בראש חודש. דנהיר לסיהרא מנהירו דעתיקא כנ"ל:
8
ט׳בזוה"ק (שלח קנ"ח ב') והימים ימי בכורי ענבים והימים מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי לי' אלא והימים אינון דאשתמודעין כלהו הוי מתחברן בההוא זימנא בההו אילנא דחטא בי' אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו וכו'. מפרש דהימים היינו הז' ימי בראשית שמרמזים על ז' המדות שנקראו גם כן ימים כמו שנאמר כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת ימים (זח"ג צ"ד ב') וכן יום שביעי כנגד מדת מלכות (זוה"ח תולדות) ובמדרש (ויקרא רבה ר"פ י"ט) ב' אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם שנאמר ואהיה אצלו שעשועים יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה וכו' והיינו חכמה ובינה שהם גם כן נקראו ימים. ובגמרא (סנהדרין ע.) אין לך דבר שמביא יללה אלא יין ואמר (שם) לא נברא יין בעוללם אלא לנחם אבלים וכו'. הענין שבאמת השי"ת לא ברא דבר לרע והחושך נברא רק שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא וטבא מגו בישא והיינו כדי שיהיה נעשה מזה עצמו טוב מאוד וזהו מה שאמר לנחם אבלים שהיין שהביא יללה ומחץ מכתו של עולם יתהפך לטוב ויהיה לנחמה. והאריז"ל חשב י"ב צרופי הוי"ה לי"ב חדשי השנה וצירוף חודש זה הוא הוה"י אתוון למפרע היוצא מסופי תיבות וכל זה" איננו" שוה" לי" ולכן כתב דהחודש זה זמן דין דהשם למפרע מרמז על דין. ובחודש זה היה קלקול המרגלים (תענית כ"ט.) וצירוף חודש ניסן יוצא מר"ת "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ אתוון כסדרן מורה שהשפעה כסדר מאות י' שהוא בחינת חכמה והיינו מאמר יהי אור שכנגד חכמה וה' פעמים אורה כתיב בו כנגד חמשה חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ' ג') והוא נק' אילנא דחיי וכמ"ש (סא"ר רפ"א) ואין עץ החיים אלא תורה. ואתוון למפרע היינו שמתחיל מה' תתאה שהוא מ' מלכות והוא אילנא דמותא (שם קנ"ה ב'). והוא דכתיב ונוגה לו סביב היינו קליפת נוגה וכתיב סביב רשעים יתהלכון דרגלי' יורדת מותץ דמדת מלכות מורה שיכירו כח מלכותו על ידי בחירה מצידם אבל יש יצר הרע המסית לרע גם כן וישראל בוחר בטובה ומקבלין עול מלכותו. וזה תכלית מעשה שמים וגפן אלו ישראל כמו שנאמר גפן ממצרים תסיע וכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל וכתיב מדוע קויתי לעשות ענבים וגו' דכנסת ישראל נקרא גפן ויין לרמז לתקן הקלקול. והוא על דרך מה שא' (יומא ע"ו:) זכה משמחו דכתיב ויין ישמח לבב אנוש. והיצר הרע גם כן נקרא ע"ש יין כמו"ש (סוטה ז'.) הרבה יין עושה ובזוהר הקדוש (ח"א ר"ב א') דהא יצר הרע לא שריא אלא באתר דאשתכח חדוה דחמרא וכו' והוא ע"ד מ"ש (זח"ב קמ"ח ב') אשת זנונים אזלא בתר רזא דאשת חיל כגונא דקופא דאזלא בתר ב"נ וכו' וחודש זה נברא בצירוף אתוון למפרע שיש בו גם כן כל שם הוי"ה שמורה על ט' המדות ותגו של י' המורה לכ"ע (כמו"ש בזוהר הקדוש בכ"מ) רק שמתחיל מה' תתאה שהוא מ' מלכות שיהיה כ"ע איהו כתר מלכות היינו מה' תתאה עד הי' ותגו שרומז לכ"ע דמלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא מטלא דעתיקא טל שעתיד להחיות בו את המתים כמ"ש (חגיגה י"ב:) והוא מ"ש (ת"ז תי' י"ט ועוד) כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו (ובגמרא (כתובות