פרי צדיק, וילך ושבת תשובהPeri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah
א׳וילך משה וידבר וגו' הנה לא מצינו לשון כזה בכל התורה. וגם בזוה"ק הקשה לאן הלך. אך הענין ע"פ שא' (שבת קנ"ב.) ע"פ כי הולך האדם אל בית עולמו מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור וכו'. והיינו שכל צדיק יש לו עולם בפ"ע (וכ"כ במ"ר פקודי פ' נ"ב עולם בעצמו) וזהו תכליתו בעוה"ז וכל ימי האדם בעוה"ז נקרא הולך. וזה ההבדל בין מלאך לאדם כמו שנא' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דמלאך נקרא עומד שעומד תמיד במדרגה אחת משא"כ האדם צריך להיות הולך במעלה תמיד ממדרגה למדרגה עד שמשלים עצמו ומגיע אל בית עולמו. וזה שא' וילך משה דמשה רבינו ע"ה הי' הולך תמיד במעלה ממדרגה למדרגה וההליכה אחרונה שנא' בפ' זו הי' עד שבא אל מדרגה זו שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא היינו דכל שלא יוכל עוד לצאת לנפול ממדרגתו עי"ז לא יוכל לבוא עוד למדרגה למעלה הימנו ג"כ. וכמו שנא' כי שבע יפול צדיק וקם היינו ע"ד שא' (מכות ז':) בירידה שהוא צורך עלי' והיינו שע"י הירידה ח"ו עי"ז מתגבר עוד בחילא יתיר. וזהו כי שבע יפול צדיק עי"ז וקם ואף אז הוא ג"כ נקרא הולך כיון שהוא צורך עלי'. אבל כל שלא יוכל לצאת עוד לא יוכל לבוא ג"כ וזה מדרגה האחרונה. וזה שאמר כאן וילך משה שכאן נכתב ההליכה האחרונה וכל הפרשיות מכאן עד סוף התורה שנאמרו הי' ביום זה ע"י ההליכה האחרונה. וכן צריך כל אדם להיות הולך תמיד כנ"ל:
1
ב׳וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל במד"ת פ' זו זה שאמר הכ' הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת מעצות עולה תר"ו ושבע מצות ב"נ תרי"ג. להבין שייכות פסוק זה והרמז לכאן. אך לכאורה תיבות הדברים האלה דקאי על מה שנא' אח"כ מיותר דהול"ל וילך משה וידבר אליהם או ויאמר אליהם וזה הוקשה להמדרש. לכן מפרש וידבר את הדברים האלה על תרי"ג מצות שבתושב"כ עם התושבע"פ הכלול בו שזה מסר משרע"ה ליהושע ויהושע חילק לכל שבט ולכל משפחה התושבע"פ ששייכים לכל אחד לשורש נשמתו. וע"ז א' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא. והיינו שאף שבחי' תושבע"פ הוא לתקן הרוב כעס כמו שנא' כי ברוב חכמה רוב כעס (כמו שנת' כ"פ) אבל זה הי' נצרך אף בלא הרוב כעס שיהי' כל אחד מישראל משיג חלקו בתושבע"פ מתוך תושב"כ. וזה מסר משה רבינו אז לכל ישראל. וזה שנא' וידבר את הדברים האלה וידבר הוא לשון עזה לשון של תורה (מכות י"א.) את הדברים האלה פי' שיהי' מפורש לעין התושבע"פ שכלול בו. וזה לשון ויאמר דכתיב אח"כ אמירה בחשאי (זח"א רל"ד ב') כד"א ואמרת בלבבך. וזה שא' במדרש זה שאמר הכ' הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת ורש"י פי' שלישים תורה נביאים וכתובים אבל ע"ז לא יתכן רמז מעצות רק על מצות. אך דעת פירש"י (פ' תשא) זה רוח הקודש והרמב"ן ז"ל (ב"ב דף י"ב) כתב דתושבע"פ בא ע"י רוח הקודש וע"ז אמרו חכם עדיף מנביא. וזה שמרמז נביאים היינו ספר יהושע שערכה של א"י הוא היינו שורש תושבע"פ שהוא חכמה וכמו"ש (קידושין מ"ט.) עשרה קבין חכמה ירדה לעולם תשעה נטלה א"י וכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ובמדרש (בר"ר פ' ט"ז) וזהב הארץ ההוא טוב מלמד שאין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י. וכתובים בו משלי שכתב שלמה המלך ע"ה שלו נגלה כל החכמה תתאה. וזה שנא' הלא כתבתי לך שלישים במעצות שמרמז לתרי"ג מצות ודעת לבחי' תושבע"פ כאמור. וכתיב הלא כתבתי לך אף דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב (כמ"ש גיטין ס':) נראה מזה ג"כ שהמכוון על תושבע"פ שכלול בתושב"כ וזה בכלל מעצות שמרמז תרי"ג מצות שהוא תושב"כ. וכן כאן את הדברים האלה היינו תושבע"פ המרומז ונכלל בתושב"כ כמו שקבל משה רבינו. ובגמ' (מגילה ז'.) הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רביעים וכו' שם דרשו לפסוק זה על מחיית עמלק ומה שייכות לפי"ז לרמז מעצות שמרמז לתרי"ג מצות. אך מתחלה כתב שם במשלי הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי דברי חכמים היינו בחי' תושבע"פ וזה לדעת"י דייקא שהוא דעת כנ"ל. כי נעים כי תשמרם בבטנך נעים ג"כ מרמז לתושבע"פ ע"ד שנא' ובחדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. יקר מרמז ג"כ על תושבע"פ כמו שנדרש (מ"ר חקת) כל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחבריו (ונת' במ"א) כי תשמרם בבטנך שע"י תושבע"פ יוכלו לתקן פגם וקלקול הנחש שהי' שורשו וראשיתו בתאות אכילה. וזה שנא' יכונו יחדו על שפתיך שפתי"ך דייקא. ואח"כ כתיב הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת דקאי על תושבע"פ כמו שאמרנו. ולתקן שורש הפגם של הנחש הוא רק ע"י מחיית עמלק שהוא ראשית דקליפה ואז יבוער הרע מכל וכל. וע"ז אמרו דכתיב הלא כתבתי לך שלישים היינו בתורה נביאים וכתובים לפי מה שמצאו מקרא ודרשו דחשבו הב' פעמים מחיית עמלק שבתורה לאחד. ושבת הזמן לתקן שורש הפגם שהוא זמן תורה (ונת' כ"פ) וכן ת"ח דמשתדלי באורייתא אינון שבתות (זח"ג כ"ט ב') יכולים לתקן שורש הפגם שבאכילה ע"י ד"ת:
2
ג׳ואח"כ מייתי בתנחומא וכן הוא אומר כרם הי' לידידי כרם זו ישראל וכו' ויסקלהו ביצחק וכו' ויטעהו שורק הוא יעקב שכל הנטיעות שיצאו ממנו הוא טובות ונחמדות כשורק זה שכולו טוב וזה כולו זרע אמת שור"ק גימ' תר"ו וז' מצות ב"נ הרי תרי"ג. שייכות רמז פסוק זה לכאן הוא ג"כ לענין שאמרנו שדקדק וכתב טובות ונחמדות לשון נקבה ובשורק שכולו טוב לשון זכר. אך יעקב אע"ה בעצמו הי' נקרא שור"ק שהי' מרכבה לשם הוי"ה והוא בחי' תושב"כ כמו שא' (זח"ב ס' א') קוב"ה תורה איקרי ומרמז לתרי"ג מצות וזרעו כנס"י בחי' מלכות פה תושבע"פ. וזה שאמר שכל הנטיעות שיצאו ממנו טובות היינו אור כי טוב בחי' תושבע"פ שהוא מטלא דעתיקא שמרומז בקוצו של יוד והוא אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (כמ"ש תנחו' נח ג') ונחמדות ג"כ מרמז על תושבע"פ כמו שמצינו במד' (תהילים י״ט:ח׳ ועוד) דדרש הששה פסוקים של תורת ה' תמימה וגו' נגד ששה סדרי משנה והם כנגד ו' המדות שכלולים בתושב"כ. ואח"כ כתיב הנחמדים מזהב וגו' ומתוקים וגו' והוא נגד מ' מלכות פה תושבע"פ ולכן אמר טובות ונחמדות בלשון נקבה. ואח"כ כשורק זה שכולו טוב נגד יעקב אבינו בעצמו שנולד בלא יצה"ר כאדה"ר קודם הקלקול וזהו כולו זרע אמת שבאמת אף זרעו שהוא כנס"י ג"כ זרע אמת שפת אמת תכון לעד. וכן כאן את הדברים האלה מרמז לתושבע"פ הכלול בתושב"כ כאמור וזה השייכות רמז פסוק זה לכאן:
3
ד׳עוד במד"ת הנ"ל כתיב ה' בחכמה יסד ארץ ואין חכמה אלא תורה ומה שמה אמון שנא' ואהי' אצלו אמון ולא נקראת תורה עד שנתנה בסיני וכו' וכתוב בה יום יום שנא' ואהי' שעשועים יום יום ואין יום פחות מאלף שנים וכו' ושייכות פסוק זה לכאן הוא ע"פ שא' (ויק"ר פ' י"ט) דיליף מינה שהתורה קדמה שני אלפים לבריאת העולם וכו' והיינו דשבעת ימי בראשית כל אחד כלול מאלף והם ז' אלפי שנה שבסוף אלף הששי יבוא משיח כמו שהי' סמוך לכניסת שבת שמצא עולמו חן בעיני השי"ת (כמ"ש בר"ר פ' י"ט) ויהי' הכנה לאלף השביעי יום שכולו שבת. והנה התורה קודם בריאת העולם לא היתה שמה תורה שלא הי' עוד למי להורות עד מ"ת (כמו שנת' במק"א) רק היתה כלי אומנתו של הקב"ה ושעשועים שלו. ולכאורה הי' די שיקדים התורה שעה אחת קודם בריאת העולם ולמה שני אלפים שנה. אך כמו דז' המדות שכנגד הז' ימי בראשית נקראים ימים כן הג' ראשונות נקראו ג"כ ימים והם היו קודם הבריאה והב' ימים קודם שהוא יום ו' וז' הי' כנגד מ' חכמה ובינה וביום ו' שקודם לו שהוא כנגד מדת חכמה הי' הכנה לבריאת העולם שיתקיים ע"י החכמה שהוא התורה כמו שיקבלו אח"כ במ"ת. והיינו שאדה"ר יהי' בג"ע ששם הי' העץ החיים שהוא תורה (כמ"ש ריש סא"ר) וכל עצי הגן היו מרמזים לתרי"ג מצות כמו שנא' לעבדה ולשמרה. ואי' (זח"א כ"ז א' ועוד) לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דל"ת. וההכנה זו הי' ב' ימים קודם הבריאה שהוא כנגד מ' חכמה ואח"כ שבת כנגד מ' בינה שמורה על תשובה כמו שנא' ולבבו יבין ושב. ויום השבת מיוחד לזה כמו שנא' אז טוב להודות לה' שכל מי שמודה ועוזב ניצול מדינה של גיהנם (כמ"ש פרדר"א פ' י"ט) וזאת היתה הכנה שאם יקלקל האדם יהי' לו תקנה ע"י תשובה. וזה שא' (פסחים נ"ד.) שתשובה קדמה לעולם. והיינו שקדמה אלף שנה שהוא יום אחד מדת בינה והתורה קדמה אלפים שנה היינו מדת חכמה שהי' הכנה שיהי' אדה"ר כמו שנברא האדם ישר והי' אוכל מעץ החיים. ובינה הוא בחי' תושבע"פ של משה רבינו שהי' כלול בתושב"כ שהוא מבין דבר מתוך דבר היינו מחכמה עליונה. וזה שאמר בריש הפרשה את הדברים האלה אל כל ישראל להופיע בהם כח להשיג התושבע"פ וכמו שאמרנו. וע"י התושבע"פ יוכלו לתקן הרב כעס אם יקלקל האדם ולזה מיוחד יום השבת שמיוחד לתשובה והוא ג"כ ע"י התורה וכמו שא' (זח"א ר"ב א') דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. וזה שא' שקדמה תורה אלפים שנה לבריאת העולם והוא ההכנה לבריאת אדה"ר וכאמור:
4
ה׳ואמר אח"כ במד"ת הנ"ל במה היתה כתובה קודם שנתנה וכו' היתה כתובה על זרועו של הקב"ה ועל כן יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה וכו' ובמעשים טובים וכו'. יש להבין לשון ועל כן יבין מה זה טעם מה שהיתה כתובה על זרועו של הקב"ה. אך הענין דאי' (ברכות ו'.) בימינו זו תורה וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין וכו' ואי' (זח"ג רס"ט א') ואין עוז אלא תורה. והיינו שבאמת מה שנקרא ימינו זו תורה היינו לאחר מ"ת דכתיב מימינו אש דת למו. וכן מה שנקרא זרוע עוזו אלו תפילין ג"כ מצד ישראל שמקבלין מלכותו ויחודו ואחדותו בתפילין ש"ר שהוא כלל התורה. וזה נותן עוז כביכול להקב"ה ע"ד שנא' תנו עוז לאלהים. אבל קודם שנתנה תורה היתה כתובה על זרועו ולא הי' אז בימינו דוקא. וכן נדרש בגמ' (זבחים קט"ז א') ה' עוז לעמו יתן על מתן תורה והיינו דאז היתה התורה כלי אומנתו ושעשועים שלו ולא הי' נקראת תורה כמו שא' במד' לעיל. וע"ז אמר ועל כן צריך וכו' היינו להמשיך האור מהג' ראשונות. וזה שא' יבין שמרמז לבינה וישכיל לחכמה בדעתו זה בחי' דעת והיינו חו"ב שקדמו לבריאת העולם (כמו שנת' במא' הקודם). והאור כי טוב שהוא אור הראשון שהוא קוצו של יוד דלעילא והוא הדעת פנימיות מכ"ע ועי"ז להגות בתורה יומם ולילה היינו שאף בלילה בשינה יזכה לד"ת. וזהו עיקר בחי' תושבע"פ כמו שלמה המע"ה שזכה לכל חכמה תתאה חכמת שלמה בחלום הלילה. והוא ע"י שיהי' קשור בשורש ויהגה תמיד ביום בד"ת עי"ז יזכה לתושבע"פ בלילה אף בשינה. ואמר ובמעשים טובים שמי שלא זכה לתורה להגות בה יומם ולילה יזכה ע"י מעשים טובים ג"כ לג' ראשונות וכמו שנא' ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם (כמ"ש ברכות י"ז. לגי' ע"י) יראת ה' היינו תשובה (כשנ"ת כ"פ) והיינו בינה שהוא תשובה כאמור. שכל מרמז לחכמה טוב היינו אור כי טוב שהוא אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (מד"ת פ' נח) והוא דעת פנימיות מכ"ע. וזה שמביא המד' אח"כ הפ' כי קרוב אליך וגו' בפיך ובלבבך לעשותו בלבבך היינו בינה לבא לעשותו ע"י מעשים טובים כאמור. וכל זה הוא לבאר מה שנא' את הדברים האלה דקאי על תושבע"פ הכלולה בתושב"כ כמו שקבל משה רבינו וזה הכח מסר לישראל:
5
