פרי צדיק, וילך ושבת תשובה כ״אPeri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 21
א׳ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו' ענני באמת ישעך במדרש (דבר"ר פ"ב) רחב"פ שאל לרשב"נ מהו דכתיב ואני וגו' עת רצון אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחין פעמים נעולין אבל שערי תשובה לעולם פתוחין וכו' אבל הים הזה לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה פתוחה לקבל שבים. ובגמ' (ר"ה י"ח.) דרשו פסוק דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב על עשי"ת ליחיד וכתיב בתרי' יעזוב רשע דרכו וגו'. ולפי פשוטו שמזהיר על התשובה בהיותו קרוב נמצא סותר למדרשם הנ"ל ששערי תשובה לעולם פתוחין. אך הענין שהנביא הורה לנו סדר תפלה להשי"ת בהיותו קרוב אלינו בעשי"ת מה יהי' ע"ז אמר יעזוב רשע דרכו שזאת יהי' התפלה שהשי"ת יסייענו על התשובה. וכן אנשי כנה"ג סדרו בקשה ראשונה דשמ"ע על התשובה רק הקדימו ברכת חונן הדעת שאם אין דעת הבדלה מנין (כמו"ש ירוש' ברכות) ואם אינו יודע להבדיל בין טוב לרע מנין יודע ממה לשוב. ואח"כ סדרו ברכת השיבנו וסלח לנו. וכן דוד המע"ה שהוא השליח צבור מכלל ישראל אמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון מה הוא תפלתי ענני באמ"ת ישעך שיהי' הישועה בדבר אמת לא בהבלי עוה"ז לבד. וכן הורה לנו הנביא מה שיהי' התפלה בהמצאו שהוא עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. ואף שמתפללין על בני חיי ומזוני יהי' המכוון רק לדבר אמת שיסייעו לעבודת השי"ת. בני להדריכם שילכו בדרך ה' ומזוני כדי שיהי' לבו פנוי לתורה ועבודה וכן חיי. וכן נא' קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת שיהי' הקריאה והתפלה על דבר אמת. וכן הורה לנו סדר תפלה יעזוב רשע דרכו וגו' כי בלתי עזר השי"ת אי אפשר לעזוב הרע כמו שא' בגמ' (סוכה נ"ב.) אלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול וכיון שעוזב הרע יצרו מתגדל ומתגבר ביותר ולכן צדיקים נדמה להם כהר. והסייעתא הוא ע"י הבת קול שובו בנים שובבים עד שנשמע גם לאחר כמו"ש (חגיגה ט"ו) ומה הוא תועלת הב"ק הוא ע"ד שא' הבעש"ט זצ"ל על מה שא' בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ומה תועלת מהב"ק אם לא שומעים קולו ואמר שמזה בא התעוררות בלב ישראל לתורה. וכן מבת קול שובו בנים שובבים נתעורר בלב ישראלי הרהורי תשובה רק האדם אינו משים לב וסבור הוא שהוא סתם ממחשבות לבו. ומ"מ השי"ת בחסדו קורא המלחמה והנצוח על שם האדם שנא' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ואומר גם בעיני יפלא כמו"ש בגמ' שם. וצריך להתפלל ע"ז בעת רצון ובשבת בשעתא דצלותא דמנחה אי' בזוה"ק דאז רעוא דרעוין אשתכח ובעת הרצון מה יתפלל היחיד ענני באמ"ת ישעך שנזכה שיעזוב רשע דרכו כמו שנא' השיבנו ה' אליך ונשובה אף שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם שובה ישראל אנו אומרים שלך הוא התשובה (כמו"ש במ"ר איכה) השיבנו ה' אליך ונשובה:
1
ב׳למוצש"ק אחר הבדלה
2