קי"א:) הגי' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו כמו שנאמר כי טל אורות טלך) והיינו טל תורה שבעל פה כמו שנאמר תזל כטל אמרתי. וזה מה שאמר לא נברא יין אלא לנחם אבלים שנברא כדי שיהיה נעשה מזה טוב מאוד וכמו שנדרש (ב"ר פ' ט') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד על היצר הרע ועל כל היפך הטוב שיהיה טוב מאוד. וזה שנאמר והימים ימי בכורי ענבים שהזמן בחודש זה לתקן ענבים אלו שיהיה הכל טוב מאוד ולתקן מ' מלכות שהוא אילנא דמותא כנ"ל עד היו"ד וקוצא דיו"ד דלעילא שהם כל עשר ס' כאמור. וזה שאמר בזוהר הקדוש והימים אינון דאשתמודען דהם עשר ימים עשר מדות שהאציל השי"ת לבריאת עולם כלהו הוי מתחברן מכתר מלכות עד כ"ע לתקן הענבים שהביא יללה כנ"ל שיהיה לטובה. וכן בחודש זה נשלחו המרגלים לראות הארץ היינו שכינתא אתקרי ארץ דקוב"ה (זח"ג רמ"ג ב') והוא מדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. ותורה שבעל פה הוא משרש טלא דעתיקא כמו שנאמר תזל כטל אמרתי:
9
י׳וזה שאמר בס' יצירה המליך אות ח' וכו' ותמוז בשנה דאיתא (מנחות כ"ט:) חטרי לי' לגגי' דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם. וכבר אמרנו שרומו של עולם מרמז על שהוא למעלה מההשגה היינו שהחיים צפון וגנוז. וזה שאמר בזוהר הקדוש (שלח הנז') היש בה עץ אם אין וכו' ודא בעיתו בקדמותא למנדע דא דכתיב היש ה' בקרבנו בקרבנו דייקא או אם אין. וכפי זה אין הוא מדרגה הגבוה וכמ"ש (זח"ב ס"ד ב') עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין ובין ז"א שהוא העץ. ואם כן סותר לפשוטו דנשלחו אם יש בה עץ אז הוא טוב לעלות לארץ ישראל. ולפי רמז הזוהר הקדוש אדרבה אם אין הוא טוב יותר שהוא ממדה גבוה עתי"ק. אך לפי האמור עץ החיים היינו חכמה שיש בו כבר איזה תפיסה וכמו בדברות ראשונות שהי' מסט' דעץ החיים תורה שבכתב. ולאחר הקלקול הוצרכו לרב חכמה לתקן הרב כעס הוא התורה שבעל פה ע"ד מה שאיתא (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו לא נתנה להם אלא ה' חומשי תורה וכו'. ואז הוצרכו לדברות אחרונות לוחות שניים שיש בהן מדרש הלכות ואגדות כמ"ש (שמות רבה פ' מ"ו) והוא תורה שבעל פה מדת מלכות והוא משרש טלא דעתיקא וכמו שאמרנו וזה שנאמר אם אין היינו שכל הנעלם מכל רעיון שהוא עתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין:
10
י״אובגמ' (סנהדרין שם) אל תרא יין כי יתאדם שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה ומלבין פניהם לעולם הבא ומה ענין הלבנת פנים לעולם הבא. אך כתיב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם והיינו שיעמדו ויחיו לעולם הבא ותכסוס בושה ומכל מקום קראום הכתוב ישני אדמת עפר שיהיו כישנים ויקוצו משנתם רק דודאי או"ה ששורשם רע והם אדומים בשרש מהם לא יושאר שורש וענף וכמו שאמרנו דעשו הוא אש של החמה שהיא אדומה וכמ"ש (ב"ב פ"ד.) ש"מ האי שמשא סומקתי הוא וכמו"ש (ב"ר פ' ס"ג) הוא אדום ותבשילו אדום וכו' לבושיו אדומים ומש"ה או"ה מונין לחמה (כמ"ש שמות רבה פ' ט"ו) וכנגדו בקדושה יעקב שנקרא שמש כמו שנאמר והנה השמש וגו' ובמדרש (ב"ר פ' ס"ח) בא השמש אתא שמשא וכו' מי גילה לו ששמי שמש רק הוא בחינת האור של השמש ולא האש. ושופרי' דרבי יוחנן שהוא מעין שופרי' דיעקב אבינו הוא גם כן אדום