ו׳ומסיק במד"ת ואם לא למד כל צרכו יעשה מעשיו באמונה אמר אליהו וכו' אמר לו בינה ודעת שנתנו לי מן השמים וכו' וכתיב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו וכו' ואחרית דבר יראת ה' ועושין באמונה וכו' וראוי לחיי עוה"ב. להבין שייכות זה לכאן הוא ע"פ שא' במדרש ר"פ זו אין וילך אלא לשון תוכחה שנא' לכו חזו מפעלות ה'. וצריך להבין איך נרמז בפ' זה ענין תוכחה. אך הענין ע"פ שא' בגמ' (תמיד כ"ח.) איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' יאהב את התוכחות שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם טובה וברכה באין לעולם וההיפך מסתלקת וכו' וי"א יחזיק באמונה יתירה וכו'. חשב כאן ג' דברים נחת רוח טובה וברכה. והם גם בקדושות שבת נחת רוח דאי' (בר"ר פ' ט') אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. וכן אי' (שם פ' י') ומה נברא בו לאחר ששבת שאנן נחת וכו'. ברכה מפורש בו דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי. טובה כמו שא' (ברכות ה'.) אין טוב אלא תורה כי לקח טוב והוא תושב"כ ועל תושבע"פ כתיב ג"כ טוב לי תורת פיך. ושבת דכו"ע בשבת נתנה תורה (שבת פ"ו:) ויום השביעי דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי כמו"ש (זח"א מ"ז ב') דשבת מ' מלכות ומלכות פה תושבע"פ. וזה שנא' לכו מפעלות ה' שהכל ברחמים ואף כל התוכחות שבפ' תבא כתיב שם רק בשם הוי"ה שהוא שם של רחמים. ואח"כ כתיב בפ' נצבים לשון ה' אלהיך והוא השלימות האמיתי שיהי' השם הוי"ה בעל הכוחות שלך כמו שיהי' לעתיד שנא' ולא יהי' שריד לבית עשו וכ' ה' בדד ינחנו וכל התוכחות הם רק קל נהימו סגי ברחימותא סגי (כמו"ש בזוה"ח תבא ונת' כ"פ). וזה שנא' למעלה מפסוק זה המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ והיינו לעתיד ולא יהי' שריד לבית עשו. ואח"כ כתיב ה' צבאות הוי"ה ו' מרמז לת"ת אות אמת שיעקב אע"ה מרכבה לזה. צבאות מצינו שמרמז על יסוד (בתי"ז תי' י"ח) גם צבאות גימ' מילוי שם שדי י"ן ל"ת ו"ד עולה ת"ק וכן צבאות עה"כ (כמו"ש במאורות נתן). וזה שנא' ה' צבאות עמנו היינו ו' עם ו' המילוי ו' זעירא משגב לנו. אלהי יעקב זה מורה שאף ע"פ מדת הדין מ"מ הי' יעקב אבינו כאדה"ר קודם הקלקול ומדתו שפת אמת שתכון לעד וזה שא' סלה כמו"ש בגמ' (עירובין נ"ד.) כל מקום שנא' נצח וכו' אין לו הפסק עולמים. ואח"ז נאמר הפ' לכו חזו מפעלות ה' שכל התוכחות הם רק ברחמים כאמור. אשר שם שמות בארץ היינו לעתיד דכתיב ה' בדד ינחנו וזה יהי' סמוך לאלף השביעי יום שכולו שבת. וזה שא' בגמ' הנ"ל איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם ישרה מורה שיתיישר הלב מכל וכל וכמו שיהי' בימות המשיח שאין בו יצה"ר (כמו"ש שבת קנ"א:) וע"ז א' יאהב את התוכחות כאמור וזה שנא' לכו שזה דרך ישרה חזו ולא אמר ראו ע"פ שא' (בר"ר פ' מ"ד) עשרה לשונות נק' נבואה וכו' קשה שבכולן ר"א אומר חזון שנא' חזות קשה הוגד לי והיינו תוכחות מ"מ הם מפעלות ה' שהם ברחמים גדולים שהם רק קל נהימו סגי להפחיד את האדם להחזירו למוטב שיזכו עי"ז לימות המשיח ועוה"ב שיהי' נקרא הוי"ה אלהיך. ועי"ז נחת רוח וטובה וברכה באין לעולם וההיפך מסתלקת מן העולם. וזה קונין ע"י ד"ת לתברא יצה"ר ולתקן הכל. וזה שא' בתנחו' שם שאמר לו אליהו לקנות התורה לא נתנו לך בינה וכו' כי קרוב וגו' בפיך ובלבבך והיינו חכמה ובינה כמו שאמרנו ולעשותו היינו מעשים טובים. וזה שא' ואם לא למד כל צרכו יעשה מעשיו באמונה הוא מה שא' שם בגמ' וי"א יחזיק באמונה יתירה שנא' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכשאומר לשבת עמדי ושם אין רק אור תורה שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק אורו (כמו"ש בר"ר פ' ג') ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. רק השי"ת בכוחו להופיע גם בע"ה כל הד"ת. וזה שנא' עמדי ולא כתיב עמי רק כמו שכ' בזוה"ק ה' ד' הות ומדאתעברת ביוד נעשה ה' היינו יוד חכמה. והיינו שע"י אמונה יתירה יכולים לזכות ג"כ לכל הד"ת. וזה שא' בתנחו' הנ"ל ואחרית דבר יראת ה' ועושין באמונה וכו' וראוי לחיי עוה"ב הוא ע"ד שא' (ברכות י"ז.) עולמך תראה בחייך שיזכה להשיג עוה"ב בחייו. והוא ג"כ נחת רוח טובה וברכה כמו ע"י תוכחות. וזה השייכות לדרש אין וילך אלא לשון תוכחה וכמו שאמרנו:
6
ז׳ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו'. ועמד ע"ז הרמב"ן ז"ל מדוע בא העונש של הסתרת פנים אחר זה שאומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו' שהלא זה הוא תשובה וחרטה שהצדיק עליו את הדין. והרמב"ן ז"ל תירץ דכאן בתשובה בהרהור לב לבד ע"כ הוא עדיין בהסתר פנים ולא כראשון. אבל כששב בוידוי ע"ז א' בפ' נצבים ושבת עד וגו' ושב וגו' יעו"ש. אבל באמת גם אם התשובה הוא רק בהרהור לבד הלא ידוע מאמרם ז"ל (קידושין מ"ט.) המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. הרי שאפי' אנו רואים עתה במעשיו שהוא רשע גמור דמשמע גם בעבירות היותר חמורות כע"ז (חסר איזה תיבות) עכ"ז אם באותו רגע הרהר בתשובה הי' נחשב לצדיק גמור. וגם ביציאת מצרים א' במד' (שמו"ר פ' א') שגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה ועי"ז הי' הגאולה. אמנם האמת הוא שגם בהרהור תשובה בלבד מהני רק אם יהי' באמת לאמיתו כמו"ש הרמב"ם (ה' תשובה) עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לאותו חטא לעולם מיד נמחק העון וע"ז נא' שובה ישראל עד ה' אלהיך היינו שמיד שישוב ויתחרט בלבו עד ה' אלהיך היינו שיהי' גלוי לפני היודע תעלומות וכו' כי כשלת בעוניך מיד נחשב כשוגג. וזהו הרמז בפרשה זו ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני היינו שיהי' לו הרהור תשובה כנ"ל אז ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה היינו שמיד יהי' נסתר ונמחק העון מלפניו ית' גם על כל הרעות שבעולם אפי' כי פנה אל אלהים אחרים. אמנם כדי שיתוקן העון לגמרי שיהי' נחשב כזכיות ע"ז נא' בפ' נצבים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' גם אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ומשם דייקא יקחך אפי' מריחוק הגדול מקצה השמים משם דייקא יקבצך ויקחך זהו ע"ד שא' בגמ' ע"פ ועליהם הוא יחי' דנעשים כזכיות ומקבל שכר עליהם ה"נ הקיבוץ והלקיחה יהי' דייקא ע"י העבירות שבתשובתו יהיו כזכיות. וזהו כשהתשובה יהי' עד ה' אלהיך היינו שיתקרב עי"ז להשי"ת ביותר ע"י המרירות שלו בגודל תשובתו. וכדאי' בפסיקתא (לשבת זה אות ט') ד"א וכו' דרש רבינו הקדוש גדול כחו של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה וכו' ולא עד רקיע הראשון וכו' אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד. וגם בגמ' אי' דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך והיינו שבכח תשובתו אפי' הגיע בעונות שלו עד כסה"כ יוכל להגיע לשם. והיינו אפי' בדברים שנזכר בהם שאין להם חלק לעוה"ב כגון הכופר בעיקר כידוע דאמא מקננת בכורסיא שהוא כסה"כ בחי' בינה עלמא דאתי. וג"כ אי' בפסיקתא זו שם אח"כ דאמר ד"א עד ה' אלהיך וכו' אמר לו דוד כי עונותי עברו ראשי וכן עזרא אמר כי עונותינו רבו למעלה ראש וגו' והיינו שנוגע עד השורש בחי' כתר שהוא למעלה מראש והיינו מינות ר"ל. וכן בשאר עבירות כשמשוקע ביותר בכל חושיו וכחותיו כדאי' בר"א בן דורדיא כיון דאביק בי' כמינות דמיא שנא' כל באי' לא ישובין ולא ישיגו אורחות חיים ועכ"ז נאמר עליו יש קונה עולמו בשעה אחת שזכה שיתהפך לזכיות כמו שנא' ובשוב רשע וגו' עליהם הוא יחי'. וא' עוד בפסיקתא מקודם שובה ישראל וכו' לבן מלך שהי' רחוק מאביו וכו' אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך אמר להם איני יכול שלח אביו ואמר לו הלך מה שאתה יכול לפי כחך ואני בא אצלך בשאר הדרך הה"ד שובו אלי ואשובה אליכם. והיינו שגם אם נתרחק האדם בריחוק גדול מאוד יש תקוה ע"י שיתקרב מעט מצדו כמו שנא' אתי דכא. ואת הריחוק הגדול שאין בכח האדם לשוב יעזור השי"ת להתקרב אליו כמו שנא' אני את דכא וגו':
7
ח׳השבת הזה הראשון של השנה שהוא השבת הראשון של הבריאה כי בר"ה נברא אדה"ר ומיד בשבת זה שהוא השבת בראשית שלאחר ששת ימי המעשה של הבריאה הגין עליו השבת לאחר החטא. כדאי' במד' (בר"ר פ' כ"ב) אמר כך הוא כחה של תשובה מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת. כי עיקר כח התשובה נתגלה לו ע"י השבת הזה שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וגו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו וגו' והיינו לאחר שהרגיש בעצמו מה שקלקל במעשיו והוא הי' תכלית מכוון של הבריאה ועכ"ז ע"י קדושת שבת נתקן הכל שיהי' מהכל טוב מאוד. והשי"ת כביכול הי' לו נייחא ושביתה מן הבריאה מפני שע"י קדושת השבת מופיע על האדם התעוררות התשובה שהוא ענין החרטה ושבירת הלב לאחר שיאירו עיניו על גודל הפגם כדאי' בזוה"ק שענין תשובה הוא תשוב ו' לגבי ה' או תשוב ה' לגבי ו' וע"י המרירות ושבירת הלב או שתשוב ו' לגבי ה' היינו אני את דכא או שתשוב ה' לגבי ו' היינו אתי דכא. וזאת מופיע בלב האדם ע"י קדושת שבת ע"י הנפש יתירה שהוא מאצילות והוא בחי' שכינתא שממנה בא היראה בלב האדם כמו"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה וע"כ א' בתענית ח' ב' ע"פ וזרחה לכם יראי וגו' דשומרי שבת נקראו יראי שמי וכמו"ש בירוש' דדמאי שאפי' עם הארץ אימת שבת עליו והוא יראה תתאה. ויש עוד מדרגה עליונה יראה עלאה מה' עלאה וממנה בא שורש התשובה בלב האדם כי ע"י שמופיע יראת השי"ת בלבו נתודע לו גודל הפגם במה שהמרה נגדו ית' וכאמרם ז"ל תכלית חכמה תשובה ומע"ט כמו שנא' ראשית חכמה יראת ה'. כי תשובה נקרא יראת ה' וכן א' בע"ז י"א ע"פ אשרי איש ירא את ה' אשרי שעושה תשובה כשהוא איש. ולטעם זה יש להבין כי הגם שנא' אחר החטא פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו' ויגרש את האדם מג"ע אעפ"כ לא נטרד מג"ע עד אחר שבת ולא הי' חשש פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ביום השבת. מפני שבשבת הופיע עליו גודל היראה שהי' יציר כפיו של הקב"ה ודיבר עמו השי"ת גם לאחר החטא והשיב את קולך שמעתי בגן ואירא וגו'. ונחזור לעניננו שבכל שבת מופיע התעוררות תשובה בלב האדם וביחוד בשבת זה שהוא השבת הראשון של הבריאה כנ"ל מופיע כח התשובה ביתר שאת ולכן נקרא שבת תשובה. והנה השבת הזה שהוא בתוך עשי"ת והוא לעולם בהז' ימים ימי חול שבין ר"ה ליוהכ"פ כי אין שבעה ימים בלא שבת. וע"י כח התעוררות התשובה שמופיע בנפשות ישראל בשבת זה עי"ז נשפע הארת התשובה בכל ששת ימי המעשה של השבת הזה מלפניו ומלאחריו מן ר"ה עד יוהכ"פ. כאמרם ז"ל זכור מלפניו ושמור מלאחריו היינו שע"י קדושת זכור של שבת נשפע הארה על שיה"מ שמלפני' וע"י קדושת שמור נשפע מהארת קדושת שבת על ששת ימי המעשה שלאחרי':
8
ט׳הנה חז"ל תקנו שלא להתפלל בשבת תפלת שמ"ע דחול מפני שהן לצורכו של האדם. ולכאורה הברכה ראשונה דחול שהוא אתה חונן לאדם דעת וכו' וחננו מאתך וכו' שהמכוון הוא להיות לו הדעת האמיתי להכרת התגלות הבורא ית"ש כמו שנא' דע את אלהי אביך ועבדהו וגו'. והלא זאת אינו לצרכו של אדם למה אין מתפללין ברכה זו בשבת כמו שמבקשים קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך. והענין הוא ע"ד שארז"ל (ברכות ל"ג.) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו מ"ט מקדש ניתן בין שתי אותיות דעת ניתנה בין שתי אותיות. היינו כי פי' דעת הוא הכרה שמכיר בפנימיות הלב שבכל עניניו הוא מוקף מהשגחתו ית' וזה שא' שניתן בין שתי אותיות השם הק'. וכמו כן במקום המקדש היו כל ישראל מוקפים בהשגחת אורו ית' בכל פרטי ענינים. וזה שאמרו ז"ל (מגילה יז:) מה ראו לומר בינה אחר קדושה שנא' והקדישו את קדוש יעקב וגו' וסמיך לי' וידעו תועים רוח בינה. היינו כי ברכת אתה קדוש הוא כנגד בחי' יעקב אע"ה דג' ברכות הראשונות ידוע שהם נגד ג' האבות הק' הראשונה נגד בחי' אברהם אע"ה לכן אומרים גומל חסדים טובים שהי' מדתו בחי' אהבת חסד וכל השתדלותו הי' רק לגמול חסד עם הבריות ולהכניס בלבם אהבת ה'. וברכה שני' אתה גבור כנגד בחי' יצחק אע"ה מדת גבורה שהי' מדתו לעבוד השי"ת ביראה ופחד כמש"נ ופחד יצחק. אמנם יעקב אע"ה לא הי' לו ביחוד מדה פרטית רק שבכל תהלוכותיו הי' דבוק בו ית' לכן גם בשעת השינה הי' מקושר בהשי"ת כמו שנא' ויחלום וגו' והנה ה' נצב עליו וגו'. וזהו בחי' קדושה שע"ז נא' והקדישו את קדוש יעקב ומזה באים לבחי' הדעת שהוא ג"כ ההכרה בהשגחתו ית' על כל פרטי הנהגת האדם בעוה"ז. ובודאי יש נפשות גבוהות במדרגה שהם במעלה זו תמיד אמנם כשמגיע יום השבת אז השי"ת מופיע בחי' מדרגת הדעת הזה בכל נפשות ישראל כמו שנא' כי אות היא וגו' לדע"ת כי אני ה' מקדשכ"ם היינו שאז מכיר כל אחד הארת השגחתו ית' בכל פרטי עניני עוה"ז ג"כ להיות בכל דרכיך דעהו. ולכן בא המצוה בעונג שבת לענג במאכל ובמשתה ג"כ ובזה יתענג על ה'. ולפ"ז אין מקום להתפלל בשבת ולבקש על חנינת הדעת כי זהו המתנה טובה שחנן אותנו השי"ת בקדושת יום השבת שמופיע בחי' הדעת בכלל נפשות ישראל מהארה דלעילא. רק בחול צריכים להתפלל ע"ז וחננו מאתך וגו' שנזכה למדרגה זו מצד מדת חנינה מתנת חנם מאתו ית' גם בימות החול שלאו כל אדם זוכה לזה כאמרם ז"ל כל מי שיש בו דעה וכו' כנ"ל:
9
י׳וגם ברכה שני' של חול השיבנו אבינו לתורתך וגו' הרוצה בתשובה שאמרו בגמ' (מגילה הנ"ל) מה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו ג"כ שייך רק בתפלה של חול שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם ואנו מבקשים השיבנו אבינו וגו' שישלח השי"ת בלבנו התעוררות לתשובה. אבל ביום השבת שמופיע הדעת בנפשות ישראל מלעילא ממילא בא ג"כ התעוררות תשובה בלב כאמרם ז"ל (בר"ר פ' כ"ב) שאמר אדה"ר כך הוא כחה של תשובה וכו' אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. להודות היינו תשובה כמו שנא' ומודה ועוזב ירוחם וביום השבת בא ההודאה מבחי' טוב. וביחוד בשבת זה שהוא השבת הראשון של השנה שהוא דוגמת שבת הראשון של הבריאה שהתנוצץ אז כח התשובה לאדה"ר בהתחלת כניסת שבת שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד היינו שנתקן הכל גם מה שהי' למראה עין היפך מהטוב. ועוד ביתר שאת מכל הבריאה של שיה"מ שנא' בהם רק כי טוב לבד אמנם כאן נאמר והנה טוב מאוד שזה מורה על תיקון מהקלקול כידוע. וע"ז ביקש דוד המע"ה תכבסני ומשלג אלבין כי שלג הוא תכלית הלבנונית כענין בהרת עזה כשלג. אמנם יש עוד בחי' יותר לבנונית משלג והיינו טוב מאוד. כי טוב לבד הם המצות וזכיות וטוב מאוד היינו כח הבע"ת כשזדונות נעשים כזכיות והמה עוד במעלה עליונה יותר כענין אמרם ז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד. וכידוע ממשל לבן מלך כשבא לאביו לאחר שנתרחק ממנו בהשבי' אז גדלה השמחה ביתר שאת מכשהוא עמו בתוך ביתו בתמידית. וע"ז גמר אומר תשמיעני ששון ושמחה שמזה דייקא נתרבה השמחה ביתר שאת כי תגלנה עצמות דכית העצמות שהיו נשברים מצד מרירות ושבירת הלב ע"י הקלקול עתה עי"ז נתרבה השמחה. וזה מרומז ג"כ ביום השבת שנא' טוב להודות לה' שע"י הטוב מאוד שנעשה מהודאה ותשובה באים לזמר לשמך עליון. היינו שעי"ז נתרבה הזמירות והשמחה מזה עצמו שבא לידי הכרה ששמך עליון למעלה מתפיסת האדם שאין השכל משיג זאת שיהי' נתקן עוד ביתר שאת מקודם. ולכן קוראים השבת הזה בשם שבת תשובה כי ביחוד השבת הזה שהוא כבראשית הבריאה מופיע הארת התשובה כמאז. כי העשרת ימי התשובה הם נגד תיקון העשר ספירות הק' וביום השבת שבתוך עשי"ת מופיע אור הבינה שיהי' כמו שנא' ולבבו יבין ושב ורפא לו. וגם אם נזדמן יום ר"ה בשבת עיקר שבת תשובה נקרא השבת הזה שבתוך עשי"ת כי ראש השנה הוא בחי' גולגלתא ולכן נקרא ראש השנה שהוא נגד הראש שלמעלה מהמוחין שבראש ולשם אין שייכות שום תיקון על הקלקול כמו שנא' אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ולכן בר"ה אין מזכירין בפה שם חטא ועון כידוע. אמנם בבחי' חכמה שהוא במוח ששם משכן הנשמה הגם שגם ע"ז נא' נשמה שנתת בי טהורה היא ולא יארע לה שום פגם בעצם. אבל מפני שמשכן הרוח הוא בלב ושם יש שני חללים גם מלב כסיל לשמאלו שבא מדם שבנפש והיצה"ר יושב על שני מפתחי הלב לפתות לאדם. ומזה מגיע הקלקול גם להחכמה שבמוח כמו שנא' מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים היינו שמהלב נמשך תוצאות חיים להמוח. וע"כ ר"ה ג"כ בכלל עשי"ת רק שהתשובה הוא במחשבה במוח ולב לבד ולא בפעל בדבור:
10
י״איעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'. יש להבין מה זה נתינת טעם על מה שאמר וישוב אל ה' וגו' כי לא מחשבותי וגו'. הענין דזה קאי על תשובה ותפלה ולפעמים כאשר יודע האדם בעצמו שכבר שב והתפלל ועכ"ז רואה שעדיין לא נושע ויוכל ליפול בדעתו. ע"ז אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ע"ד שנא' מה גדלו מעשיך ה' גדול מרמז עד אין שיעור בחי' פלא היינו שאפי' המעשים של השי"ת ג"כ נפלאו ומכש"כ שמאוד עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע וגו' בפרוח רשעים כמו עשב. אבל באמת הסוף הוא שצדיק כתמר יפרח. גם על ענין התשובה דאי' (שהש"ר ה' ב') בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהי' עגלות וקרניות נכנסות בו. ולפעמים נדמה בעיני האדם שהוא כבר פתח פתח של תשובה ועדיין לא נושע שיראה הסייעתא מהשי"ת. וע"ז נא' ג"כ כי לא מחשבותי מחשבותיכם. ע"ד שנא' כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. שכל המחשבות של השי"ת עלינו הם רק לטובה הגם שלפי ראות העין ידמה שאינו כן כמו שבגלות בבל שם זכו לעיקר התפשטות תושבע"פ ע"י אנכה"ג ולפעמים גם הריחוק לטובה כדי שעי"ז יזכו לרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. ועי"ז וסלחת לעוני כי רב הוא כמו שא' (שוח"ט תהלים י"ט) מפשע רב אותו עון רב וכו' אתה אלוה רב ואנא חובי רברבין יאה לאלוה רב למשבק חובין רברבין וכו' שיוכל לתקן אף דברים שקשה מהן התשובה. וע"כ נא' יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' וירחמהו שיפתח לו פתחים וכו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח היינו אף לעונות חמורות וסלחת לעוני כי רב הוא כאמור. וזה ענין דא' (ר"ה י"ח.) אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוכ"פ אף שבין ר"ה ליוה"כ הם רק ז' ימים. אך דז' הימים מרמזים להז' מדות כמו"ש בזוה"ק (ח"ג צ"ד ב') כי ששת ימים וגו' ולא כתיב בששת. והאדם מצדו צריך לברר עצמו רק בהז' מדות וכשמברר עצמו בהז' המדות אז השי"ת מברר אותו אף בהג' ראשונות. וזה מה שא' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. וז' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ כוללין כל העשרה מדות שנקרא עשרה ימים שתמיד בז' ימים אלו יש ג"כ שבת וע"י השבת מתברר גם בג' ראשונות וכמו שא' (זח"ג רנ"ז א') שכינתא אתקריאת שבת מסטרא דתלת דרגין עלאין ש' ג' כתרין כח"ב ואיהי בת רביעאה לון ועי"ז מתברר בכל העשר מדות ע"י השבת שבתוכם:
11
י״בבמד' (בר"ר סו"פ כ"ב) פגע בו אדה"ר [בקין] אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך הוא כחה של תשובה וכו' מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת. ויש להבין וכי זהו רק הכח של תשובה להתפשר היינו להיקל העונש למחצה כמו שא' (מד"ר נצבים ועוד) שהיקל ממנו נע חצי הגזירה הלא באמת כחה של תשובה הוא יותר שמכפר הכל ויוכל עוד לעשות מזדונות זכיות. אך הענין דאי' (בר"ר סו"פ י"ט) על אדה"ר ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל. ולכאורה קשה לומר על אדה"ר שלא רצה לעזוב דרכו רק אמר שיאכל עוד. אך כבר אמרנו שהפי' הוא שלאחר שחטא לא האמין בעצמו עוד שיוכל להתגבר על יצרו אחר שכבר נכנס בו ודן בעצמו אם מקודם שלא הי' לו היצה"ר הי' יכול לכנוס בו ולפתותו כש"כ עתה אחר שכבר חטא בודאי לא יוכל לו ולא הי' רוצה לרמות את בוראו. וזה שא' המד' שאמר אכלתי ואוכל בהתנצלות שבודאי יאכל עוד. כי הוא ידע שעיקר גדר התשובה הוא (כמו"ש הרמב"ם פ"ב מה' תשובה) עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם וזה לא האמין בעצמו שיוכל להתגבר על יצרו כ"כ. אך אחר ששמע מקין שאמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי אף דאי' (בר"ר שם) שיצא כגונב דעת העליונה ע"ז אמר כך הוא כחה של תשובה שמועיל גם בוידוי דברים לבד אף שאינו עוזב עוד העזיבה הראוי' עד שיעיד עליו וכו' כנ"ל. והוא ע"ד שא' (תענית ח'.) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו' ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון. ואני לא הייתי יודע מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת היינו דשם כתיב טוב להודות לה' ולא כתיב ועוזב כמו שנא' ומודה ועוזב ירוחם. רק שזה הוא כח השבת שיועיל הדברים לבד ג"כ. והוא ע"ד שכ' הרמב"ם (סו"פ ב' מה' גירושין) בטעם שמועיל גט מעושה בישראל שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אף שהוא באמת אנוס על ידי זה ואם יסורו האונס ממנו יסרב. אך כיון שהוא באמת מחויב רק שיצרו תקפו לבטל המצוה מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ויצרו הוא שתקפו כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו עי"ש. והוא ע"פ שא' (ברכות י"ז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה. אבל באמת רצונינו הפנימיי הוא לעשות רצון השי"ת בשלימות. ובשבת שאז נעשה מבורר שישראל קשורים בשורש בהשי"ת ורצונינו לעשות רצוניך לכן אז מועיל גם הוידוי פה וזה שאומרים טוב להודות לה'. וכן מצינו בקין שבאמת הועיל תשובתו דאי' (בר"ר פ' כ"ג) נעמה אשתו של נח היתה ויצא ממנה כל העולם ואברהם אע"ה וכל אומה הישראלית. וכן בשורש נשמות אי' מהאר"י הק' דמחצה משורש קין ומחצה משורש הבל. וזה ג"כ ע"י כח השבת דבכניסת שבת כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ונדרש (בר"ר פ' ט') על כל ההיפך הטוב. והוא כמו שאמרנו על מה שאמרנו על מה שא' (ברכות י"א:) כתיב ובורא רע וקרינן הכל לישנא מעליא והיכן מצינו בריאה אצל רע אך הוא ע"פ שא' (פסחים נ"ד.) למה לא נא' כי טוב בשני מפני שנברא בו אור של גיהנם ואמרנו דאש של גיהנם היינו היצה"ר שהוא אש של גיהנם כמו שא' (בר"ר פ' י') ליום יום ולא גיהנם אלא אש שיוצא מגופן של רשעים וכו' והיינו אש התאוה ומשום זה לא נאמר בו כי טוב. ואי' (שבת קמ"ט:) אין לא טוב אלא רע וזהו ובורא רע היינו היצה"ר. אבל בכניסת שבת כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והוא ע"פ שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וכו' ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא וזה מתגלה בשבת דהכל נעשה טוב מאוד טבא מגו בישא (ונת' במק"א). לכן שבת זמן תשובה שהועילה אף תשובת קין וע"ז אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' שבשבת מועיל אף דברים לבד שיברר אותו השי"ת אח"כ שהוא באמת מרצון הלב שרצונינו לעשות רצונך וישראל קשורים בראשית המחשבה כאמור:
12
י״גמזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. ובפדר"א ובפסיקתא אי' כד"א ומודה ועוזב ירוחם וכאן כתיב רק להודות ולא נזכר עזיבה. ובפסיקתא החדשה על הפ' קחו עמכם דברים דרש בסיני לא בדברים באתם ויפתוהו בפיהם (וכ"כ במד"ר פ' ז'). וקשה לומר כן על מעמד הר סיני שהקדימו נעשה לנשמע וכתיב אני אמרתי אלהים אתם ובמכילתא (יתרו) ויחן ישראל כאיש אחד בלב אחד ובמדרש (שהש"ר פ' א') כששמעו מאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם וכו' וכששמעו לא יהי' נעקר יצה"ר מלבם ואיך דרשו שע"ז נא' ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. אך הפי' ע"ד שא' (פרה פ"ח מ' ט') מים המכזבים אחד בשבוע דכל שפוסק נקרא כזב כי שפת אמת תכון לעד. וכן בסיני אף שנעקר יצה"ר מהם בשעת מ"ת מ"מ אח"כ חזר למקומו כבר נקרא כזב וזה ובלשונם יכזבו לו. ולא נאמנו בבריתו ע"פ שנא' יתד במקום נאמן היינו שהוא לעולם וכיון שחזר אח"כ למקומו ואינו לעולם אמר ולא נאמנו בבריתו. ואמר הנביא קחו עמכם דברים עכ"פ בדברים לבד ואינו מדבר במי שאין פיו ולבו שוין ח"ו. רק שלפי שעה רוצה באמת לשוב אף שאח"כ יצרו מתגבר עליו מ"מ בשעת מעשה נקרא בעל תשובה. וכמו שאמרנו ממה שא' (קידושין מ"ט:) המקדש אשה ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה ומשמע שרואין בו שמתנהג עדיין ברשעו דאל"כ הרי ודאי שב מרעתו. וא"כ מה אמר שמא הרהר תשובה והוא צדיק הא גדר התשובה הוא עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם כמו שכ' הרמב"ם. אך כיון שבשעה זו הי' בדעתו לעזוב רשעו ולשוב אף שנתגבר יצרו אח"כ וחזר לסורו מ"מ ברגע זו נקרא צדיק. וכאן בהפטורה זו דמיירי בתשובה הפחותה כמו שפתח כי כשלת בעוניך שדרשו (יומא פ"ו:) לתשובה מיראה שזדונות נעשין לו כשגגות. והטעם הוא כמו שא' (קידושין נ"ט.) שהדיבור או מחשבה מבטל דיבור ומחשבה וההבדל בין שוגג למזיד שהמזיד הוא עם מחשבה ורצון וזה נתבטל ע"י הדיבור ונשאר רק המעשה לבד ולכן נעשית לו כשגגות. וע"ז אמר הנביא קחו עמכם דברים בפה עכ"פ אמרו אליו כל תשא עון לבקש מהשי"ת שישא העון מכל וכל שע"ז אנו מתפללין והחזירנו בתשובה שלימה לפניך שזהו מהשי"ת לעזור שיהי' התשובה בשלימות ולעולם. וקח טוב כפירש"י ולמדנו דרך טוב היינו שיהי' באמת העזיבה לעולם. וכן אמר אח"כ ארפא משובתם אוהבם נדבה שיעזור השי"ת שיהי' התשובה שלימה מאהבה ואז מדה במדה אוהבם נדבה. ואומר אהי' כטל לישראל הוא ע"פ שא' (כתובות קי"א:) על הפ' כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו ובתיקונים (הקד' י' א') הלשון כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו והיינו טל שעתיד להחיות בו המתים (כמ"ש שבת פ"ח:) והוא בחי' טלא דעתיקא שזהו אור תושבע"פ כמו שנא' תזל כטל אמרתי שמרמז לתושבע"פ שאינו ניכר איך שיורד מן השמים כמו שניכר המטר והוא הרב חכמה לתקן הרב כעס כמו שנא' כי ברוב חכמה רוב כעס. וזה שאמר הפ' יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון והוא ע"פ שא' (שבת קמ"ה:) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה. וזה הפי' יפרח וגם שרשיו שבבבל הי' עיקר התפשטות תושבע"פ ע"י אנשי כנה"ג שאמרו והעמידו תלמידים הרבה. וזה שא' במד' (שהש"ר ז' י') בב' מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם שנא' ויפתוהו בפיהם וגו' בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם וכו'. והפי' שבסיני פעלו בפיהם ולא בלבם כיון שנפסק אח"כ וחזר יצה"ר למקומו וזהו יכזבו לו כאמור. משא"כ בבבל ע"י אנשי כנה"ג שבטלו ליצרא דע"ז (כמו"ש יומא ס"ט:) וזה שפעלו בלבם שנעקר מלב לעולם ולא בפיהם שבפיהם הבטיחו להשתחוות לצלם. וזה הועיל ע"י כח בחי' תושבע"פ דטל תורה שבע"פ מועיל לתקן הרב כעס. וזה שמקדימין ברכת חונן הדעת לברכת השיבנו ע"פ שפירש"י (פ' תשא) ובדעת זה רוה"ק והוא בחי' תושבע"פ וכמו שא' (ב"ב י"ב:) דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה משמי' דרע"ק בר יוסף כותי'. ואח"כ מתפללין והחזירנו בתשובה שלימה שיעקר היצה"ר ויהי' התשובה שלימה עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם באמת כנ"ל וזה רק ע"י עזר השי"ת. ובשבת דאי' בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין ובפרט בסעודה ב' שהוא סעודתא דעתיקא וכמ"ש בזוה"ק שם. אומרים השיר טוב להודות לה' מודה בעצמו וידוי דברים לבד ואח"כ אהי' כטל לישראל ויהי' נעקר יצה"ר לגמרי מהלב וזה כחה של תשובה שנתוודע לאדה"ר כמ"ש (בר"ר סו"פ כ"ב) ועמד ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. וה' יגמור בעדנו לטובה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך:
13