ג׳אי' במכילתא על זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מלאחריו. היינו שקדושת יום השבת מופיע קדושתו בששת ימי המעשה שלפני' מבחי' זכור. וגם נמשך הופעת הקדושה של שבת על שיה"מ הבאים מבחי' שמור. ונא' עולת שבת בשבתו היינו שכל שבת מופיע מבחי' קדושתו שהוא מיוחד בשבת זה. וכהיום בשבת זה שבת תשובה בודאי קדושת שבת זה משפיע כח התשובה על כל ששת ימי המעשה הבאים עלינו לטובה. חוץ מה שבכל שבת מופיע בו תמיד בחי' כח התשובה להיות נתקנים על ידו כל המעשים שעברו כמו שהי' בשבת הראשון של הבריאה כמו שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד היינו שנתקן הכל גם מה שנראה שנתקלקל ח"ו וכמדרש חז"ל ע"פ והנה טוב מאוד ועי"ז ויכולו השמים והארץ וגו' כמו שמתרגם על ויכל וחמד שע"י קדושת שבת נעשה חמודים כל המעשים של ששת ימי המעשה שעברו וכמאמר המ"ד כיון שראה אדה"ר כוחו של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות וגו'. ומה גם כעת שגם יום הכפורים יזדמן ביום השבת הבע"ל יש עוד הופעת כח התשובה בשיה"מ הבאים גם מכח השבת הבא שמופיע מבחי' זכור מלפניו. וגם מעצם קדושת יוהכ"פ שנקרא שבת שבתון מפני שהוא בחי' השבת ויום השביעי לחשבון המועדים שנקראים מקראי קודש שהמה מצד אתערותא דלתתא דישראל מקדשי לי'. והיינו שני ימים של פסח יום הראשון שהוא דיציאת מצרים ויום השביעי שהוא של קי"ס שהוא ענין התגלות הקדושה מבחי' ישראל שבחר בנו מכל העמים. ויום אחד של חג השבועות שנתן לנו תורת אמת. ויום אחד של ר"ה שהוא ג"כ מצד בריאת אדה"ר שהי' בשביל ישראל כידוע מתיבת בראשית בשביל ישראל שנקראים ראשית. ושני ימים של סוכות יום ראשון ושמע"צ שהמה ג"כ מבחי' קדושת ישראל כמו שנא' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו'. נמצא שכל בחי' קדושת ששת ימי מקראי הנ"ל המה מבחי' אתעדל"ת ויום הכפורים הוא יום השביעי של המקראי קודש. והיינו כמו שקדושת יום השבת מקדש כל ששת ימי המעשה של הבריאה כמו שנא' כי בו שבת מכל מלאכתו שקדושת שבת מופיע על שיה"מ שנבראו רק לעמל תורה ולמלאכת המשכן היינו מעשה המצות בעת אשר עשה אלהים את האדם ישר. וכמו כן לאחר הקלקול בחר השי"ת בנפשות ישראל שיהי' ביכלתם ג"כ לתקן שיה"מ של המקראי קודש מצד אתעדל"ת להיות תיקון על פגם שיה"מ של הבריאה כמו שנא' נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. וגם להם יש כח לעשות השבת להופיע על תיקון שיה"מ האלו וזהו יוהכ"פ שהוא השבת מצד האדם של ימי התיקון והתשובה. ולכן נקרא שבת שבתון ואסור בעשיית מלאכת אוכל נפש כיום השבת שנא' בו שבת וינפש. ושבת הוא השביתה ונייחא מבחי' אתעדל"ע כמו שנא' כי אני ה' מקדשכם. ויוהכ"פ הוא שביתה ונייחא מקדושת הימים שבבחי' אתעדל"ת כנ"ל. וגם מצות העינוי של יוהכ"פ אינה להצטער רק להתענג על ה' כענין אכילת המן שהי' ג"כ כמו שנא' ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו וכמו שאז"ל ע"פ לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלים שנהנין מזיו השכינה. וי"ל שמשום זה נזכר הדרוש של המן ביומא מפני שהם מענין אחד. וכמו שדברנו שיום הכפורים הוא יום השמיני לאחר שבעת ימי התשובה שמר"ה עד יוהכ"פ שהמה נגד ז' המדות הק' מתתא לעילא ויוהכ"פ הוא נגד מדה הח' בחי' בינה לבא והוא תכלית התשובה לטהר כל הפגמים להיות נעשים זדונות כזכיות כמו שדרשו חז"ל ע"פ אם יהי' חטאיכם כשנים וגו' כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו. והיינו שנתברר שכן הי' מסודר מששת ימי בראשית מהשגחתו ית':
3