וכמו"ש (ב"מ פ"ד.) נייתי כסא דכספא וכו' וניהדר לי' כלילא דוורדא סומקא לפומי' וכו'. ולעתיד כתיב ולא יהיה שריד לבית עשו. והיין הוא שורש היצר הרע כנ"ל ושורש היצר הרע בעצם הוא באו"ה כמו"ש (סוכה נ"ב.) משה קראו ערל אך על ידי מציאות הרע שבאו"ה נכנס מזה השאור שבעיסה גם ללב ישראל. ויש מישראל המנצחים ליצר הרע ונעשה על ידי זה בחינת טוב מאוד. ויש שאין מנצחים אותו ח"ו והיין מאדים פניהם בעולם הזה היינו באש של החמה שורש קליפת עשו. ועל זה אמר אל תרא יין כי יתאדם שמאדים פניהן של רשעים בעולם הזה. וכתיב ואשם לא תכבה וגו' שיענשו תמיד משמע שנותנין להם חיות כדי להענש (וכמו"ש ר"ה י"ז.) ומשום זה נקראים ישני אדמת עפר ויקיצו משנתם ויהיו לחרפות ודראון עולם שיהיה להם בושה. וזה שאמר שמלבין פניהם לעולם הבא על ידי יצר הרע שהוא יין שנצחם. וע"ד מה שנאמר אך תראי אויבתי וגו' תכסך בושה. ועל זה אמר והימים ימי בכורי ענבים לתקן הרע שבענבים שהוא היצר הרע שהעסק בחודש זה להכניס דברי תורה בלב לתקן החושך שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ולתקן מדת מלכות אילנא דמותא עד יו"ד וקוצו דיו"ד שכולל כל עשר ימים עשר מדות שיהיה טל תורה מחייהו ויהיה נעשה מהכל טוב מאוד:
11
י״בבספר יצירה המליך אות ח' בראיה וכו' ותמוז בשנה ויד ימין בנפש וכו' כן הוא גירסת האריז"ל וגי' הגאונים המליך אות ח' בשיחה וכו' והמסס בנפש. ובודאי שניהם אמת שדברי הגאונים הם דברי קלה וגי' האריז"ל בודאי גם כן אמת. והענין הוא שבשעת הבריאה נברא החודש באות זה ובכח זה ואבר זה. והיינו קודם הקלקול כמו שעשה הא' את האדם ישר. ואחר הקלקול מהס"ת יש לו גם כן שייכות חודש זה לאות זה. והנה בזמן בחודש זה היה ראוי שיוריד משה לוחות הראשונות והיה התיקון האמיתי כמו שנאמר אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה'.) ומהס"ת היה מתבטל המה"מ והיצר הרע שהוא אחד (כמ"ש ב"ב ט"ז.) וכמו שאמרנו במה שאמר אהרן חג לה' מחר שהי' בטוח שירד משה עם לוחות ראשונות וישובו כל ישראל בתשובה ויהי' חג לה' יום שנתנו בו לוחות ראשונות. ואחר הקלקול נשברו הלוחות ועל ידי זה זכו ללוחות שניות שיש בהם מדרש הלכות ואגדות כמ"ש (שמות רבה פ' מ"ו) שהוא הרב חכמה לתקן בו הרב כעס וכמו"ש (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו כו' לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו'. והנה קודם הקלקול שהיה ראוי לקבל בו לוחות ראשונות נברא החודש זה בכח הראי' שזה עיקר הדברי תורה שיאיר מאמר אנכי ה' אלהיך בלב. וכמו שא' (שיר השירים פ' ישקני) שבדיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם. וכל התרי"ג מצות נקראים תרי"ג זיני עיטא (זח"ב פ"ב ב') שהם עצות איך להאיר בלב מאמר אנכי לידע שיש בורא ומנהיג. והאבר המיוחד לחודש זה הוא יד ימין בנפש דב' אלפים תורה התחיל מאברהם אבינו ע"ה והוא היה הראשון שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה כמ"ש (יומא כ"ח:) ואברהם מדתו חסד כמו שנאמר חסד לאברהם וחסד דרועא ימינא וזהו יד ימין בנפש. וכן תחלת הבריאה בהבראם באברהם (ב"ר פ' י"ב) וכתיב עולם חסד יבנה. וז' ימי בראשית כנגד ז' מדות ויום ראשון כנגד מ' חסד ובו נברא האור וה' פעמים אורה כתיב במאמר יהי אור כנגד ה' חומשי תורה (ב"ר פ' ג'). ואחר הקלקול שאדרבה נשתברה