י״דבהפטורה זו אהי' כטל לישראל וגו' וריח לו כלבנון בגמ' (עירובין כ"א:) תאנים רעות אלו רשעים גמורים וכו' אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. היינו אף רשעים גמורים יתנו ריח טוב ע"י שזדונות יהיו נעשות כזכיות. ועל הפ' וריח לו כלבנון פי' התרגום יונתן וריחהון כריח קטורת בוסמיא והפי' הוא שבסממני הקטורת הי' גם חלבנה שריחה רע שזה מרמז לפושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו':) ומ"מ ביחד הי' נותן ריח טוב שכ"כ הי' ריחו חזק עד שאמרו (יומא ל"ט:) עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת נשים שביריחו א"צ להתבשם וכו' כלה שבירושלים א"צ להתבשם מריח הקטורת וכו' הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותלי'. וזה שא' בגמ' שאף הרשעים גמורים עתידין שיתנו ריח כלבנון וכקטורת. ועוד פירש"י על וריח לו כלבנון כבית מקדשא והוא ע"פ שא' בגמ' (יומא שם) למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל והוא כמו שנא' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו היינו שיהיו נעשה כזכיות. וביומא (פ"ו:) הק' המהרש"א ז"ל איך חוטא נשכר ותי' ע"י מעש"ט שיעשה אח"כ מי ששב מאהבה ומדייק מדכתיב ועשה משפט וצדקה. ומפירש"י נראה ממה שכ' עליהם הוא יחי' על כל מה שעשה ואף על העבירות שהעבירות בעצמם יעשו זכיות ולפי' מהרש"א ז"ל ק' לכאודה מר"א בן דורדיא (ע"ז י"ז.) ששם לא עשה אח"כ שום מצות כמו שא' געה בבכי' עד שיצאה נשמתו ומ"מ יצאה בת קול שהוא מזומן לחיי עוה"ב ואמר רבי ע"ז יש קונה עולמו בשעה אחת. אך שם י"ל דהפי' הוא דקונה עולמו עולם שלו דהיינו שזה הי' עסקו בעולמו להורות מצות תשובה וזה הי' העולם שלו. אך הענין הוא כמו שידוע דמאמר ראשון בראשית אף דא' (ר"ה ל"ב.) דבראשית נמי מאמר הוא אעפ"כ לא כתיב בי' ויאמר מפני שהוא שכל הנעלם מכל רעיון שאין בו תפיסה כלל. ובמאמר זה הוזכר גם חושך שנדרש (תנחו' וישב) על מה"מ שמחשיך עיניהם של בריות והוא מה"מ והוא יצה"ר (כמ"ש ב"ב ט"ז.) וכן נזכר תוהו ובוהו שנדרש (בר"ר פ' ב') על מעשיהן של רשעים שמיד בשעת הבריאה צפה השי"ת במעשיהן של רשעים. וע"ז נא' בסוף הבריאה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וע"פ שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא מה דנפיק מגו בישא ממילא נעשה מהכל טוב מאוד. וכמו שדרשו (שבת פ"ט:) על הפ' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו. והמאמר ראשון הוא כנגד מ' כתר בחי' עתיקא וכשמגלה השי"ת האור מאור עתיקא אז נעשה הכל זכיות ממש כיון שכן צפה וראה השי"ת זאת תיכף בהתחלת הבריאה במאמר ראשון בראשית. וזה הוא שער הנ' שמתגלה רק לבעל תשובה שהוא בחי' הדעת פנימיות מכ"ע כידוע. ומטעם זה רע"ק שהי' בן גרים ואי' מהאר"י הק' ז"ל שהי' שורש תושבע"פ שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. וזה שער החמשים שלא נגלה למשה רבינו (כמ"ש ראש השנה כ"א:) כיון דמשה רבינו הי' טוב מעיקרו וכשנולד נתמלא הבית כולו אור ולא הי' לו שייכות לזה. ובמד' (רו"ת פ' חקת) דברים שלא נגלה למשה נגלה לרע"ק וחבריו. וזה שא' (מנחות כ"ט:) הלך וישב בסוף ח' שורות ולא הי' יודע מה הוא אומר וזה שא' בגמ' (ברכות ל"ד:) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים מפני שבע"ת מגיעים עד שער הנ' שהוא הדעת פנימיות מכ"ע. והמהרש"א (דיומא הנ"ל) פי' הגמ' זו ג"כ ע"י מצות שעושה הבעל תשובה ולדברנו קאי על שער הנ' שהוא לבע"ת שיהי' נעשה כזכיות ממש והוא ע"י שמתגלה הידיעה שצפה השי"ת מקודם במעשיהן של רשעים וכאמור ועי"ז נעשה מהכל טוב מאוד. והרמב"ם ז"ל (פ"ב מה' תשובה) עמד על השאלה מידיעה והבחירה וכתב ע"ז כי לא מחשבותי מחשבותיכם והראב"ד ז"ל כתב ע"ז שטוב הי' לו להניח בתמימות התמימים וכו'. אבל התירוץ של הרמב"ם הוא ע"פ הזוה"ח וכ"כ האריז"ל דבמקום שיש ידיעה שם באמת אין בחירה וזה השער הנ' ושם יוכל להיות מזדונות זכיות ויש מקום שיש בחירה ולהבין זה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם:
14
ט״ווזה הענין דבגמ' (סנהד' צ':) ששאלו לר"י בן חנניא מנין לתחיית המתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרוויהו מן המקרא זה שנא' הנך שוכב עם אבותיך וקם, העם הזה וזנה ושאלו ודלמא וקם העם הזה וזנה וא"ל נקיטו מיהא פלגא בידייכו דיודע מאי דעתיד להיות. ואח"כ אמר ר' יוחנן בשם רשב"י דיליף מינה תרתי. ולהבין זאת ממ"נ איך נוכל ללמוד שניהם מפ' זה גם למה לו למשה רבינו להזכיר מקודם וקם שיקום בתחה"מ. אך להגמ' הי' קשה למה הוזכר לגמרי המאמר הנך שוכב עם אבותיך בשלמא אם הי' זה שאמר וקם וזנה תיכף אחר פטירת משה רבינו הי' שייך לומר הנך שוכב ואח"כ וקם העם וזנה אבל באמת הלא עבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים. גם הלשון וקם שייך יותר על קימה ועמידה לטובה לא על ההיפך. לכן פירשו ע"פ פי' האמור כאן דמשה רבינו לא השיג שער הנ' שהוא לבעל תשובה שיהי' נעשים מזדונות זכיות כיון שהוא לא ידע מקלקול מעולם. וכשעלה ברצון השי"ת להודיעו גם משער הנ' שהוא הידיעה הנזכר במאמר ראשון כנ"ל וחלק משרע"ה הי' רק התורה שהוא ע"י הבחירה בעולם העשי' ולהבינו עד שאמר אח"כ משה רבינו ג"כ כי ידעתי אחרי מותי כי השחת וגו'. לכן אף שבאמת ידע משה רבינו שעתיד הקב"ה להחיות המתים אבל הוא שלא הי' לו שייכות לזה לא הי' לו תפיסה בזה שהוא השער הנ'. לכן הקדים השי"ת להראות לו הטל שעתיד להחיות בו את המתים שהוא טלא דעתיקא שזה הוא שער הנ' בחי' הדעת פנימיות מכ"ע וזה שנא' הנך שוכב עם אבותיך וקם. ואח"ז הי' יכול לגלות לו הידיעה שהוא בשער הנ' ואמר לו וקם העם הזה וזנה ורמז לו שיהי' נעשים מזדונות זכיות כמו שא' אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כנ"ל. ואף דמה שכבר נכתב בתורה שוב אין כאן בחירה. מ"מ יתכן ע"פ שכתב הרמב"ם (שם פ"ו ה"ה) לענין עונש מצרים כיון שלא נאמר דוקא על אומה זו וכן וקם העם וגו' לא נגזר דוקא על דור הזה לכן נשאר הבחירה לכל דור ולכל יחיד. ולהראב"ד דרך אחר בזה. וזה שנא' בפ' האזינו ראו עתה כי אני אני הוא וגו' אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא. אני אני הוא אי' בזוה"ק (ח"א פ"ז ב') דאנ"י אנ"י הו"א לאחזאה דלא הוי פירודא בין עילא ותתא ולמעלה (ח"א כ"ב ב') אמר דאית דאתקרי עלת העלות ולאו איהו דאתקרי עלת על כל העלות וכו' (ונת' במק"א) וזה בחי' התגלות עתיקא שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וכתיב אח"כ אני אמית ואחיה שמזה נדרש בגמ' (סנהד' צ"א:) מיתה וחיים באחד מכאן לתחיית המתים מחצתי ואני ארפא כמו שנדרש (בר"ר פ' י') ע"פ מחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא. היינו היצה"ר וקלקול הנחש שהוא מכתו של עולם שזה תלוי בזה וזה יהי' לעתיד. ובשבת שהוא מעין עוה"ב ויש התגלות מבחי' עתיקא אז יכולים להשיג משער הנ' שיהי' תשובה שלימה ויוכל להיות נעשים מזדונות זכיות ויוכל להיות בפרט נפשו נגאל מכל וכל:
15
ט״זשובה ישראל עד ה' אלהיך בגמ' (יומא פ"ו.) דרשו ע"ז גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ ופי' המהרש"א שהתשובה מגעת עד כסה"כ. ורבינו חננאל פי' אפי' הגיע חטאתו עד כסה"כ. וב' הפירושים נמצא גם בפסיקתא שמקודם אמר תשובה מיד הוא עולה לא עד עשרה מילין וכו' אלא עד מהלך ת"ק שנים ולא עד רקיע הראשון וכו' אלא שהוא עומדת לפני כסה"כ. ואח"כ אמר שם ד"א עד ה' אלהיך וכו' אמר דוד כי עונותי עברו ראשי וכן עזרא אמר כי עונותינו רבו עד למעלה ראש וגו' א"ל הקב"ה אל תתייראו אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה אני סולח ולא עד הראשון וכו' אלא אפי' עד הז' עד כסה"כ. והוא כמו שאמרנו כ"פ דשם הוי"ה מרמז על כל ע"ס וזהו שדרש עד כסה"כ כמו שנא' עד הוי' והוא לפירוש הא' שהתשובה מגעת עד כסה"כ. ואח"כ מפרש על גודל העונות כי עונותי עברו ראשי ועונותינו רבו עד למעלה ראש. ולמעלה מן הראש מורה על בחי' כתר היינו שהחטא הי' בכל המדות עד בחי' כתר מ"מ על הכל מועיל תשובה. וזה הוא בסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אע"ה והוא זכה להיות מטתו שלימה היינו דשם ישראל לא יוכל להעקר עוד מנפש ישראלי דאע"פ שחטא ישראל הוא כמו"ש (סנהד' מ"ד.). ולאחר שנולד יעקב אז גם אברהם נקרא ישראל וכן יצחק נקרא ישראל כמו"ש (בר"ר ר"פ תולדות). אך קודם שנולד יעקב הי' בהן עוד פסולת כמו שאשב אברהם אבינו לישמעאל ואמר לו ישמעאל יחי' לפניך וכן יצחק אהב את עשו. אבל אחר לידת יעקב ונקרא שמו ישראל נתבררו הם שאינם בכלל זרע אברהם ויצחק כמו שא' (נדרים ל"א.) עה"פ כי ביצחק ולא כל יצחק. ועיקר מדתו של יעקב הי' שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. וזה שאמר הנביא אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב וגו' דיעקב אבינו אמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו היינו שהם עסקו עיקר בהשתדלות וכמו שא' בגמ' (סנהד' צ"ו.) כשאני משלם שכר לאברהם וכו' שרצו לפני כסוסים והסוס עיקר עסקו לעשות תמיד בפעולות. ואאע"ה שהי' מדתו אהבת ה' שמזה הוא שורש המ"ע בקום ועשה לא שקט ולא נח תמיד רק בהשתדלות וזריזות כמו שא' בגמ' (חולין ט"ז.) זריזותי' דאברהם קמ"ל ובבר"ר (סו"פ ל') שאמר לו השי"ת בא והאיר לפני בא"י וכו' שזה הי' השתדלות שלו. ויעקב אבינו על עצמו אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שאמר שגם כל השתדלותו הוא רק מהשי"ת ואין לו כלל מעצמו וכמו שאמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שנדרש (בר"ר ר"פ ויצא) על יעקב אבינו וזה העיקר. וזה שא' דהמע"ה לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה וגו' ולכאורה וכי זה צריך ללמדנו שאין חפץ השי"ת בגבורת הסוס. אך גבורת הסוס היינו בפעולה ובמעשה והוא נגד עסק העבודה בפעולה בקום ועשה ואמר שאין זה עוד המכוון האמיתי. ולא בשוקי האיש היינו גבורת האיש וזה כנגד העסק ביראה שהוא גבור הכובש את יצרו גם בזה לא ירצה שאין זה עוד כל השלימות רק רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו. והוא מדתו של יעקב שאמר שאין לו כלום מצדו רק מה שהשי"ת מנהיג אותו ומשפיע לו מחסדו כמו שאמר עזרי מעם ה' וגו' האלהים הרועה אותי וגו'. ובאמת גם אברהם ויצחק הי' להם מדרגה זו וכמו שאמרנו שאחר לידת יעקב גם הם נקראו ישראל. רק מקודם הי' נחשב שיש עוד פסולת בזרעם מאחר שישמעאל ועשו היו נחשבים לזרעם וכאמור. והנה כשבא האדם על ההכרה זו שגם כל השתדלות שלו הכל הוא רק מכח השי"ת כמו שא' ישעי' הנביא כי גם כל מעשינו פעלת לנו אז ממילא נתברר שגם אם ח"ו עשו מה נגד רצון השי"ת הוא ג"כ מה שמיד בראשית הבריאה צפה השי"ת במעשיו שכן יהי' ושיהי' כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכמו"ש (זח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וכו' ושיהי' מהכל טוב מאוד שיהי' נעשים מזדונות זכיות וזהו הפי' עד כסה"כ שמתברר בכל הע"ס כמו שאמרנו. וזהו אשור לא יושיענו דקליפת אשור נקראו ע"ש הכח והגבורה כמו"ש (ויק"ר פי"ג) שכל האומות נקראו ע"ש אשור שמאשרין עצמם וכו' וכוחם במעשה וגבורה כמו שאמר רבשקה אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה וזה כנגד לא בשוקי האיש ירצה. על סוס לא נרכב היינו שלא נבטח על ההשתדלות בקום ועשה שמכונה בשם גבורת הסוס כנ"ל. ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו היינו המעשה בעסק עבודת ה' לא נאמר אלהינו למעשה ידנו שנתלה בכח שלנו רק האלהים הרועה אותי כמו שאמר יעקב שהכל מהשי"ת אשר בך ירוחם יתום שאין לו מצדו שום עזר רק עזרי מרחמי שמים. וכשאנו מכירין זאת באמת מברר אח"כ השי"ת שיהי' נעשה מזדונות זכיות ואומר שהכל ממני בידיעה מקודם. וכמו שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה שמופיע בלב התשובה שלימה מאהבה כש"נ אח"כ אהי' כטל לישראל וגו' וריח לו כלבנון שהמעשים הלא טובים יתנו ג"כ ריח טוב וכמו שאמרנו (במא' הקודם). ובשבת כל אחד מכיר שהכל מהשי"ת ואז זוכין לתשובה שלימה שיהי' מהכל זכיות:
16
י״זומסיים פ' שובה מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וגו'. הענין ע"פ מה שנא' איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כסיל נקרא מי שאין לו כלום יר"ש שהד"ת לא נכנס עוד ללב ואין מורה אותו כלום וכמו שנדרש ע"ז (יומא ע"ב:) עה"פ למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין על מי שאין בו יר"ש שאין לו לב כלל וע"ז נא' וכסיל לא יבין את זאת דמלת זאת מורה כמו שהי' מפורש לעין כמו מלת זה דקאי על קוב"ה דנקרא זה זה אלי היינו שעומד לנגד עיניו כן שכינתא נקראת זאת כמ"ש בזוה"ק בכמה דוכתי. והיינו שע"י אמונה יכולים ג"כ להכיר כמו שהי' מפורש לעין כמ"ש (זח"ג ר"ל א') איהו אמת ואיהי אמונה שיש ב' בחינות ביראה יראה תתאה שבלעדה לא יוכל לכנוס כלל לד"ת וזה נקרא מפתחות החיצוניות (שבת ל"א:) ויש יראה עלאה כמ"ש בזוה"ק בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין וכו' ונקרא דרתא והוא בחי' בינה לבא שנכנס למעמקי הלב והתורה תרעא לזה (כמו שנת' במק"א). ואנו מבקשים הוא יפתח לבינו בתורתו שיכנסו הד"ת בלב וישם בלבנו אהבתו ויראתו אף דהיראה קודם לאהבה דעיקר השתדלות האדם הוא ביראה כמו שנא' מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה והאהבה בא אח"כ מהשי"ת בדרך מתנה כמו דאי' בשם הרבי ר' בער זצ"ל הרמז דרכו של איש לחזור אחר אשה. אך כשבא האהבה מהשי"ת אז בא גם היראה עלאה כאחד וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג קכ"ג ב') י"ה יראה ואהבה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשן. וע"ז אמר וכסיל לא יבין את זאת היינו אף המפורש לנגד עין שנקרא זאת. ואיש בער שיש לו לב להבין אך הוא בער מחכמה לא ידע לא ישיג בבחי' הדעת מה שא' אח"כ בפרוח רשעים וגו'. וכן כאן אמר מי חכם היינו שעכ"פ אינו כסיל ויבן אלה אלה נקרא מה שמפורש לנגד עין כמו בחי' זאת כנ"ל. נבון וידעם נבון הוא כשנכנס היראה במעמקי הלב ע"ד שנא' אז תבין יראת ה' והוא יראה עלאה זה יוכל להשיג מדת הדעת שהוא פנימיות מכ"ע אז יבין כי ישרים דרכי ה' וכמו שנא' להגיד כי ישר ה' להגיד אי' בזוה"ק (ח"א רל"ד ב') שהוא רזא דחכמתא שמשיגים ע"י הדעת שהוא חיבור חו"ב שבאמת צדיק כתמר יפרח. וזה שא' צדיקים ילכו בם שמי שהוא מזרע ישראל באמת אינו נופל עי"ז מה שרואה שלות הרשעים ושפלות ישראל בעוה"ז. רק מי שאינו מזרע יעקב כשרואה שלות רשעים בעוה"ז יוכל להכשל עי"ז וכמו"ש (רשיז"ל ע"ז נ"ד.) דא"א שלא יהי' בהן אחד שרואה את ישראל ידם מטה נוטה לבו לע"ז וזה ופושעים יכשלו בם. משא"כ מי שהוא מזרע יעקב באמת ועמך כולם צדיקים וצדיקים ילכו בם ורואים כי ישרים דרכי ה' שבאמת צדיק כתמר יפרח בעתיד ושלוה שלהם הוא רק להשמדם עדי עד. ושבת נקרא זאת כמו שא' (ויק"ר פ' כ"א) בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת שבשבת זוכין שיהי' הכל מפורש לעין. ע"י שלימות האמונה ומשיגים מעין עוה"ב. ולכן נתייסד מזמור זה לשבת שהוא מעין עוה"ב יום שכולו שבת ואלמלי שמרו ישראל שבת כראוי מיד נגאלין מכל וכל מהיצה"ר ואז יבולע המות לנצח ג"כ כמו"ש בירוש' (תוס' ר"ה ט"ז:) בלע המות לנצח וכו' דיתקע בשופר גדול ומטא זימני' למתבלע שהכל אחד אך העולם נידון אחר רובו וכל נפש בפרט אם יהי' שומר שבת כהלכתו זוכה להיות נגאל מכל וכל ויבולע המות. ואף שלא מצינו זה רק באליהו הנביא מ"מ עכ"פ אין מיתתו נקרא מיתה רק כמו שינה ויקיצה. וממילא בשבת יכולים לתקן כל העבר ע"י התשובה שיהי' נעשים זדונות כזכיות כיון שמשיג היראה והאהבה בשלימות וזוכה לבחי' הדעת שהוא שער הנ' לבעלי תשובה ולכן נסתיים בזה פרשת שובה:
17
י״חאי' ביומא גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ פירש"י ז"ל שע"י התשובה יוכל להגיע עד כסה"כ ורבינו חננאל פי' אפי' הגדיל עונות עד כסה"כ ג"כ מועיל תשובה. וגם בפסיקתא דר"כ הביא שני הפירושים. וענין כסא הכבוד מרמז על הקדושה שבתכלית השלימות כמו במשרע"ה שנא' עליו מאחז פני כסא. וא' בפסיקתא הנ"ל גדולה תשובה שמגעת וכו' ולא תאמר עד לרקיע ראשון וכו' ולא עד רקיע השני וכו' אלא עד כסה"כ כן הושע אומר שובה ישראל עד ה' אלהיך. ועוד אי' שם ד"א עד ה' אלהיך כמו שאמר דוד המע"ה עונותי עברו ראשי וכן עזרא אמר עונותינו רבו עד למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד לשמים אמר הקב"ה אל תתייראו וכו' ע"ש וזהו כפי' ר"ח. ומדרגה זו לא יכול לזכות חוץ משרע"ה אפי' צדיק גמור רק בעל תשובה שבמקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שהם מתקרבין להקב"ה להשורש שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וכן אפי' מי שפגם בהשורש שהגדיל עונות עד כסה"כ ג"כ יכול לתקן ע"י תשובה. דאי' בזוה"ק שנפש רוח ונשמה שבאדם הם מג' עולמות בריאה יצירה עשי' נפש מעשי' עולם האופנים ושם רובו רע רוח מיצירה עולם המלאכים ושם חציו טוב וחציו רע. ומשכן הרוח הוא בלב ושם יש שני חללי הלב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ושם משכן השני מלאכים שמלוין את האדם יצ"ט ויצה"ר. והנשמה מבריאה ושם כולו טוב כמו דאי' בזוה"ק נשמתין דאתגזרין מכורסיא היינו מהשורש וזה שאומרים נשמה שנתת בי טהורה היא ומצד הנשמה הוא כמו שנא' ועמך כולם צדיקים שתיכף כשנמול לשמנה מתדבק בהשורש כי אז אין לו עוד דעת מצד עצמו. רק הש"י מקרבו מצדו מחמת שהוא חלק אלוה ממעל כמו שנא' ויפח באפיו נשמת חיים ואי' בתיקו"ז מאן דנפח מתוכו נפח. אבל בשעת החטא בחי' נשמה פורשות ממנו. ויש אשר מגדיל חטאו כ"כ עד שנעקר לגמרי מהשורש כמו שאחז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכו' מפני שהם מדובקים בהשורש. ואלו שאין להם חלק לעוה"ב משמע מצד שנפרשו לגמרי שחטאו עד השורש כמו שאי' בתדב"א אנכי ה' אלהיך בעט מיכה כי אנכי הוא מ"ע ואינה ציווי שתדע שאנכי ה' אלהיך רק נאמר בלשון ודאי היינו שאנו מושרשים בשורש שהוא ה' אלהיך ומיכה פגם בהשורש עצמו. וזהו קרא דעזרא שמביא בפסיקתא הנ"ל שאמר כי עונותינו רבו עד למעלה ראש הלשון למעלה ראש היינו עד השורש שהוא למעלה מן הראש. וזה שא' בגמ' גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ שאפי' מגיעין העבירות עד כסה"כ ג"כ יכולין לתקן ע"י תשובה:
18
י״טוזה דאי' ברמב"ן ז"ל בפ' נצבים ע"פ כי המצוה הזאת דקאי על התשובה הנזכרת ורש"י ז"ל פי' דקאי על כל התורה ולפי"ז הי' צריך לכתוב כל המצוה וכאשר כתיב המצוה הזאת מוכח הרמב"ן ז"ל שקאי על מה שכתיב בפרשה מקודם שהוא ענין התשובה ומביא קרא דריש הפ' שם והשבות אל לבביך ושבת עד ה' אלהיך וגו' דזהו מצות תשובה ושע"ז מסיים כי קרוב אליך וגו' בפיך הוא וידוי דברים ובלבבך הוא החרטה בלב על העבר ולעשותו הוא הקבלה על להבא לעשות כרצון השי"ת (וניחא לפ"ד דלא כתיב ובמעשיך דזה לא קאי על המעשה בפועל כמו בפיך ובלבבך רק על הקבלה בלב לעשות). והנה לפי' הרמב"ן ז"ל דקאי על מצות התשובה יש להבין מהו השייכות שכתב לא בשמים הוא. ולפירש"י ז"ל שקאי על התורה יתכן שלא בשמים הוא כמו שאז"ל שמן התורה לא נשאר כלום בשמים רק נמסרה כולה לישראל. אבל אם קאי על תשובה מהו הפי' לא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא. אבל הכתוב מרמז על שני עניני התשובה כי בענין התשובה שנא' בפ' זו מקודם כתיב והשבות אל לבביך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה זה מרמז על התשובה שמגעת עד כסה"כ כפי ר"ח שאפי' העבירות מגיעים עד כסה"כ כדכתיב בכל הגוים אשר הדיחך. כי היצה"ר ושעבוד מלכיות ענין אחד הם וזה שא' בכל הגוים אשר הדיחך שאפי' פגם בחטאו מצד כל הקליפות שבעולם היינו עד השורש אעפ"כ יועיל לך התשובה שמגעת ג"כ עד השורש. ואח"כ נאמר ושבת עד ה' אלהיך מרמז שמתקרב מצד התשובה עד כסה"כ כפירש"י וכמו שאמרנו שבמקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שמתקרבין לשורש הקדושה שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וע"ז כתיב אח"כ כי המצוה הזאת לא נפלאת הוא ממך נפלאות לשון פלא שהוא השכל הנעלם מכל רעיון היינו שהתשובה מגיע עד כסה"כ להשכל הנעלם מכל רעיון. ולא רחוקה הוא מרמז שאפי' הגדיל עבירות עד כסה"כ שנתרחק לגמרי אף מהשורש ח"ו ג"כ מועיל תשובה. ואח"כ נאמר לא בשמים הוא מרמז ג"כ על תשובה שמקרבת אותו לקדושת השורש מצד שבמקום שבע"ת עומדין וכו' וזה פי' לא בשמים הוא ולא תאמר מי יעלה לנו השמימה ליקח בהירות והשגת אור כזה כי יכול להתקרב אף לשמים היינו לקדושת כסה"כ שהוא השורש. ולא מעבר לים הוא מרמז על הגדלת עבירות עד כסה"כ כי מעבר לים מרמז על ריחוק הגדול מצד העבירות שנמשלו כים. כי הקליפות נקראו מים הזדונים והאומות שמהם נמשך השאור בלב בנ"י נמשלו לים כדכתיב כהמות ימים יהמיון. היינו ג"כ מצד קיבוץ כל הע' אומות וכמו כן נלכדו בקליפות כל השבעים אומות. ולזה נקרא מעבר לים שע"י הקליפות כל הע' אומות נתרחקו כהמות ימים יהמיון. וזה שאמר לא רחוקה הוא שתחשוב שהוא רחוק להגיע לזה לעבור הים הגדול הזה ומי הוא זה שיכול לעבור ולכבוש שיקוע גדול כזה ויביאה לנו להכניס זה תוך מעמקי לבבינו. וע"ז אמר כי אינו כן כי קרוב וגו' וכנ"ל כי ע"י השתדלות מועט שלו בפיך וגו' הש"י יעזרנו שיבוא עד ה' אלהיך שע"ז הוא לימוד הושע קחו עמכם דברים כנזכר לעיל וכמ"ש בשהש"ר ע"פ פתחו לי אחותי וכו' פתחי לי פתח של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח פתחים גדולים וכו' וכמו"ש הפותח שער לדופקי בתשובה כאשר האדם רק דופק ומבקש ומתגעגע לשוב השי"ת פותח שער לתשובה:
19
כ׳במד' (בר"ר פ' כ"ב) יצא שמח וכו' פגע בו אדה"ר אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. להבין מה שאמר כך כחה של תשובה דמשמע דענין תשובה נודע לו רק כוחה נעלם ממנו ונודע לו מקין. גם מה ענין שבת לכאן שאמר הגז"ש דכתיב טוב להודות וכתיב מודה ועוזב. אך מצינו בפסיקתא ששאלו ישראל אם אנו עושין תשובה השי"ת מקבל אותנו והשיב להן מתשובת קין אחאב מנשה ונינוה ועוד. ולכאורה מה שאלה הוא זו הרי מבואר בתורה כ"פ דתשובה מועיל. אך ישראל ידעו רק מב' מדרגות בענין תשובה או מיראה או מאהבה אבל ממדרגה הג' ע"י יסורין (עי' יומא פ"ו.) זה לא ידעו והורה להם מתשובת אחאב ומנשה שמתחלה כפרו עד שרצו לדחותן ולטורדן מעוה"ב כדאי' בפ' (חלק) ומ"מ ע"י היסורין עשו תשובה ונתקבלה תשובתן. ובמנשה מפורש שתשובתו הי' בעת הצר לו וכן באחאב נא' יען כי נכנע וגו'. וכן קין שיצא כגונב דעת העליונה ורק אחר שנפסק עליו נע ונד תהי' בארץ שב ורפא לו. וכן אדה"ר הי' סבור שאחר שנתעורר לשוב רק אחר שנטרד מג"ע הי' סבור שאף שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה כדדרש ר"א בר כהנא (בר"ר פ' כ"א) אין ועתה אלא תשובה שנא' ועתה פן ישלח וגו' הוא רק כשיעשה תשובה מאהבה או מיראה. וכיון ששמע מקין שכך כחה של תשובה שמועיל אף ע"י יסורין ואני לא הייתי יודע. וזה הי' חלקו של משה שאמר בתפלה של משה תשב אנוש עד דכא ודרשו ז"ל עד דכדוכה של נפש. וזה הוא ע"י השבת שהוא חלקו של משה ישמח משה במתנת חלקו. וזה שא' בב"ר אר"ל המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו. שחידש זאת שכך גדול כחה של תשובה אפי' רק ע"י יסורין כמו שא' תשב אנוש עד דכא:
20
כ״אואמר טוב להודות לה' כתיב ומודה ועוזב ירוחם שצריך להיות מודה ועוזב. והנה מודה יכול הי' לקיים אבל ועוזב כפי מה שא' (יומא פ"ו:) היכי דמי בע"ת כגון שבא לידו דבר עבירה וניצול הימנה מחוי ר"י באותו מקום וכו' וכיון שנטרד מג"ע כבר לא הי' בידו להיות עוזב באותו מקום ולכן אמרו במד' (בר"ר פ' י"ט) שאמר אדה"ר אכלתי ואוכל עוד וחס לי' לאותו צדיק לומר כן. אך אדה"ר הי' סבור שאין בכוחו להיות עוזב כיון שלא יוכל לעזבו באותו מקום ולא יועיל תשובה. וכיון ששמע מקין עשיתי תשובה ונתפשרתי אף שעשה תשובה אחר שהי' נד בארץ ולא הי' יכול להיות באותו מקום גם לא הי' לו אח כי שת נולד אחר ק"ל שנה תחת הבל כי הרגו קין ולא הי' יכול להיות עוזב באותו נפש ומ"מ נתקבלה תשובתו. התחיל מטפח על פניו כך כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע פתח ואמר טוב להודות. להיות מודה אף שלא יוכל לקיים ועוזב באותו מקום וכו' וג"כ ירוחם. והוא ע"ד שאיתא במדרש אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות ובאותו אבר שחטא יתקן ע"י מצות שיעשה בו משמע שזה ג"כ נקרא באותו מקום. ואמרו במד' (שוח"ט תהלים) אלמלי שמרו בנ"י שבת אחד מיד נגאלין שנא' היום אם בקולו תשמעו אף שבקולו של השי"ת נכלל כל התרי"ג מצות ואיך מרמז שבת לבד בזה. אך יובן ע"פ הגמ' (סנהד' צ"ח.) אימתי אתי מר וכו' הכי אמרי לך היום אם בקולו תשמעו. ולכאו' איך יתכן שביום אחד יקיימו כלל ישראל כל התרי"ג מצות. אך ע"י שמירת שבת ששקולה ככל התורה ובזוה"ק אמרו אשתמע דמאן דנטר שבת כמאן דנטיר אורייתא כלו וזה שא' היום אם בקולו תשמעו שיוכל להיות ביום אחד היינו ע"י שמירת שבת ועי' (שבת קי"ח:) אשר ישמרו את שבתותי וגו' וכתיב בתרי' והביאותים אל הר קדשי. וממילא יוכל לקיים עי"ז כל החבילות של מצות ושיהי' באותו אבר ג"כ שהרי הוא כמו שקיים כל המצות. ולכן נקרא שבת תשובה מה שלא נקרא כן כל יום מימי עשי"ת מפני שבאותן הז' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ צריך לתקן בכל יום מעשי יום זה דכל השנה ואי אפשר שבאלו הימים יבואו לפניו כל המאורעות וכל המקומות שעברו לפניו בכל השנה ואיך יקיים ועוזב שיבוא לידו וניצול הימנה. רק ע"י שבת שבאמצע ששקולה ככל התורה יכול לקיים חבילות מצות בכל איבריו ולהיות ועוזב ג"כ ואז בשבת נקבע התשובה. וזה שנקרא שבת תשובה. וזה שפתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' שיקיים שיהי' מודה וע"י השבת יהי' כעוזב כתיקונו וזהו כחה של תשובה:
21
כ״בשיר המעלות ממעמקים קראתיך וגו' איתא בזוה"ק אתר גניז הוא לעילא וכו' וההוא עמיקא דעמיקתא אקרי תשובה ומאן דבעי לאתבא וכו' בהאי עומקא אצטריך למיקרא לקוב"ה. דהנה אי' בגמ' (ר"ה כ"א:) חמשים שערי בינה נברא בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחד היינו מ"ט. דהמ"ט שערים הם הדרכים של השבע מדות הק' שע"פ דרך התורה שנקרא מזוקק שבעתים ז' פעמים ז'. אמנם החוטא ע"י יצה"ר היושב על מפתחי הלב עד שממלא כל חלל הלב של המ"ט שערים של בינת הלב מעט מעט כמשז"ל על פ' ויבא הלך וגו' שמתחלה נעשה הלך עד שנעשה בעה"ב. ועכ"ז יש עצה לעורר מעמקא דעמיקתא שהוא שער החמשים שהוא נקודה הפנימיות שנמצא בכל נפש ישראל והוא מבחי' עתיקא למעלה מן השגה. והוא כענין תשובת ר"א בן דורדייא שאמרו עליו שגעה בבכי' עד שיצתה נשמתו מפני שנאמר כל באי' לא ישובין ואם ישובין לא ישיגו אורחות חיים. והיינו מפני שהי' אביק בעבירה עד שנתמלא כל המ"ט שערים שבלב ולכן בתשובתו לא השיג אורחות חיים היינו הדרכים שע"פ התורה שנקרא דרך חיים תוכחת מוסר מפני שקילקל הדרכים שהמה ע"פ תורה שהוא מזוקק שבעתים ונצרך לבוא ע"י שער החמשים שהוא מס"נ למעלה מן השגה ובינת הלב ויצתה נשמתו ובא לחיי העוה"ב:
22