ד׳והוא כענין אמרם ז"ל (בר"ה) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד מהם. היינו כי מ"ט שערים הם ההתנהגות בשבע מדות הק' ע"פ תוה"ק שנא' בה מזוקק שבעתים היינו לטהר ולזכך את שבע המדות בקדושה שכל אחת כלולה מכל שבעה כידוע מספירת שבע שבתות תמימות שהמה הכנה למתן תורה. והמ"ט שערים הללו נמסרו למשרע"ה שהם ההנהגה ע"פ דרך התורה שבכתב שניתן לו חוץ מאחד מהם שהוא שער החמשים שהוא בחי' בינה שלמעלה מן הדעת בחי' יובלא עלמא דחירו שבהגיע לבחי' זו שם מתהפכים הזדונות לזכיות. וע"ז רמזו חז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים כי צדיקים גמורים הם שדרכם ישרה וכל התנהגותם ע"פ דרך התורה לזכך הז' מדות בסדר המסודר ע"פ דעת התוה"ק בסור מרע ועשה טוב. אבל מי שלא עלתה לו כך ובא לתקן ע"פ דרכי התשובה בהכרח להגיע בתשובתו למקום גבוה למעלה מן המדות ומן בחי' הדעת במסירת נפש ואז נתברר שהי' הכל בהשגחתו ית' וכל העונות נעשים כזכיות והוא שער החמשים שלא נמסר למשרע"ה מפני שבחי' משרע"ה הוא ההתנהגות עפ"י תוה"ק תושב"כ כש"נ זכרו תורת משה והוא בחי' צדיקים גמורים שכל דרכם ע"פ תורה לטהר עצמם בהז' מדות להיות לדעתו מואס ברע ובוחר בטוב שע"ז נא' בתורה ובחרת בחיים. ולכן לא נמסר לו שער הנ' בחי' בינה שזה שייך רק לבע"ת כנ"ל. וזה יש לכוין במה שתירץ הרמב"ם ז"ל בענין הידיעה והבחירה והראב"ד ז"ל השיג עליו. ובאמת נרמז תירוצו בזוה"ח ובכתבי האריז"ל שאמר שהם שני מדרגות זו למעלה מזו שבמקום הגבוה של הידיעה שם באמת אין בחירה. ולדברנו יובן קצת שמקום הבחירה הוא בבחי' ז' מדות הק' ומקום הידיעה והשגחה הוא למעלה מן הז' מדות והוא בחי' בינה תשובה עלאה ושם אין בחירה. והוא ענין בחי' דוד המע"ה שנדרש עליו הפ' הקים על שהקים עולה של תשובה וכמאמר חז"ל לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה כמו שאמר ולבי חלל בקרבי אלא כדי להורות תשובה. וזה נתברר לו אחר שנתקבל בתשובה שלימה בכל דרכי התשובה כמו שאז"ל ששה חדשים נצטרע ופירשו ממנו סנהדרין ונא' ואת הכבשה ישלם ארבעתים וגו'. ואז בא בטענת התנצלות זה לך לבדך חטאתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך וכמו שאז"ל שאמר גלוי וידוע לפניך שהי' ביכלתי לכבוש היצה"ר רק שלא יאמרו עבד נצח את אדונו. והיינו שבא בתשובתו לשער החמשים בחי' בינה ואז נתברר שכל מעשיו הי' ע"פ השגחתו ית' וממילא נהפכו הזדונות לזכיות כמו שנא' למען תצדק וגו'. אמנם בעוה"ז שהוא מקום המדות והבחירה אין באפשר להתברר זאת. והוא ענין אמרם ז"ל (שבת ל.) שביקש דוד המע"ה עשה עמי אות לטובה מחול לי על אותו עון וכו' אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע ע"ש. והיינו מפני שתכלית בירור הזה הוא רק בעוה"ב בחי' בינה והוא בחי' יוהכ"פ מדה ח' מתתא לעילא שהוא לאחר שבעת ימי התשובה שהם נגד ז' המדות לזכך ולטהר עצמו בהם מתתא לעילא כנ"ל. ואח"ז באים ביוה"כ למדרגה עליונה למעלה מבחי' המדות לבחי' בינה יובלא עלאה עלמא דחירו אשר שם נטהרו כל הפגמים וכל העונות נהפכו לזכיות. וכמו שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. ובזה יש להבין הרמז שנזכר בתיקונים על יום כפורים כמו פורים שהדוגמא הוא כמו בנס פורים הי' מבורר לכל שהזדונות נהפכו לזכיות כידוע שעיקר החטא הי' שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ובזה עצמו הי' הנס ע"י משתה היין כמו שנזכר מיד במגילה תוקפו של אחשורוש שעשה משתה לכל שריו ועבדיו. ועי"ז הדר קבלוהו עלייהו התורה מאהבת הנס מפני שראו שזה החטא עצמו שנהנו מסעודתו נתהפך לזכות לכן בא המצוה לבסומי עד דלא ידע וכו' שאין שום הבחנה בדעת גם אם נתערב עמהם ונתחבר עמם יש יקרות זה לישראל שעם כל זה הוא מקושר בשורש למעלה מן הדעת:
4