בו הלוחות ושרף אפוסטמוס את התורה אך על ידי זה זכו אחר כך לתורה שבעל פה שהוא גם כן בחינת אור וראיה ע"ד מה שנאמר כי אשב בחושך ה' אור לי שיאיר אור הוי"ה מתוך החושך דוקא דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא והיינו שיראה שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו ועל ידי זה מיד יגיע אליו היראה (כמ"ש ריש או"ח) והוא על דרך שא' (ברכות כ"ח:) למדנו אורחות חיים וכו' שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. והיינו שיראה כאלו אחד בשר ודם עומד לפניו. ותלמידיו אמרו לו שהלא יש מדרגה גבוה מזה שיראה שמלך מלכי המלכים עומד עליו וכו' ועל ידי זה יפול עליו פחד ה' וזהו כח בחינת תורה שבעל פה מלכות פה וכו' שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה' ב') וזהו גם כן כח ראי' אותיות ירא"ה וזהו טעם גי' האריז"ל. וגי' הגאונים אות ח' בשיחה שיחה בחינת תורה שבעל פה מלכות פה תורה שבעל פה דברי אשר שמתי בפיך וכן איתא (עירובין נ"ד.) שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה. ותפלה גם כן נקרא שיחה כמו שא' (ברכות כ"ו:) אין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני וגו' ולפני ה' ישפוך שיחו. ותורה שבכתב כתיב הקל קול יעקב ואמרנו שהקל ראשון קל ה' היינו שיחה בחינת תורה שבעל פה ותפלה כאמור. הקול שני קל ו' אות ו' דדא אקרי אות אמת (כמ"ש זח"ג ר"פ ויקרא) ואמת זו תורה (ברכו ה:) ושם (נ"ח.) והתפארת זו ממן תורה שהוא תורה שבכתב וזה שא' אות ח' בשיחה:
12
י״גומה שאמרו והמסס בנפש על פי מה שא' בגמרא (שם ס"א:) קורקבן טוחן והוא בעוף והמסס בבהמה וכן באדם ומרמז שיהיה האכילה בקדושה שכן תחלת הבריאה האלהים עשה את האדם ישר שיהיה האכילה בקדושה לולי קלקול הנחש שהיה ראשונה באכילה. וכן אם היו ישראל זוכין בחודש זה לקבלת לוחות ראשונות היה הכל נתקן כמו קודם קלקול הנחש שהרי הי' מתבטל יצר הרע ומה"מ כאמור. ואף שהיה עוד מציאות לאו"ה בעולם שהרי ו' אלפי שנה העולם הזה והיה צריך גם כן להתנהג על ידי בחירה. אך כבר אמרנו שאף לולי הקלקול גם כן היה בחירה אך אז לא היה ערבוב טוב ורע יחד רק היה אומה ישראלית והם היו רק טוב והיו מקבלי התורה אדם הראשון וזרעו זרע ישראל היו מלמדים כל התורה כולה לכל העולם כמו אברהם אבינו ע"ה שרצה ללמד לכל העולם. והאו"ה היו על ידי שהנחש היה מסית אחד מזרעו של אדם הראשון לחטא ומזה היה הקליפה והערלה והם היו משועבדים ועבדים לישראל כמו שיהיה לעתיד דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם והם האו"ה היו סובלים גלות הד' מלכיות עד שהיו מתתקנים וזה הפירוש שנאמר אחר הקלקול והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם. אך כיון שקלקל אדם הראשון תיכף ביום שנברא ונעשה משוך בערלתו (כמש"ש ל"ט:) וכך נולדים כל זרעו ונעשה ערבוב טוב ורע. ואם זכו ישראל בחודש זה ללוחות ראשונות שעל זה נאמר אני אמרתי אלהים אתם היו ישראל כולם ממלכת כהנים כמו לעתיד ואתם כהני ה' תקראו והאו"ה היו המשועבדים והסובלים כל הגליות ואצלם הי' נשאר החושך הוא המה"מ המחשיך עיניהם של בריות (תנחו' וישב ד') ותהו ובהו מעשיהן של רשעים וד' מלכיות וכמו שהיה ראוי אם לא היה קלקול הנחש. לכן הזמן בחודש זה לתקן כל הקלקול של הנחש מתחלה על ידי לוחות ראשונות ואחר כך אחר