כ״גוהנה בגמ' (יומא פ"ו א' ב') אי' שבעה מימרות מגדולה תשובה והם נגד תיקון הז' מדות מתתא לעילא והמה נגד ז' ימי החול של עשי"ת חוץ ר"ה ויוהכ"פ ובגמ' ר"ה (יז:) נא' ג"כ אר"י גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם. וי"ל שהוא נגד יום ר"ה בעצמו שהוא ג"כ בימי התשובה רק מפני שעיקר התשובה הוא הוידוי בפה למחות העון ובר"ה אין מזכירים בפה שום חטא ועון רק ע"י החרטה בלב עכ"פ פועלים שמקרעת הגז"ד לפי שעה. דהנה אי' בגמ' (ר"ה טז:) שלשה ספרים נפתחים בר"ה אחד של צדיקים ואחד של רשעים ואחד של בינונים דכתיב מחני נא זה ספרן של רשעים מספרך זה ספרן של צדיקים אשר כתבת זה ספרן של בינונים. ולהבין ענין ג' ספרים כי בודאי אין להשי"ת רק ספר תורה אחת וזהו ספרי של כל הברואים שכל נפשות ישראל יש להם כל אחד שרש בתוה"ק ואז"ל שקודם שנולד האדם מלמדין אותו כל התורה ואז נעשה כתוב וחקוק הספר על לוח לבו של האדם וזהו הספר של האדם כמו שנא' וכל מעשיך בספר נכתבים וכאשר מקלקל מעשיו נמחה שמו שבתוה"ק וכן ג"כ למעלה בשרשו. וכאמרם ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו וזהו מחני נא זה ספרן של רשעים שהמחי' בעצמו הוא הספרן של רשעים כי נעשה על ידו צירוף אחר. וע"י החרטה שבלב שבר"ה כנ"ל נפעל שהתשובה בעצמה מקרעת את הגז"ד. והיינו כמו שנופל כלי עם מים על הכתב ומטשטש ומקרע את הכתב לפי שעה אבל עיקר העון שיהי' נמחה לגמרי אינו נפעל רק אח"ז בימי התשובה ע"י וידוי דברים דייקא כנ"ל:
23
כ״דור' לוי אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ שנא' שובה ישראל עד ה' אלקיך. ופי' רבינו חננאל שגם אם עשה עונות שמגיעים עד כסה"כ מועיל להם תשובה. וי"ל שמרמז על חטא פגה"ב שנזכר בזוה"ק שאינו מועיל תשובה וכדאיתא בס' ר"ח מפני שכל החטאים באים רק ע"י טמטום הלב ותשובה הוא בלב זולת חטא הזה מגיע הפגם מן המוח. וכן פגם וחטא המינות מגיע ג"כ עד בחי' חכמה מפני שהוא ג"כ ע"י המחשבה שבמוח. ובגמ' משוה ג"כ שני החטאים כאחת כאמרם על ר"א בן דורדייא כיון דאביק בזנות כמינות דמיא. וי"ל שע"ז מרמז שמגעת עד כסה"כ וכידוע מנפש רוח ונשמה שהנפש הוא מאופנים ורוח מחיות ונשמה הוא מכסה"כ כמו שא' בזוה"ק ומכורסיא אינון נשמתין. ומשכן הנפש הוא בהכבד ומשכן הרוח בלב ומשכן הנשמה הוא בהמוח וזה שאמר אפילו עשה העונות המגיעים עד כסה"כ היינו שמגיע הפגם להמוח כנ"ל ג"כ יועיל להם תשובה. ואי' שם גי' בע"י ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל היינו שר"י פליג שאינו מועיל לזה תשובה ומקשה ומי אמר ר"י הכי והא אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה שנא' וגו' ושוב אלי נאום ה' מזה נראה שמועיל תשובה לכל דבר ומשני כאן ביחיד כאן בציבור שלצבור מועיל תשובה גם לזה וצבור הוא כשיש רק עשרה אנשים בעולם שנצרכים תיקון לפגם הזה יועיל להם תשובה גם לר' יוחנן. ויש לרמז זה בפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך עד כאן נאמר בלשון יחיד שקשה תשובתו. ואח"ז נאמר בלשון רבים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כי דברים מרמז על ד"ת היינו להשתדל בעסק תושבע"פ. אמרו אליו כל תשא עון נאמר ג"כ בלשון רבים כי אמירה מרמז על בחי' תפלה והיינו שע"י התחזקות בתורה ותפלה יועיל גם תשובת היחיד להיות נתקן פגם הנ"ל כמו בציבור. וי"ל ג"כ שר' יוחנן דאמר ולא עד בכלל לשיטתו מפני שהוא הי' משופרי' דירושלים ובכל מקום שנזכר בגמ' שבח היופי המכוון על הנזהר בשמירת הברית וכן אמר אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא מסתפינא מעינא בישא. והנה מפסוק שדרש ר' לוי שיועיל תשובה עד ה' אלהיך כנ"ל עכ"פ נאמר הלשון כי כשלת בעוניך ולשון כשלת יורה שעכ"פ נשאר איזה שמץ עון ורק זדונות נעשים כשגגות. כי באמת בעוה"ז אין בכח בחטא זה להיות זדונות נעשים כזכיות כל זמן שלא נתברר חטא הראשון של אדה"ר לגמרי. כי גם באדה"ר מצינו שלא נתקן לגמרי רק נעשה כשגגה באותן ק"ל שנה דחזא לאונסי'. רק לעתיד יתברר החטא הזה שיהי' נעשה זדונות כזכיות. והנה שמענו מאדמו"ר זצ"ל מאיזביצא על מא' הגמ' תפילין בי בר חב"ו משכח שכיחי הרמז שגם קדושת התפילין מסוגלים לתיקון החטא הזה ע"י השם הק' חב"ו היוצא מפ' חיל בלע ויקיאנו המרמז על קיבוץ הנדחים של ניצוצות הקדושה. והיינו שקדושת תפילין הוא לשעבד את המחשבה שבמוח להשי"ת והוא תיקון על פגם המוח כנ"ל. וי"ל שזה עצמו נפעל ג"כ וניתקן בשמירת קדושת שבת שהוא אותו ענין עצמו של מצות תפילין שעל הקרקפתא דמוחא שהוא קדושת המוחין מצד פעולת האדם. וקדושת שבת הוא השראת קדושת המוחין מלעילא מצד השי"ת שמקדש ישראל וכאמרם ז"ל תפילין דמארי עלמא כתיב בהו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:
24
כ״האי' בתיקונים שעשרת ימי תשובה הם נגד העשרה מאמרות שהמה נגד העשר ספירות ונגד זה הם העשרה מלכיות היינו שממליכים את הבורא ית' בעשרה ימים הללו שאומרים המלך הקדוש שמתראה ומתגלה כבוד מלכותו ית' עלינו מעילא לתתא. ויום הראשון שהוא ראש השנה הוא נגד בחי' כתר שהוא נגד גולגלתא שעל המוח בחי' שכל הנעלם מכל רעיון למעלה מן השגה ויום השני דר"ה הוא נגד בחי' חכמה מוחא שכבר בא לאיזה השגה ותפיסה בשכל בחי' יש מאין. וביום הג' מעשי"ת כנגד בינה היינו שכבר בא לידי הבנה בלב כמ"ש בפתח אליהו בינה לבא ובה הלב מבין. ומה גם כהיום שנזדמן היום ג' דעשי"ת בשבת שבודאי בא הכרה בלב כמו שנא' לדעת וגו'. ואח"כ בשבעה ימים האחרונים נתפשט התגלות המלכות שמים במעשה ובדיבור שהם נגד ז' מדות הק' שהמה בהתגלות בחיצוניות האיברים בפועל. וכדאי' בריש הג"ה דאו"ח ע"פ שויתי ה' לנגדי תמיד כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו וכו' והוא לפני מלך גדול ואין דיבורו וכו' והוא עם אנשי ביתו כדיבורו במושב המלך ק"ו כשישים האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו וכו' מיד תפול עליו אימה ופחד וכו'. וראשית התגלות מלכות שמים של הז' מדות בפועל במעשה הי' ע"י אברהם אע"ה כמו שא' חז"ל לא הי' אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם אע"ה וקראו אדון. היינו שהגם שקודם אברהם אבינו הי' נפשות גדולים כמו בית מדרשו של שם ועבר וכדומה אמנם בהם לא הי' ניכר מלכות שמים בפועל רק בפנימיות המחשבה ובינת הלב עד שבא אאע"ה והרעיש את העולם לקבל אדנותו ומלכותו ית"ש במעשה בהתגלות על האיברים בפועל. והמה שבעה מדות הק' בשבעה ימים עד יוהכ"פ שהם התגלות מלכות שמים במעשי ותנועת האדם שיהי' כעומד לפני המלך. וביוה"כ שהוא יום השביעי שהוא נגד מ' מלכות פה אז בא התגלות המלכות בשלימות גם על הדיבור שיהי' דיבורו כעומד לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה כמו דאי' בש"ע כנ"ל. וביום הזה הוא תשלום התגלות עשרה מלכיות מעילא לתתא כנ"ל:
25
כ״ווהנה בבחי' התשובה מצד אתערותא דלתתא בא התגלות התשובה בעשרה ימים הללו בסדר המדות הק' מתתא לעילא. רק השני ימים של ר"ה המה נגד גולגלתא והמוחין שם אין מקום לתשובה בפרטיות על עונות כי בקרקפתא דתפילין נא' מי כעמך ישראל וגו'. ולכן אי' בכתבי האריז"ל שאין להזכיר בר"ה שום הזכרת חטא ועון כלל שהימים הללו הם נגד הנשמה שמשכנה במוח ושם אין מגיע שום פגם מעון כידוע ולכן אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא דייקא. ועיקר החטא מכונה להנפש כש"נ נפש כי תחטא ע"י הדם שהוא הנפש. וע"י החמדה שבלב ששם היצה"ר יושב על שני מפתחי הלב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו בא לפעמים גם להרהור במחשבה שבמוח אבל בעצם אין בבחי' המוחין רושם של הזכרת החטא. ואעפ"כ גם השני ימים של ר"ה נחשבים מימי התשובה ולכן מזכירים באבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך גם בר"ה רק בפנימיות בהעלם בהנפש ע"י מצות תקיעת שופר כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מפני פחד ה' והדר גאונו. ועי"ז נמשכים כל הנפשות ישראל להתדבק בהשרש למעלה מן הדעת. ואח"ז בהשמונת ימים בא התעוררת התשובה מתתא לעילא בשבעה מדות הק' ממדת מלכות עד יום הכפורים שאז באים לבחי' בינה שהוא השמיני מתתא לעילא שהוא תכלית התשובה כמו שנא' ולבבו יבין ושב ורפא לו. והנה אמרו ז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין וי"ל שהמכוון הוא לבחי' ה' עלאה וה' תתאה וביחוד כהיום שנזדמנו השתי שבתות שבת תשובה מיד אחר ר"ה שהוא נגד ה' תתאה בחי' מלכות מתתא לעילא בבחי' התשובה בז' המדות כנ"ל ושבת שחל בו יוהכ"פ שהוא ביום הח' נגד בחי' בינה ה' עלאה. וכן יהי רצון שיהי' עתה נשמרים השתי שבתות כהלכתן ונזכה לגאולה השלימה בב"א:
26
כ״זאי' במד' דמלך בו"ד גוזר גזירות והוא אינו מקיים אבל הקב"ה שומר כל המצות וכן א' בגמ' דהקב"ה מניח תפילין ומתפלל. וי"ל כיצד מקיים הקב"ה מצות תשובה. וי"ל ע"פ הגמ' דסוכה ג' דברים מתחרט עליהם הקב"ה ואחד מהן מה שברא היצה"ר. ולהבין זה איך שייך ענין חרטה ושינוי רצון בהשי"ת. אך י"ל ע"פ המד' הנ"ל שכל המצות וגזירות של הקב"ה כביכול הוא מקיים אותם תחלה. כמו ששאל אחד אם השי"ת משמר השבת היאך יורדים הגשמים וכו'. וע"ז נא' בבריאת האדם נעשה אדם בצלמנו כדמותינו היינו שיעשה כדוגמת מעשי השי"ת כביכול כאמרם ז"ל אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם. היינו שע"ז נברא שיעשה דוגמת השכינה כמו הקוף שעושה דוגמת מעשה אדם. וכן נא' בשמירת שבת זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש. וכמו כן בענין מצות תשובה שעיקרו הוא החרטה שיתחרט האדם על העבר וינחם על מעשיו. ועבור זה הכתיב כביכול הקב"ה על עצמו ענין חרטה בכדי שעי"כ יוכל האדם ג"כ להתחרט ולהנחם על מעשיו. וכן אי' בפסיקתא משל למלך שחלה בנו ונתן לו הרופא סמים והי' ירא הבן לקחתם אמר לו אביו אני טועם ממנו בראשונה ותראה שהוא טוב כדי שתטעום אותה לאחרי'. ואי' במד' מה שנא' בדור המבול וינחם ה' שכביכול נתחרט על שברא את היצה"ר בארץ. והוא לרמז דברנו שעי"ז שהכתיב זאת על עצמו יוכל לכנוס הרהור תשובה וחרטה בדור המבול כדי שלא יאבדו מן העולם. ובזה יובן שאלת המין לר"י מאחר שהקב"ה רואה את הנולד למה נא' ויתעצב אל לבו והשיב לו בשעת חדוה חדוה ולמה לא שאל לו על מאמר הקודם וינחם ה' רק מפני שזה הי' גלוי גם להמין שענין הניחום והחרטה של הבורא כביכול הי' כדי להכניס בלב דוה"מ הרהור תשובה כנ"ל רק שאל על ויתעצב וע"ז השיב לו בשעת חדוה חדוה:
27
כ״חשובה ישראל וגו' אי' בפסיקתא (ה) כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע וכו' ולא מלמדים את ישראל מה לומר אבל הושע וכו' ומלמדם מה יפייסו וכו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ובפסיקתא החדשה ר"י אומר לא בדברים פתיתם אותו בסיני ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. והוא ע"ד אמרם ז"ל (בר"ר פ' כ"ב) יצא שמח וכו' פגע בו אדה"ר אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. והיינו כמ"ש (בבר"ר סו"פ י"ט) דדרשו מלשון ואוכל שאמר אכלתי ואוכל. והענין הוא כי בודאי אדה"ר נתחרט מאוד על גודל הפגם שעשה רק מפני שידע בעצמו שע"י אכילתו השליט היצה"ר בנפשו ע"ז הי' מתאונן שסבר שחלילה אבדה תקותו שיוכל לתקן הפגם הזה. כי ידע שעיקר התשובה צריך להיות מעומק הלב כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. ומה בצע בתשובתו עתה מאחר שאינו שולט בנפשו עוד ובטח יסיתנו היצה"ר עוד ולא יוכל נגדו. וזה שהי' מתאונן ע"ע לפני היודע תעלומות והגיד האמת שמכיר בעצמו שאם יסיתו היצה"ר לא יוכל להתגבר נגדו ויאכל עוד וחלילה אבד סברו. אמנם כאשר שמע שנתקבלה תשובת קין אף שהי' רק משפה ולחוץ כמו שא' במד' שיצא כגונב דעת העליונה שתשובתו הי' רק לפנים מיראת העונש כמו שא' והייתי נע ונד ואעפ"כ נתפשר. ע"ז אמר אדה"ר וכך הוא כחה של תשובה שאפי' בדיבור שלא מעומק הלב כלל כי לבו הרע עדיין בקרבו וחושב שמרמה להש"י בפיו וגם זה מועיל להתקבל ע"ז אמר מזמור ליום השבת טוב להודות לה' אפי' בהודאות פיו לבד. וע"ז יש לכוין דברי הפסיקתא כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה וכו' ולא מלמדים מה לומר כי רחוק מדעת האדם שיוכל לכוף את לבו לטוב עד שבא הושע ומלמדם מה יפייסו קחו עמכם דברים. היינו שראשית הנרצה מהאדם רק שיתודה בפיו כמו שנא' ויפתוהו בפיהם וגו' כמו במתן תורה דאי' במד' שהי' רק משפה ולחוץ שאמרו נעשה ונשמע ובסיני עשו בפיהם ובימי אחשורוש הי' בלב ולא בפה ע"ש ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון מכש"כ כאשר האדם רוצה לשוב כמאמר פיו רק שאינו שולט בלבו. וע"ז גמר אומר אמרו אליו כל תשא עון שנתפלל להשי"ת שנזכה שיקבל תשובתנו בשלימות שיהי' נמחק העון מכל וכל ולא כקין שנתפשר למנוע ממנו רק חצי הגזירה מחמת שהי' רק משפה ולחוץ. וע"י מה נזכה לזה ע"י וקח טוב קיחה הוא לשון לימוד כמו שנא' יערוף כמטר לקחי ות"א יבסם כמטרא אולפני היינו שהשי"ת ילמוד אותנו להטיב לבנו באמת ונשלמה פרים שפתינו וכידוע מטעם הרמב"ם ז"ל על כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אף שהוא באונס מפני שבאמת כל נפש ישראל בנקודת לבו רצונו לקיים מצות הש"י רק השאור שבעיסה מעכב. וכאשר כופין אותו ואומר בפיו ג"כ אז נעשה פיו ולבו שוים. וזה ונשלמה פרים שפתינו כמו בשילום פרי הקרבנות מועיל רק דבר שפתיים לומר רוצה אני הגם שבא ע"י כפיי' מכש"כ בוידוי שפתינו על התשובה שהוא מרצונינו הטוב. ובזה יובן הטעם דבגוים אינו מועיל תשובה (כמו"ש בתנחו' וילך) והיינו לתקן העבר רק מועיל על להבא למנוע מהם הגזירה כתשובת נינוה להנחם על הרעה אשר דיבר לעשות להם. והיינו מפני שתשובתם הוא רק לפנים כי נקודת לבם הוא מעומק רע משא"כ בישראל שגם דיבורו בלבד מגלה את עומק מצפון לבו לטוב כנ"ל וזהו הטעם שהגוים קרובי תשובה מפני שאין להם הרגש בזה שנצרך להיות התשובה מעומק הלב רק בדיבור שפתיו בלבד הוא כגונב ומרמה דעת העליונה לכן נקל לפניו. משא"כ בנ"י שאין רוצים לרמות בוראם בפה ולא בלב רק רוצים לשוב באמת וזה לא קל. וגם זה הטעם שגוי ששבת חייב מיתה כי עיקר קדושת שבת הוא להיות נתקן כל העבר בששת ימי המעשה להתהפך לטוב כמו שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וגו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו וגו'. ובגוים לא נמצא הכח הזה לתקן העבר כנ"ל. וזה שא' במד' הנ"ל כיון שראה אדה"ר כחה של תשובה אמר מזמור שיר ליום השבת כי זהו בעצם קדושת שבת לתקן העבר כנ"ל. ותחלה טוב להודות בוידוי פה לבד ואח"כ לזמר לשמך עליון מה שהש"י עוזר לו למעלה מהשגתו וכוחו וכמו שא' דיצרו של אדם מתגבר ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו':
28
כ״טואמר עוד בהפטורה אשור לא יושיענו כי כוחו של אשור מרמז על מה שאמר רבשקה אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה. היינו שדבר שפתים לבד לא יועיל כלום רק נצרך עצות ליתן לעצמו וגבורה וכח. גם למלחמת היצר צריך להיות גבור הכובש את יצרו כי גבורה הוא בלב כמו שנא' ולבו כלב הארי' וצריך ג"כ עצות בד"ת וחכמה איך לימלט מפיתויו. וע"ז אמר אשור ר"ל כשנקח עצת אשור למלחמת היצר זה לא יושיענו רק שאנחנו נדע בעצמנו שאין לנו כח הזה מצידנו. ועל סוס לא נרכב הוא ענין זריזות במעשה כאמרם בפ' ע"פ ו' דברים נאמרו בסוס מואס השינה. וכן אמרו בדוד המע"ה שהי' מתנמנם כסוס וכן נא' ועל סוסים ישענו והיינו ע"י זריזותי' כי עצלה תפיל תרדמה וכן אמרו במדרגת האבות שרצו לפניך כסוסים. ואמר שלא נבטח על כח זריזותו בעבודת השי"ת בשקידה רבה להנצל עי"ז מהיצ"ר דגם בזה אין לנו סמיכה כגמר אומר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו רק על רחמיו ית' אנו נשענים שהוא יטהר לבנו כמו שנא' אח"ז אשר בך ירוחם יתום היינו מי שיודע בנפשו שאין לו שום כח מצידו כמו שנא' יתום ואלמנה יעודד שהם חלישים שאין להם שום כח. וע"ז השיב השי"ת ארפא משובתם שיהי' נעשים תחלה כשגגות כפירש"י ז"ל כבעל מום שנתרפא ואח"ז אוהבם נדבה. וממילא כמים הפנים לפנים יתעורר התשובה מנדבת הלב ועי"ז יתהפכו לזכיות:
29
ל׳והנה מצינו בדוד המע"ה שהתנצל א"ע ג"כ בענין זה של החטא שלו שאין לו כח רק להתוודות בפיו כמו שאמר כי פשעי אני אדע אבל לענין שיהי' התשובה מעומק הלב שעי"ז יהי' נמחה העון לגמרי ע"ז ביקש מהשי"ת חנני אלהים כחסדך כרוב רחמך מחה פשעי וכדאי' ע"ז המשל במד' למי שהי' לו מכה גדולה ובא הרופא ותמה על מכתו הגדולה שיעלה להון רב לרפאותו והשיב לו החולה יש לי מעט מעות לשלם לך ואת המותר עשה עמי בחסדך. וזהו הרב כבסני וגו' כי פשעי אני אדע וגו' ר"ל שאני אין בידי כח אלא מה שאדע פשעי. ועוד שם משל לרופא שבא לרפאות המכה לחולה אמר לו חבל לי עליך שיש לך מכה גדולה מאוד אמר לו ומה איכפת לך הלא עבורך הוא שתטול שכר הרבה כך אמר דוד לך לבדך חטאתי כדי להורות תשובה ליחיד. ור"ל דע"ז אמר הפ' למען תצדק בדברך וגו' והוא כמו שמצינו באדה"ר דא' רז"ל עליו מה שנא' נורא עלילה על בני אדם שקודם הבריאה נכתב אדם כי ימות אלא שבא לתלות העלילה באדה"ר. וכן בדוד המע"ה רצה למצוא עלילה לחייבו מיתה כי דוד המע"ה הי' ראוי להיות חי וקים וע"ז איכתב לי' ד"ז והוא לך לבדך וגו' למען תצדק וגו'. ואמר הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני היינו במקום הסתום שהוא למעלה מן הדעת למעלה משער הנ' תודיעני מבחי' חכמה. תחטאני באזוב ואטהר אזוב מרמז על שפלות עצמו כא' ז"ל במצורע מפני וכו' ישפיל עצמו כאזוב וע"י השפלות שלי תטהרני כאמרם ז"ל אני את דכא. ואמר תכבסני ומשלג אלבין. כי במקום אחר נאמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו היינו שעונות יהי' נעשים כזכיות וכאן אמר ומשלג אלבין זה הוא לברר עוד יותר כמו שנא' והנה טוב מאוד והוא בחי' משיח שהוא חיי עוה"ב כמו שנא' חיים שאל ממך וגו'. ובאמת הי' ראוי דוד המע"ה לזה כמו שאז"ל שלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ומשיח יהי' ג"כ דוד בעצמו. וי"ל אע"פ שמת הי' רק למראית העין וכמו שאמרו ביעקב אע"ה שלא מת. רק מפני שלא הי' עוד העת מוכן לזה עי"ז נתלה בו העלילה של החטא הזה. וכמו שמצינו בגמ' עד היכן חילול השם אר"י כגון אנא וכו' היינו לערך נפשו הגבוה די בעלילה כזו לתלות בו המיתה. ולכן לא נעשה הבירור בזה בחייו של דוד המע"ה רק בימי שלמה בנו כמו שאז"ל באותו שעה חי' דוד. הסתר פניך מחטאי וגו' בכאן מתחיל לבקש מתתא לעילא כדאי' במד' (תהילים י״ט:י״ג) ע"פ שגיאות מי יבין שדוד הי' מבקש כמשל כותי הזה מתחלה מעט מים אח"כ בצל אח"כ פיתא ע"ש. וזה הסתר פניך מחטאי שהוא הראשית ע"י וידוי דברים בלבד יהי' נסתרים החטאים מנגד פניו ית'. וי"ל דזהו כונת הכתוב ואמר ביום ההוא וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' שע"י הוידוי דברים נעשה הסתר פנים מחטאים. ולא כמ"ש הרמב"ן ז"ל (ונת"ל מ"ד) דמפרש דהך ואמר הוא רק הרהור בלבד כנזכר לעיל ואינו נראה כי בכל מקום שהאמירה הוא בלב נאמר מפורש כמו ויאמר המן בלבו וגו' ואמירה בסתם הוא בדיבור כאמרם ז"ל מנין שהדיבור כמעשה שנא' בדבר ה' שמים נעשו ושם נאמר ויאמר אלהים. ואח"ז ביקש וכל עונותי מחה שיהי' נמחה העון לגמרי. ואח"ז לב טהור ברא לי אלהים שיטהר לבו שיהי' כברי' חדשה וזהו כשהוא כזכיות. ואח"ז ורוח נכון חדש בקרבי שיהי' לו רוח הקודש. זהו השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני וזה כשיהי' עוד עדיף מזכיות:
30
ל״אשובה ישראל עד ה' אלהיך בפסיקתא (פ' שובה אות ה') כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע וכו' ומלמדם מה יפייסו קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. הענין שבודאי עיקר התשובה והחרטה נרמז בתוה"ק ובשאר נביאים אמנם יש כמה מדרגות בתשובה כדאי' בגמ' כאן מיראה כאן מאהבה שמיראה נעשים זדונות כשגגות ומאהבה נעשים כזכיות. ובודאי הכאן מיראה שאמר כאן המכוון על יראת העונש לבד כי יראה האמיתית הוא כמדרגת אהבה. רק כפשוטו שלאחר החטא מתחרט מיד וזהו בכלל בכל נפשות ישראל שיש להם מיד הרהור תשובה ועי"ז נעשה העון כשוגג. כי עיקר החילוק בין מזיד לשוגג הוא עם המחשבה שהמזיד עושה המעשה ברצון ובמחשבה אבל השוגג עושה רק במעשה לבד. וכאשר המזיד מתחרט במחשבתו אחר החטא א' נמחה החטא של המחשבה ונשאר רק המעשה בלבד כשוגג. ועל גוף מעשה העון נצרך לזה הד' חילוקי כפרה כמו שאז"ל. וכמו כן מצינו בתוה"ק במעשה העגל שמיד ביקש משה רחמים ויחל משה וגו' מפני שידע שמיד הרהרו ישראל בתשובה ולכן פעל וינחם ה' על הרעה שנעשה כשגגות דע"כ נא' חטא העם הזה חטאה גדולה ולשון חטא היינו שוגג אלא שהוא חטאה גדולה דבע"ז החמורה ביותר וגם שיש בו חילול השם גם השוגג חמור מאוד. ואח"ז נאמר וביום פקדי ופקדתי כי הלא נשאר עוד לתקן גוף מעשה החטא וע"ז נא' וביום פקדי היינו בכל שנה ביוהכ"פ נפקד ונחסר ונמחה מעט מעט ממעשה העון עד שיהי' נמחה לגמרי ויהיו כמו קודם החטא כבשעת מתן תורה שנא' עליהם אני אמרתי אלהים אתם. ונחזור לענינו דהנה שם בהושע נאמר כי כשלת בעונך היינו שנעשה כשגגות וזהו התשובה המצוי' תמיד כנ"ל. אמנם הלא נאמר שם ג"כ עד ה' אלהיך כמו שארז"ל שמגיע עד כסה"כ. וזהו רק בעושין לשמה כאמרם ז"ל ע"פ כי גדול מעל שמים חסדך בעושין לשמה. ומזה שא' כי כשלת שנעשה כשגגות הוא רק מיראת עונש כנ"ל והיינו שלא לשמה והיאך יוכל להגיע מזה עד ה' אלהיך שיהי' נתקן הכל. ע"ז אומר אח"כ והורה בזה דרך התשובה האמיתית ואמר קחו עמכם דברים שיש עצה שיהי' נתקן הכל ע"י ד"ת כי דברים מרמז על תורה כמו שנא' אז נדברו יראי ה' וגם באליהו ואלישע הלוך ודבר וידבר אלי זה השלחן וגו'. וע"י שתקחו עמכם דברים היינו בחי' תושב"כ הנקרא דיבור תוכלו לשוב עד אל ה'. אמרו אליו היינו ע"י יגיעת תושבע"פ שנקרא אמירה בלחישה כמו שדברנו מזה בסל"ש עי"ז כל תשא עון שיהי' יוכל ליתקן כל מיני עונות אפי' אותן שהחמיר בזוה"ק שאין מועיל תשובה עכ"ז יש בכח ע"י יגיעת תושבע"פ ליתקן הכל וכמו"ש במק"א שהוא ע"ד שא' בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בד"ת ה"נ בתשובה אינו מתכפר אבל מתכפר בד"ת. והיינו ע"י יגיעת הנפש לטעום טעם חדש בכל פעם יותר בד"ת ועי"ז נמחה העון בשלימות כאמרם ז"ל ע"פ כי ברב חכמה רוב כעס שכל מה שיש יותר רוב כעס ע"י יצה"ר בנפש יתרבה עי"ז יותר רוב חכמה שעי"ז יהי' נתקן הרוב כעס. וע"ז אמר אח"כ וקח טוב שנגד רוב כעס מההיפך יקח טוב תמורתו והיינו תושבע"פ כי אין טוב אלא תורה ונא' טוב לי תורת פיך. ואמר ונשלמה פרים שפתינו היינו גם מה שנצרך לקרבן פרים ושאר חלוקי כפרה בפועל יוכל ג"כ להיות נשלם ע"י שפתינו בעסק התורה כאמרם ז"ל ע"פ זאת התורה לעולה וגו' כל העוסק בתורת עולה וכו':
31
ל״בונא' אח"כ בהפטורה מי חכם ויבן אלה נבון וידעם וגו' זה חוזר על מה שנזכר למעלה שעיקר תיקון כל הפגמים הוא ע"י יגיעה בעצמו בתושבע"פ. אמנם יש עוד תנאי בדבר שלא יחזיק האדם טובה לנפשו גם אם הוא פונה א"ע לייגע בד"ת שיש לו איזה יתרון מצדו. וע"ז נאמר אהי' כטל לישראל שידע בנפשו שגם כל כח רוב חכמה שלו בתושבע"פ הוא רק מה שנשפע לו מלעילא כענין הטל שאין רואין כלל בשעה שיורד רק אח"כ שרואין לחות הארץ רואין שירד טל. וע"ז אמר אני כברוש רענן שתדע בנפשך שאני אכפיף עצמי אליך לסייעך בזה כענין ענף גבוה ורטוב שע"י משיכת יד המקבל נכפף הענף למטה. וזהו ממני פריך נמצא שתדע בנפשך שגם הפרי שלך שהולדת בתורה ע"ד אמרם ז"ל בעגלה ערופה שלא הניחוהו לעשות פרי היינו תורה. וכדאי' בתנחו' נח ע"פ פרי צדיק עץ חיים יש לך פרי יפה מן הבנים והיינו תורה תדע שגם פריך זה ממני הוא נמצא. וע"ז מסיים מי חכם ויבן אלה שגם מי שעוסק בחכמת התורה שהוא במוחו נצרך עוד לבינת הלב ונבון וידעם וגם אם הוא נבון בבינת הלב נצרך עוד להדעת היינו לחבר החכמה שבמוחו עם הרצון שבלב מפני שזהו עיקר המכוון של תושבע"פ כי ישרים דרכי ה' וגו' מפני שגם בעסק התורה יש שני דרכים למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה וכו' ע"כ נצרך לשמור הדעת לידע שממני פריך נמצא:
32
ל״גוסוף ההפטורה קרא דיואל ואכלתם אכול ושבוע וגו' אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי וגו' ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם. וידוע ע"ז מא' חז"ל ששלח את בנו לברכו ואמר לי' לא תבוש ולא תתבייש אמר לאביו מלתא בעלמא אמר לי והשיב לו אביו הוא מה דבריך קוב"ה לישראל ושנה בה והיינו שני פעמים ולא יבושו הנ"ל. כי בנו סבר שברכו שלא יתבייש מבני אדם ואמר לאביו שהוא דבר קטן בעיניו שאינו חושש לזה. ואז החכים לו אביו שהוא דבר גדול מה דבריך קוב"ה לישראל ושנה בה. והוא על רמז שני ענינים העיקרים מה שזכרנו למעלה היינו ראשית כח התיקון ע"י עסק ויגיעת התורה לתקן עי"ז גם עונות אלו שנסתם מהם דרכי התשובה כנ"ל. וע"ז נאמר ואכלתם אכול היינו בעסק התורה שנקרא ג"כ אכילה ע"ד לכו לחמו בלחמי וכאמרם ז"ל כל אכילה וכו' בד"ת הכתוב מדבר. וזה שאמר ושבוע היינו שישביע עצמו מד"ת כמו שדרשו רז"ל ע"פ ושבע ילין בל יפקד רע. והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא כי בתיבת פלא נכלל ב' משמעות דבר והיפכו אחד ענין התגלות מפורש כמו שאז"ל ע"פ איש כי יפליא לא ניתן נזירות אלא להפלאה וקטן היודע להפלות. וגם מורה לשון פלא על דבר הנעלם ומכוסה כמו שנא' הנני יוסף להפליא וגו' ובינת נבונים תסתתר. וזה הפי' אשר עשה עמכם להפליא שגם הענינים שהם נפלאים ונעלמים משכל האדם דרך תיקונם אבל ע"י עסק התורה נעשה תיקונם מפורש ובהתגלות. ועי"ז ולא יבושו עמי לעולם היינו שלא יבוש בעצמו לפני השי"ת מחמת גודל הפגם כמו שאמר עזרא הסופר בושתי וגם נכלמתי להרים אלוהי פני אליך. ואח"ז נא' וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' זהו ענין תנאי השני הנ"ל ממני פריך נמצא שידע זאת בנפשו שגם יגיעתו בעסק התורה הוא מסיבת כח אלהי השופע בקרבו ואין עוד שום יתרון בזה מצידו. ועי"ז לא יבושו עמי לעולם משום צד בושה כי יהי' הכל נתקן בשלימות כנ"ל:
33