שבירת הלוחות על ידי כח תורה שבעל פה כנ"ל. וזה שאמר אות ח' בשיחה והמסם בנפש לכו לחמו בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב ולהאור והראיה והיראה והכל עולה למכוון אחד. ולב' הנסחאות נברא חודש זה באות ח' והענין דאיתא (שבת ק"ד.) אלף בית אלף בינה היינו ד"ת להבין דבר מתוך דבר. ג' ד' גמול דלים לבד מפשוטו דמיירי בצדקה קאי גם על דברי תורה לעשירי תורה שיכניסו דברי תורה בלב תלמידים. וכמו שדרשו (תמורה ט"ז.) רש ואיש תככים נפגשו וכו' בשעה שתלמיד הולך אצל רבו וכו' ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' מי שעשאו חכם לזה וכו'. ה' ו' זה שמו של הקב"ה והיינו זיווג קוב"ה ושכינתי'. ז"ח ט"י כ"ל ואם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך והיינו אכילה בקדושה וחן אותך היינו חנינה בדרי תורה גבוהים שאינו ראוי לזה לפי הכנתו לבד וכמו שנאמר מאיר עיני שניהם ה' (וכמש"ש בתמורה) ויטיב לך. הט' נדרש על האור כי טוב הוא אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה כמ"ש (תנחו' נח ג') ונותן לך ירושה היינו שכל זרעו יהיה להם חלק בדברי תורה וקושר לך כתר לעולם הבא. כענין מ"ש (יומא ע"ב:) על הזיר של מזבח זכה אהרן ונטלו היינו שכל זרעו יש להם קדושת כהונה בשורש אף אם לא יהיה ראוי אם לא שיחלל קדו' כהונה כמו כל זרע יעקב שנקרא ישראל אף אם ירבה לפשוע מכל מקום אף על פי שחטא ישראל הוא כמ"ש (סנהדרין מ"ד.) וכן כתר מלכות שזכה דוד ונטלו לכל זרעו (כמו"ש שם) ושל ארון עדיין מונח הוא. והיינו שישראל זכו במדבר במתן תורה שכל זרעם יש להם חלק בתורה וכמו שנאמר מורשה קהלת יעקב ואף ע"ה שנקראו בית יעקב יש לו גם כן חלק בתורה וזה שדרש י' ירושה. והכ' כתר לעולם הבא היינו שקשורים בשרש וכאן דרשו האו ח' חנן כענין שנאמר וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון (ברכות ז:) והיינו על אור תורה שבעל פה שזכו ישראל במדבר להם ולזרעם. ובגמרא (מנחות כ"ט:) חטרי' לי' לגגי' דח' כלומר חי הוא ברומו של עולם דאות ח' הוא לשון חיים ועיקר החיים הוא אצל השי"ת שנקרא חי העולמים וזה שאמר ברומו של עולם למעלה מתפיסה. וזה ענין שנברא חודש זה באות ח' אם היו זוכין ללוחות ראשונות היו זוכין לדברי תורה בחינת תורה שבכתב שהוא שורש החיים והיה להם תפיסה במאמר יהי אור שבו ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש בב"ר) וזה נקרא סתם חיים כמו שנאמר נתתי לפניך את החיים וגו'. ואף אחר הקלקול שבחודש זה נשברו הלוחות ואחר כך בעוה"ר נשרפה התורה. מכל מקום על ידי כן זכו להרב חכמה אור תורה שבעל פה והאות ח' מורה על חנן שהשי"ת חונן אף לאינו הגון מטלא דעתיקא טל שעתיד בו הקב"ה להחיות המכים (כמו"ש (שבת פ"ח:) והוא טלא דעתיקא טל תורה שבעל פה דכתיב תזל כטל אמרתי ולב' הנסחאות נברא חודש זה באות ח' רק לגי' האריז"ל מורה ח' חיים ואחר הקלקול כלומר חי הוא ברומו של עולם. ולגי' הגאונים מורה אות ח' חנן על שיחה בעסק תורה שבעל פה ותפלה. והזמן בחודש זה לתקן האכילה שיהיה בקדושה לתקן כל פגם הנחש ויהיה האכילה בחינת דברי תורה החכמה תחיה בעליה לכו לחמו בלחמי. ולזכות להאור שנברא ביום ראשון חסד לאברהם דרועא ימינא והוא יד ימין בנפש והמסס בנפש ראי"ה ירא"ה ושיחה לתקן על ידי תורה שבעל פה ושיחה זו תפלה וזה קדושת חודש זה:
13