ל״דאי' בגמ' יומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך. להבין למה הוצרך להביא ראי' מנביאים הלא הלשון הזה נמצא גם בתוה"ק בפ' ואתחנן ובפ' נצבים ושבת עד ה' אלהיך וגו'. אמנם בתוה"ק נאמר אח"ז ושמעת בקולו כי פי' עד ה' אלהיך היינו שזהו עיקר התשובה על מה שנתרחק מלב האדם השם הק' הוי"ה ב"ה. כי זה עיקר ויסוד הכל להיות נקבע בנפש האמונה זו שהוי"ה ב"ה הוא האלהים. כי שם אלהים שפירושו שהוא תקיף ובעל היכולת זה נקל ללב האדם להשיג ולהאמין זאת. אמנם בחי' השם הוי"ה שמהוה הכל והוא בעל הכוחות כולם וכל הכוחות אין בלתו שהוא הי' הוה ויהי' ואתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם הוא קשה להיות נקבע בלב האדם מפני שרואה על הגוון ההיפך. וע"ז הי' הדיבור הראשון במתן תורה אנכי ה' אלהיך וגו' שהוא כללא דאורייתא כולא להיות נקבע האמונה זו בלב שבחי' הוי"ה הוא בעצם אלהיך שהוא מנהיג אותך וכמו שנא' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו'. ובשעת מ"ת נקבע זאת בידיעה ברורה בחוש בכל נפשות ישראל וכאמרם ז"ל בשעה ששמעו ישראל מא' אנכי ה' אלהיך נקבע ד"ת בלבם. וגם אח"ז ניתן כל התורה בתרי"ג עיטין איך לקבוע האמונה הזו בנפשות ישראל ע"י התורה ומצות. אמנם מי שחטא ונתרחק בהסתר פנים מהשגחתו ית' לפניו קשה ביותר לקבוע בנפשו אמונה זו מאחר שנטה במעשיו לבחי' ההיפך מזה. והנה בתוה"ק נאמר ג"כ ושבת עד ה' אלהיך אמנם נא' אח"ז ושמעת בקולו היינו שע"י שמיעת הקול של תורה ישוב לנפשו בחי' ה' אלהיך והיינו ע"י תרי"ג עיטין כנ"ל. אמנם בהושע נאמר בסתם שובה ישראל עד ה' אלהיך שגם בלי פעולה יש ביכולת להגיע בחזרה לבחי' ה' אלהיך ע"י בחי' תשובה מעומקא דלבא כדאי' בזוה"ק זכאין אינון מאריהון דתיובתא דבשעתא חדא ברגעא חדא קריבין אינון לקב"ה. לכן מביא הגמ' הנ"ל ראי' שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד מהושע היינו שע"י התשובה לבד יוכל להגיע עד כסא הכבוד היינו לבחי' ה' אלהיך והוא נשמע מהושע דוקא כנ"ל:
34
ל״המזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. היינו כאשר זאת נעשה מבורר לנפש הישראלי שהשי"ת המהוה הכל הוא הרועה אותו ממילא איננו חסר כלום. ועי"ז גם כי אלך וגו' לא אירא מפני שברור לנגדי שגם שם אתה עמדי שהי' ג"כ מהשגחתו ית'. כי שבטך ומשענתך המה ינחמוני שע"י השבט מוסר האדם נותן על לבו שההסתר בעצמו הוא מהשגחתו ית'. וזה עצמו נעשה משענת לנחמו כמו שנא' ושבת עד ה' אלהיך שמתשובה זו נתוודע בנפשו בחי' ה' אלהיך שהשם הוי"ה הוא בעל הכוחות כולם ומשגיח ומהוה כל הכוחות. ועי"ז גם העונות הם נעשים זכיות מפני שזה הי' הסיבה להוודע בנפשו שהשם הוי"ה הוא אלהיך כדברנו הנ"ל. וע"ז רמזו חז"ל במן שנקרא לבן מפני שמלבין עונותיהם של ישראל ופירש"י ז"ל מפני שהי' דואגים שמא לא ירד הי' משעבדים את לבם למקום. והנה אח"ז אי' בגמ' למה לא ירד המן פעם אחת בשנה משל וכו' מי שיש לו כמה בנים הי' דואג שמא לא ירד למחר נמצאו מכוונים את לבם למקום נא' כאן בלשון מכוונים. ובר"ה אי' והי' כאשר ירים משה ידו וכי ידיו של משה וכו' בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם וכו'. וכמו כן בנחש הנחושת בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם. ובאמת הפירוש הוא שמכוונים את לבם כדאי' בברטנורא סמיכות המשנה המדבר למעלה מכונת הלב. ולמה שינה בלשון משעבדין מפני שכאן מדבר לאחר שכבר נגע בהנפש מבחי' ההיפך והריחוק מהנחש ומעמלק עי"ז נצרך אומץ והתחזקות לשעבד את לבו למקום מזה עצמו אשר כבר נתרחק. וכמו"כ בענין המן בגמ' הנ"ל שמלבין עונותיהם של ישראל ופירש"י בלשון משעבדין שע"י שמשעבד את לבו מבחי' הריחוק עי"ז נתלבנו עונותיהם להיות כזכיות כמו שנא' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
35
ל״וואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו' ענני באמת ישעך במדרש (דבר"ר פ"ב) רחב"פ שאל לרשב"נ מהו דכתיב ואני וגו' עת רצון אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחין פעמים נעולין אבל שערי תשובה לעולם פתוחין וכו' אבל הים הזה לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה פתוחה לקבל שבים. ובגמ' (ר"ה י"ח.) דרשו פסוק דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב על עשי"ת ליחיד וכתיב בתרי' יעזוב רשע דרכו וגו'. ולפי פשוטו שמזהיר על התשובה בהיותו קרוב נמצא סותר למדרשם הנ"ל ששערי תשובה לעולם פתוחין. אך הענין שהנביא הורה לנו סדר תפלה להשי"ת בהיותו קרוב אלינו בעשי"ת מה יהי' ע"ז אמר יעזוב רשע דרכו שזאת יהי' התפלה שהשי"ת יסייענו על התשובה. וכן אנשי כנה"ג סדרו בקשה ראשונה דשמ"ע על התשובה רק הקדימו ברכת חונן הדעת שאם אין דעת הבדלה מנין (כמו"ש ירוש' ברכות) ואם אינו יודע להבדיל בין טוב לרע מנין יודע ממה לשוב. ואח"כ סדרו ברכת השיבנו וסלח לנו. וכן דוד המע"ה שהוא השליח צבור מכלל ישראל אמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון מה הוא תפלתי ענני באמ"ת ישעך שיהי' הישועה בדבר אמת לא בהבלי עוה"ז לבד. וכן הורה לנו הנביא מה שיהי' התפלה בהמצאו שהוא עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. ואף שמתפללין על בני חיי ומזוני יהי' המכוון רק לדבר אמת שיסייעו לעבודת השי"ת. בני להדריכם שילכו בדרך ה' ומזוני כדי שיהי' לבו פנוי לתורה ועבודה וכן חיי. וכן נא' קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת שיהי' הקריאה והתפלה על דבר אמת. וכן הורה לנו סדר תפלה יעזוב רשע דרכו וגו' כי בלתי עזר השי"ת אי אפשר לעזוב הרע כמו שא' בגמ' (סוכה נ"ב.) אלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול וכיון שעוזב הרע יצרו מתגדל ומתגבר ביותר ולכן צדיקים נדמה להם כהר. והסייעתא הוא ע"י הבת קול שובו בנים שובבים עד שנשמע גם לאחר כמו"ש (חגיגה ט"ו) ומה הוא תועלת הב"ק הוא ע"ד שא' הבעש"ט זצ"ל על מה שא' בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ומה תועלת מהב"ק אם לא שומעים קולו ואמר שמזה בא התעוררות בלב ישראל לתורה. וכן מבת קול שובו בנים שובבים נתעורר בלב ישראלי הרהורי תשובה רק האדם אינו משים לב וסבור הוא שהוא סתם ממחשבות לבו. ומ"מ השי"ת בחסדו קורא המלחמה והנצוח על שם האדם שנא' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ואומר גם בעיני יפלא כמו"ש בגמ' שם. וצריך להתפלל ע"ז בעת רצון ובשבת בשעתא דצלותא דמנחה אי' בזוה"ק דאז רעוא דרעוין אשתכח ובעת הרצון מה יתפלל היחיד ענני באמ"ת ישעך שנזכה שיעזוב רשע דרכו כמו שנא' השיבנו ה' אליך ונשובה אף שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם שובה ישראל אנו אומרים שלך הוא התשובה (כמו"ש במ"ר איכה) השיבנו ה' אליך ונשובה:
36
ל״זלמוצש"ק אחר הבדלה
37
ל״חאי' במכילתא על זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מלאחריו. היינו שקדושת יום השבת מופיע קדושתו בששת ימי המעשה שלפני' מבחי' זכור. וגם נמשך הופעת הקדושה של שבת על שיה"מ הבאים מבחי' שמור. ונא' עולת שבת בשבתו היינו שכל שבת מופיע מבחי' קדושתו שהוא מיוחד בשבת זה. וכהיום בשבת זה שבת תשובה בודאי קדושת שבת זה משפיע כח התשובה על כל ששת ימי המעשה הבאים עלינו לטובה. חוץ מה שבכל שבת מופיע בו תמיד בחי' כח התשובה להיות נתקנים על ידו כל המעשים שעברו כמו שהי' בשבת הראשון של הבריאה כמו שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד היינו שנתקן הכל גם מה שנראה שנתקלקל ח"ו וכמדרש חז"ל ע"פ והנה טוב מאוד ועי"ז ויכולו השמים והארץ וגו' כמו שמתרגם על ויכל וחמד שע"י קדושת שבת נעשה חמודים כל המעשים של ששת ימי המעשה שעברו וכמאמר המ"ד כיון שראה אדה"ר כוחו של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות וגו'. ומה גם כעת שגם יום הכפורים יזדמן ביום השבת הבע"ל יש עוד הופעת כח התשובה בשיה"מ הבאים גם מכח השבת הבא שמופיע מבחי' זכור מלפניו. וגם מעצם קדושת יוהכ"פ שנקרא שבת שבתון מפני שהוא בחי' השבת ויום השביעי לחשבון המועדים שנקראים מקראי קודש שהמה מצד אתערותא דלתתא דישראל מקדשי לי'. והיינו שני ימים של פסח יום הראשון שהוא דיציאת מצרים ויום השביעי שהוא של קי"ס שהוא ענין התגלות הקדושה מבחי' ישראל שבחר בנו מכל העמים. ויום אחד של חג השבועות שנתן לנו תורת אמת. ויום אחד של ר"ה שהוא ג"כ מצד בריאת אדה"ר שהי' בשביל ישראל כידוע מתיבת בראשית בשביל ישראל שנקראים ראשית. ושני ימים של סוכות יום ראשון ושמע"צ שהמה ג"כ מבחי' קדושת ישראל כמו שנא' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו'. נמצא שכל בחי' קדושת ששת ימי מקראי הנ"ל המה מבחי' אתעדל"ת ויום הכפורים הוא יום השביעי של המקראי קודש. והיינו כמו שקדושת יום השבת מקדש כל ששת ימי המעשה של הבריאה כמו שנא' כי בו שבת מכל מלאכתו שקדושת שבת מופיע על שיה"מ שנבראו רק לעמל תורה ולמלאכת המשכן היינו מעשה המצות בעת אשר עשה אלהים את האדם ישר. וכמו כן לאחר הקלקול בחר השי"ת בנפשות ישראל שיהי' ביכלתם ג"כ לתקן שיה"מ של המקראי קודש מצד אתעדל"ת להיות תיקון על פגם שיה"מ של הבריאה כמו שנא' נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. וגם להם יש כח לעשות השבת להופיע על תיקון שיה"מ האלו וזהו יוהכ"פ שהוא השבת מצד האדם של ימי התיקון והתשובה. ולכן נקרא שבת שבתון ואסור בעשיית מלאכת אוכל נפש כיום השבת שנא' בו שבת וינפש. ושבת הוא השביתה ונייחא מבחי' אתעדל"ע כמו שנא' כי אני ה' מקדשכם. ויוהכ"פ הוא שביתה ונייחא מקדושת הימים שבבחי' אתעדל"ת כנ"ל. וגם מצות העינוי של יוהכ"פ אינה להצטער רק להתענג על ה' כענין אכילת המן שהי' ג"כ כמו שנא' ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו וכמו שאז"ל ע"פ לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלים שנהנין מזיו השכינה. וי"ל שמשום זה נזכר הדרוש של המן ביומא מפני שהם מענין אחד. וכמו שדברנו שיום הכפורים הוא יום השמיני לאחר שבעת ימי התשובה שמר"ה עד יוהכ"פ שהמה נגד ז' המדות הק' מתתא לעילא ויוהכ"פ הוא נגד מדה הח' בחי' בינה לבא והוא תכלית התשובה לטהר כל הפגמים להיות נעשים זדונות כזכיות כמו שדרשו חז"ל ע"פ אם יהי' חטאיכם כשנים וגו' כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו. והיינו שנתברר שכן הי' מסודר מששת ימי בראשית מהשגחתו ית':
38
ל״טוהוא כענין אמרם ז"ל (בר"ה) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד מהם. היינו כי מ"ט שערים הם ההתנהגות בשבע מדות הק' ע"פ תוה"ק שנא' בה מזוקק שבעתים היינו לטהר ולזכך את שבע המדות בקדושה שכל אחת כלולה מכל שבעה כידוע מספירת שבע שבתות תמימות שהמה הכנה למתן תורה. והמ"ט שערים הללו נמסרו למשרע"ה שהם ההנהגה ע"פ דרך התורה שבכתב שניתן לו חוץ מאחד מהם שהוא שער החמשים שהוא בחי' בינה שלמעלה מן הדעת בחי' יובלא עלמא דחירו שבהגיע לבחי' זו שם מתהפכים הזדונות לזכיות. וע"ז רמזו חז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים כי צדיקים גמורים הם שדרכם ישרה וכל התנהגותם ע"פ דרך התורה לזכך הז' מדות בסדר המסודר ע"פ דעת התוה"ק בסור מרע ועשה טוב. אבל מי שלא עלתה לו כך ובא לתקן ע"פ דרכי התשובה בהכרח להגיע בתשובתו למקום גבוה למעלה מן המדות ומן בחי' הדעת במסירת נפש ואז נתברר שהי' הכל בהשגחתו ית' וכל העונות נעשים כזכיות והוא שער החמשים שלא נמסר למשרע"ה מפני שבחי' משרע"ה הוא ההתנהגות עפ"י תוה"ק תושב"כ כש"נ זכרו תורת משה והוא בחי' צדיקים גמורים שכל דרכם ע"פ תורה לטהר עצמם בהז' מדות להיות לדעתו מואס ברע ובוחר בטוב שע"ז נא' בתורה ובחרת בחיים. ולכן לא נמסר לו שער הנ' בחי' בינה שזה שייך רק לבע"ת כנ"ל. וזה יש לכוין במה שתירץ הרמב"ם ז"ל בענין הידיעה והבחירה והראב"ד ז"ל השיג עליו. ובאמת נרמז תירוצו בזוה"ח ובכתבי האריז"ל שאמר שהם שני מדרגות זו למעלה מזו שבמקום הגבוה של הידיעה שם באמת אין בחירה. ולדברנו יובן קצת שמקום הבחירה הוא בבחי' ז' מדות הק' ומקום הידיעה והשגחה הוא למעלה מן הז' מדות והוא בחי' בינה תשובה עלאה ושם אין בחירה. והוא ענין בחי' דוד המע"ה שנדרש עליו הפ' הקים על שהקים עולה של תשובה וכמאמר חז"ל לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה כמו שאמר ולבי חלל בקרבי אלא כדי להורות תשובה. וזה נתברר לו אחר שנתקבל בתשובה שלימה בכל דרכי התשובה כמו שאז"ל ששה חדשים נצטרע ופירשו ממנו סנהדרין ונא' ואת הכבשה ישלם ארבעתים וגו'. ואז בא בטענת התנצלות זה לך לבדך חטאתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך וכמו שאז"ל שאמר גלוי וידוע לפניך שהי' ביכלתי לכבוש היצה"ר רק שלא יאמרו עבד נצח את אדונו. והיינו שבא בתשובתו לשער החמשים בחי' בינה ואז נתברר שכל מעשיו הי' ע"פ השגחתו ית' וממילא נהפכו הזדונות לזכיות כמו שנא' למען תצדק וגו'. אמנם בעוה"ז שהוא מקום המדות והבחירה אין באפשר להתברר זאת. והוא ענין אמרם ז"ל (שבת ל.) שביקש דוד המע"ה עשה עמי אות לטובה מחול לי על אותו עון וכו' אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע ע"ש. והיינו מפני שתכלית בירור הזה הוא רק בעוה"ב בחי' בינה והוא בחי' יוהכ"פ מדה ח' מתתא לעילא שהוא לאחר שבעת ימי התשובה שהם נגד ז' המדות לזכך ולטהר עצמו בהם מתתא לעילא כנ"ל. ואח"ז באים ביוה"כ למדרגה עליונה למעלה מבחי' המדות לבחי' בינה יובלא עלאה עלמא דחירו אשר שם נטהרו כל הפגמים וכל העונות נהפכו לזכיות. וכמו שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. ובזה יש להבין הרמז שנזכר בתיקונים על יום כפורים כמו פורים שהדוגמא הוא כמו בנס פורים הי' מבורר לכל שהזדונות נהפכו לזכיות כידוע שעיקר החטא הי' שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ובזה עצמו הי' הנס ע"י משתה היין כמו שנזכר מיד במגילה תוקפו של אחשורוש שעשה משתה לכל שריו ועבדיו. ועי"ז הדר קבלוהו עלייהו התורה מאהבת הנס מפני שראו שזה החטא עצמו שנהנו מסעודתו נתהפך לזכות לכן בא המצוה לבסומי עד דלא ידע וכו' שאין שום הבחנה בדעת גם אם נתערב עמהם ונתחבר עמם יש יקרות זה לישראל שעם כל זה הוא מקושר בשורש למעלה מן הדעת:
39